17 שנים אחרי רצח רבין, עשויים נציגי "נוער הנרות" להיבחר לראשונה לכנסת. הצעירים, שסומנו כעתידה הפוליטי של מפלגת העבודה עוד כשיצאו להפגין למען רבין לפני הרצח, ומילאו את כיכר מלכי ישראל בימים שאחריו, לא הצליחו להצמיח עד היום מנהיג פוליטי בצמרת המפלגה והשלטון.

כעת מנסים לפחות שלושה מראשי צעירי העבודה של 1995, שהיו כבר אז חדורי להט פוליטי ומחויבות חברתית, לפלס את דרכם לירושלים. הם מתמודדים על מקום ברשימת העבודה, אך בניגוד לפעמים קודמות, בפריימריז הנוכחיים צופים לבוגרי הכיכר סיכויים טובים להתברג במקום ריאלי.

כל הדיווחים, הפרשנויות והסקרים בעמוד הבחירות המיוחד

ערן חרמוני, בן 32 ממודיעין, נסחף גם הוא בליל העצרת לריקודים בבריכה שבכיכר. "נכנסנו למים כאילו מכבי זכתה באליפות", הוא נזכר, "עבדנו קשה על העצרת. כשראינו שבאים כל כך הרבה אנשים לכיכר, היתה אווירה של התרוממות רוח. בימים שאחרי הרצח הפכתי לפעיל מאוד. התגבשה בי התודעה כמה חשוב להיות מעורב. ראיתי מה קורה כשהרוב הדומם נשאר דומם".

גם מזכ"ל "שלום עכשיו", יריב אופנהיימר, היה אחד הנערים שיצאו לרחובות להגנתו של רבין ונגד הפגנות הימין. כאות הוקרה על עזרתו, ערב גיוסו לצה"ל, הזמין אותו ראש הממשלה לבלות יום במחיצתו בלשכתו בקריה וברכב המשוריין. "זו היתה חוויה מעצימה", הוא נזכר. היום, כשהוא עצמו נתון לאיומי פעילי ימין קיצוני מתוקף תפקידו, הוא נזכר בעצרת ההיא. "זה נשמע נורא מליצי אבל כשאני מותקף כיום מצד אנשי ימין, אני מרגיש סוג של המשכיות", הוא אומר.

אופנהיימר, שהצטרף לעבודה ב-1992, מחזיק בוותק של 20 שנים בשורותיה. כמו רבים מחברי "נוער הנרות", הוותק שלו גדול בהרבה מזה של מתמודדים מבוגרים ממנו.

מדוע כשלו צעירי מפלגת העבודה של רבין בהתברגות לכנסת? "הדור הזה לא הצליח להגיע למנהיגות במפלגת העבודה. תמיד כשהתפנה מקום ברשימה, היה שחקן חיזוק אחר שתפס אותו", אומר אופנהיימר. לדברי אורן-ינאי, מרבית חבריה מאותה העת המשיכו בפעילות ציבורית, אך בחרו להתרחק מהזירה הפוליטית, "הם מפקדים בכירים בצבא, עורכי דין ומובילי עמותות. צחוק הגורל הוא שדווקא צעירים שעמדו בהפגנות מנגד, כמו יואל חסון או גלעד ארדן, כבר מצאו את מקומם בכנסת". לדבריה, "נוער הנרות רואה עד היום בשליחות ציבורית משהו חשוב".