רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סקר "הארץ": 25 מנדטים לאולמרט-לבני-לפיד

מפלגת מרכז בראשות אולמרט תגבר על הליכוד

אם יחברו השלושה, למפלגתם סיכוי להיות הגדולה ביותר. ואולם, גם אז לגוש הימין רוב שיאפשר לנתניהו להרכיב ממשלה. דרעי בראש ש"ס מגדיל את כוחה

ערב ההכרעות האישיות הנוגעות לשלושת שחקני הספסל של המערכת הפוליטית - אהוד אולמרט, ציפי לבני ואריה דרעי - ובעוד המפה הפוליטית מיטלטלת ועוברת זעזועים, צירופים ועזיבות מדי יום, מתברר שגוש ליכוד-ימין-חרדים שומר על הרוב שלו בכל תרחיש אפשרי של איחוד, מיזוג, או חיבור בשורות גוש המרכז-שמאל.

>> בחירות 2013: כל הדיווחים, הפרשנויות והסקרים

גם כשאולמרט ולבני משלבים ידיים, או לחלופין כשלבני חוברת לשלי יחימוביץ' - הגוש שמנגד, גוש השלטון, גוש "השותפים הטבעיים" אינו מאבד את הרוב שלו ובנימין נתניהו אינו מתרחק מתפקיד ראש ממשלת ישראל גם בקדנציה הבאה. במקרה הרע, מבחינתו, הוא ייאלץ להזיע קצת יותר לפני שיגיע לקו הגמר.

כך עולה מסקר מיוחד שנערך שלשום, (יום ג') בעבור "הארץ", על ידי חברת דיאלוג, בפיקוחו של הפרופסור קמיל פוקס מהחוג לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב. הסקר בדק שלושה תסריטים אפשריים לחלוקת מנדטים בבחירות שייערכו ב-22 בינואר: 1. תרחיש שבו לא חל כל שינוי בסדר הכוחות הנוכחי והידוע; 2. תרחיש שבו לבני חוברת ליחימוביץ'; 3. תרחיש שבו אולמרט מקים מפלגת מרכז יחד עם קדימה של מופז, לבני, ו"יש עתיד" של יאיר לפיד, ובמקביל אריה דרעי מוצב בראש ש"ס כחלק מהנהגה משותפת עם היושב ראש הנוכחי, השר אלי ישי.

בתסריט הראשון גוש הימין גורף 65 מנדטים מול 55 לגוש השמאל. כמו בכנסת היוצאת. פרישתו של השר הפופולרי, משה כחלון, מרשימת הליכוד לא פגעה כלל בליכוד. העבודה ממשיכה להפגין יציבות עם הקידומת 2. גם ביתר המפלגות התזוזות מינוריות.

בתסריט השני, תסריט שלי-ציפי, משהו דווקא כן קורה בזירת הלחימה הבין-גושית. הימין מאבד שני מנדטים שנודדים לשמאל. 63-57 בהתאמה.

מתברר שלבני, בכוחות עצמה, מצליחה לגרום למיני-מהפך הזה ולהניע שני מנדטים של מצביעי ימין מתונים למפלגת העבודה, שמזנבת בליכוד בפער של 3 מנדטים בלבד.

התסריט השלישי הוא המרתק מכולם. גם בו, חרף כל השינויים והדרמות, גוש הימין אינו מאבד את הרוב שלו: 63 מנדטים. אלא שבתסריט זה מפלגת אולמרט-לבני-לפיד גורפת 25 מנדטים, והליכוד יורד ל-24 בלבד. דרעי מביא לש"ס שלושה מנדטים נוספים ויקרי ערך, ומעלה אותה ל-14. לכאורה, דרעי הוא שובר השוויון. הוא האיש שעל פי חזונו של החבר הטוב חיים רמון, ייקח את 14 המנדטים שלו, יחצה בדילוג את הקווים ויעניק לאולמרט את הרוב להקמת ממשלה; בגלל חברותם, בגלל החברות עם רמון ובגלל היחסים הידידותיים עם לבני.

אולם זה רק לכאורה ולכאורה ענק: דרעי לא יפעל נגד האלקטורט של ש"ס, שהוא ברובו הגורף אלקטורט ימני מובהק. הוא לא יעשה מעשה הנוגד את הדנ"א של מצביעיו, של הרב עובדיה יוסף ושל מועצת החכמים. אם לגוש המרכז-שמאל היו 61 מנדטים, שהיו מונעים מנתניהו להקים ממשלה, זו כבר היתה אופרה אחרת. דרעי וה"מועצת" היו מתגמשים. אבל זה לא שם, וספק אם זה אי פעם יהיה שם מן הטעם הפשוט: ברגע שהליכודניקים ה"רכים", אלה שמתלבטים בין הליכוד לרשימת אולמרט-לבני, יבינו שהם בקולותיהם ובחצייתם מעניקים את השלטון לשמאל, ואת תואר המפלגה הגדולה בכנסת ה-19 למפלגתו של אולמרט - הם יחזרו הביתה בריצה קלה ובזיעה קרה; איך הם בכלל חשבו על זה?!

בתסריטים השני והשלישי, שכוללים את לבני ואת אולמרט, מתרחשת עוד תופעה מעניינת: 6-5 אחוזים מכלל המצביעים, שבסקר הראשון הגדירו עצמם כ"לא יודעים", מגבשים דעה ומוצאים לעצמם בית פוליטי. וביתר פירוט: שיעור ה"לא יודעים" הסופי, לאחר שקלול, יורד מ-15% בסקר הראשון, ל-10% בסקר השני (אופציית שלי-ציפי), ול-9% בשלישי (אופציית אולמרט-לבני-לפיד).

נתונים נוספים העולים מהסקר מגלים כי לפיד מדשדש סביב עשרת המנדטים. גם הבנקאי יעקב פרי, שישמש מספר שתיים שלו, לא יסייע להרים אותו לשמיים, לעבר 21 המנדטים שלפיד התחייב להביא לבוחריו ביום הקובע; מפלגת העצמאות של אהוד ברק אינה מצליחה להעפיל אל מעבר לאחוז החסימה, אחרי שניים-שלושה סקרים קודמים שהיטיבו איתה והראו לה לרגע את האור בקצה המנהרה. אולי מבצע קומפקטי בעזה יעזור.

עוד נבדקו בסקר עמדות הציבור כלפי ה"מיצוב" האידיאולוגי של שש דמויות פוליטיות מרכזיות: מי נראה שמאל, מי מצטייר ימין, מי נתפש כמרכז וכן הלאה. ברוב המקרים אין הפתעה: ליברמן הוא "ימין קיצוני" בעיני רוב המצביעים; נתניהו הוא "ימין מתון"; אולמרט "מרכז"; ההפתעה הבולטת היא הדרך בה הציבור תופס את שלי יחימוביץ'. בעיני רוב המצביעים, היא מצטיירת כ"שמאל מתון", על אף שהיא בורחת מן התווית הזו כמו אשה מבועתת הנמלטת מבשורה.

ואין מערכת בחירות ללא השאלה הנצחית ששום סקר אינו שלם בלעדיה, על המועמד הפוטנציאלי הנצחי, התרופה לכל מחלה, עקצוץ ומיחוש - שמעון פרס. הסקר בדק מה עמדת הציבור לגבי הצבתו של פרס בראש רשימת מרכז-שמאל מאוחדת וגדולה. 18% (כ-22 מנדטים) אמרו שיצביעו "בוודאות" לרשימה כזו. 19% השיבו ש"אולי יצביעו". נאמר שחצי מהשוקלים יחליטו להצביע, הרי שרשימת פרס גורפת כ-32 מנדטים, יותר ממספר המנדטים שיש לכל מפלגה אחרת כיום. נשאלת השאלה: מי יכתוב ראשון את המאמר שכותרתו: "רוץ שמעון, רוץ"?



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות