פעם, לפני שהיה אפשר לומר את שמם המפורש של המוסד והשב"כ, הם היו מפרסמים מודעות דרושים בנוסח "גוף ממלכתי" וגו'. לכאורה הזמנים השתנו. למוסד ולשב"כ יש אתרי אינטרנט, מותר לנקוב בשמם ולפרסם את שם העומדים בראשם, ובמודעות הדרושים נאמר במפורש: "דרושים מועמדים למשרת טבח" (או נהג או מהנדס או קצין מודיעין). לשב"כ יש אפילו דוברת, ולצדה פועלים כמה עוזרים. אפשר להניח, שראש המוסד החדש, תמיר פרדו, שבשבוע הבא ייכנס רשמית לתפקידו, ישקול גם הוא (כפי ששקלו ודחו קודמיו, מאיר דגן ואפרים הלוי) למנות דובר לארגון.

אבל הפתיחות הזאת היא רק למראית עין. במהותו נשאר המוסד אותו "גוף ממלכתי" ישן, המקפיד לשמור על החיסיון של כל פיסת מידע הנוגעת לו. אין מדובר כאן בשמירה על סודות מבצעיים או במידע רגיש במיוחד, שמירתם של אלה היא חיונית ומובנת, אלא במידע שעלול להזיק לתדמית הארגון, והסיכוי שפרסומו יפגע בביטחון המדינה אינו רב.

בכל מהלכיו אלה נהנה המוסד מרוח גבית שמספקות לו כמעט כל מערכות השלטון בישראל. הצנזורה הצבאית פוסלת כמעט תמיד ידיעות שהיא מתבקשת לפסול, בתואנות של פגיעה בביטחון המדינה; בתי המשפט נענים בדרך כלל בשמחה לבקשות - במעמד צד אחד - להוציא צווי איסור פרסום; משרד האוצר אינו מפרסם את תקציב הגוף הממלכתי, והביטוח הלאומי או משרד המשפטים נמנעים מלדווח על תביעות בענייני עבודה של עובדיו.

גם שירות בתי הסוהר נכנע לגחמותיו של המוסד. בעבר הוחזקו בין כותלי הכלא אסירים ביטחוניים שנכלאו בתנאי בידוד מוחלט. היו שנים שהם כונו "אסירי X" והוחזקו בתאי "X" בכלא רמלה. "האדם השלישי", הלא הוא אברהם זיידנוורג, אברי אלעד ומרדכי קידר הם דוגמאות בולטות לתקופה האפלה בדמוקרטיה הישראלית, שבה אסירים ביטחוניים הועלמו.

רק לקומץ סוהרים היתה גישה אליהם, וגם הם לא ידעו את זהות האסירים. כך, לדוגמה, פרופ' אברהם מרכוס קלינגברג, שהורשע בריגול למען ברית המועצות, היה מוכר לקומץ הסוהרים שהורשו לטפל בו בשם "אברהם גרינברג".

התוצאה של מדיניות קפוצת שפתיים בלתי מוצדקת ובלתי דמוקרטית זו היא, שמפעם לפעם נפוצות שמועות על המוסד, שרובן לא היו נכונות או לא מדויקות. השמועות האלה עושות את דרכן לאתרי אינטרנט בחו"ל או לעיתונאים זרים, שלא מעטים מהם אינם יודעים בין ימינם לשמאלם.

הנה לדוגמה העיתונאי הבריטי הוותיק גורדון תומס, שחיבר רב מכר על המוסד. ספרו אמנם נכלל בסוגה "ספרי עיון", אך היה ראוי לו יותר לשכון על מדפי ה"בדיון" - פיקשן, שכן ספריו ומאמריו רצופים בדותות, חצאי אמיתות וטענות מופרכות שאפילו המאמינים האדוקים בתיאוריית הקשר יתקשו לקבלן.

כך טען, למשל, שמוניקה לוינסקי נשלחה על ידי המוסד למשימת פיתוי של הנשיא ביל קלינטון כדי לפגוע בשמו הטוב. לפני ימים אחדים כבר ידע תומס, כי ראש המוסד תמיר פרדו, שלא נכנס עדיין רשמית לתפקידו, יתנצל בקרוב מאוד בפני הבריטים על השימוש שעשה המוסד בדרכונים בריטיים. כדי להבין עד כמה אותו תומס אמין נציין רק, כי באותה הידיעה כתב, כי פרדו היה בשלוש השנים הארונות סגן ראש המוסד. כל זאת בשעה שפרדו פרש מהמוסד כבר לפני כשנתיים.

על פי פרסומים זרים הועלו באחרונה טענות, כאילו הגנרל האיראני עלי עסכרי - מפקד כוח אל קודס לשעבר במשמרות המהפיכה, שהיה סגן שר ההגנה של ארצו - נמצא בישראל. עסכרי נעלם ב-2007 בנסיבות מסתוריות בעת ביקור בטורקיה, ומאז רבו הדיווחים בכלי התקשורת כי ערק לאחת ממדינות המערב ומסר מידע חשוב לשירותי הביון שלה ולשירותים עמיתים במדינות נוספות.

כל מי שמבין קצת בנושאים כאלה, ומכיר את תקדימי העבר, היה יכול להגיע למסקנה, כי הסיכויים שעסכרי מצא מקלט או הובא בכפייה לישראל קלושים. עריקים ממדינות ערביות - כמו טייס המיג העיראקי מוניר רדפע, או הטייס המצרי מחמוד עבאס חילמי, או יורי לומוב, סוכן הק-ג-ב - שבאו לישראל, העדיפו לאחר שלב התשאולים לעזוב ולהשתקם במדינה מערבית או דרום אמריקאית. הסבירות שבכיר איראני ימצא כאן מקלט שואפת לאפס.

למוסד אין עניין ואין יכולת להגיב על כל שמועה שמופצת. לעתים גם נדמה שבארגון נהנים מאותן שמועות, שמעצימות את דימויו ככל יכול, וכך בעקיפין מחזקות את כוח ההרתעה של מדינת ישראל. עד כמה המיתוס של המוסד מצית את הדימיון ברחבי העולם תעיד העובדה שמעצבים של חברה בינלאומית גדולה ומובילה לנעלי ספורט עיצבו באחרונה נעלי ריצה בשם "מוסד".

אך ליצירת המיתוס ולהתעלמות משמועות יש גם צד שלילי. יהיו מי שיאמינו בכל בדותא ויסיקו ממנה מסקנות העלולות להזיק לישראל. עדיף היה שבישראל יבינו שיש פעמים שמוטב לפרסם מידע גם אם אינו נעים והוא מכאיב לגוף הממלכתי, מאשר להסתירו ולעורר חרושת שמועות בלתי אחראיות ומסוכנות.

ועכשיו הסרט

זה היה רק עניין של זמן. השבוע הודיעה משפחתו של אשרף מרוואן, שבבעלותה ערוץ טלוויזיה, על הפקת סרט וסדרת טלוויזיה על חייו, שיוקרנו ברמדאן 2011.

מרוואן היה סוכן מוסד, שמסר לישראל את ההתראה על מלחמת יום הכיפורים ב-1973, אך בשנים האחרונות טוען ראש אמ"ן לשעבר אלי זעירא, שמרוואן היה סוכן כפול. מטרת המשפחה היא לשקם את דמותו ולהציג אותו כפטריוט מצרי שהטעה את ישראל ומסר לה מידע כוזב.

לפני כשני עשורים הציגה הטלוויזיה המצרית סדרה תיעודית על סוכן מצרי שהוחדר לישראל, כיהודי בשם ז'אק ביטון. בסדרה הוא הוצג כגיבור לאומי, אף שבפועל בגד במצרים והיה לסוכן של המודיעין הישראלי.

הגנרל עסכרי. נעלם ב-2007