תפיסת ספינת הנשק: במערב ובישראל אין חשק וכוח להסתבכות קרקעית מדממת

חרף השילוב המשתפר בין כוחות הים והאוויר לבין אמ"ן והמוסד ביירוט הטילים מאיראן, בשותפות עם ארה"ב נותרה ישראל רק שותפה זוטרה

אין בלכידת טילים מאיראן לעזה בכדי לחבל בדו־שיח האמריקאי עם טהראן. להיפך: זה רק מוסיף להרחבת החזית. בלאו הכי מתקיימת חפיפה מסוימת בין מאוויי שתי המדינות בנקודות מוגדרות - שתיהן נגד אל־קאעדה והטליבאן - לצד יריבותן בסוריה ובעיראק. הטרור הסורי בשנות ה–80, כולו נגד אמריקאים, לא הפריע לממשלים הרפובליקאיים של אותן שנים להידבר עם חאפז אסד ולדחוק בו להשלים עם ישראל. ואם קאסם סוליימני ממשמרות המהפכה וכוח אל־קודס הוא הפרסי הרע, חסן רוחאני יוצג כפרסי הטוב, הראוי לעזרה. הבעיה שמבצעים כמו "חשיפה מלאה" אינם יכולים לפתור אינה בתחום המכה הראשונה של הגרעין האיראני, שבוושינגטון כמו בירושלים נחושים...

כתבה זו זמינה למנויים בלבד

רוצים להמשיך לקרוא?

הירשמו חינם לאתר או לחצו כאן לרכישת מנוי ב-4.90 ₪ בלבד לחודש הראשון. כבר יש לכם מנוי?

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות