בניגוד לנהלים הקיימים בישראל מאז 1967, הפסיק משרד הפנים להעניק אשרות עבודה לאזרחים זרים העובדים ברוב הארגונים הלא ממשלתיים הבינלאומיים, שפועלים בשטחים הפלסטיניים כולל במזרח ירושלים. זאת, למרות היותם ארגונים מוכרים, רובם הומניטריים, הרשומים בישראל. יצוין כי הנהלים החדשים אינם חלים על 12 ארגונים, שפעלו עוד לפני 1967, ובהם כמה ארגונים נוצריים והצלב האדום.

בחודשים האחרונים החל משרד הפנים לכפות על עובדי הארגונים לקבל אשרת תייר בלבד, האוסרת עליהם לעבוד בישראל. עד כה ארגונים אלו היו רשומים במחלקה ליחסים בינלאומיים במשרד הרווחה, שעל סמך המלצותיה קיבלו העובדים את אשרות העבודה שלהם, 1B.

העובדים אמנם התבקשו להמשיך להגיש למשרד הרווחה בקשות להמלצות לאשרת תייר, אך משרד הפנים חותר להכפיף אותם למשרד הביטחון, ודורש שיירשמו אצל מתאם הפעולות בשטחים. לדברי העובדים, גורמים ישראליים נתנו להם להבין, כי יקבלו חותמת עם כיתוב מיוחד ליד חותמת אשרת התייר שלהם, שתאשר כי מותר להם לעבוד בתחומי הרשות הפלסטינית. כך, לא תיחשב עבודתם כהפרה של תנאי האשרה שקיבלו, וכעילה למניעת כניסתם לישראל בעתיד. כפי שפורסם בעבר, ישראל מסרבת להעניק אשרות עבודה לרוב האזרחים הזרים, שמצהירים על שהותם בשטחים הפלסטיניים למטרת עבודה למשל מרצים באוניברסיטאות ובעלי עסקים.

נציגי הארגונים הלא ממשלתיים מספרים, שכבר ביולי 2009 נודע להם מפי נציג מתאם הפעולות בשטחים על החלטת משרד הפנים לשנות את המדיניות. ואכן, בחודש אוגוסט, כשביקשו עובדים רבים לחדש את אשרת העבודה שלהם במשרד הפנים, גילו שעניינם הועבר לוועדה מיוחדת, ונאלצו להסתפק בקבלה על הגשת הבקשה. נציגי הארגונים מסיקים שהמדיניות עדיין לא גובשה סופית, כיוון שאשרות התייר, שכבר ניתנו לחלקם, אינן אחידות מבחינת משך הזמן ומבחינת חופש התנועה שמתאפשר לעובדי הארגונים ההומניטריים במחסומים.

על פי ההגדרות הישראליות, לרשות הפלסטינית אין כל סמכויות במזרח ירושלים ובשטח סי - שהוא 60% מהגדה המערבית. לפיכך, עובדי הארגונים הבינלאומיים מנחשים שהמטרה הראשונה של השינוי במדיניות משרד הפנים היא לסגור את משרדיהם המרכזיים בירושלים ולהעבירם לערים בגדה. כך, יימנע מהם לעבוד בקרב האוכלוסייה הפלסטינית במזרח ירושלים, שהקהילה הבינלאומית מגדירה כחלק מהשטח הכבוש.

בנוסף, נציגי הארגונים חוששים שיכולתם לעבוד בשטחי סי, באזורי קו התפר, ממערב לגדר ההפרדה, וברצועת עזה תיפגע או אף תצומצם למינימום - אם משום שסי אינו נחשב בתחומי הרשות ואם משום שכפי שהניסיון מלמד, בהדרגה מוחלות עליהם אותן מגבלות תנועה שמוחלות על התושבים הפלסטינים: איסור כניסה למזרח ירושלים או כניסה לעזה דרך ישראל, אלא בהיתרים מיוחדים המצריכים הליכים ביורוקרטיים ארוכים. יצוין, כי הכניסה לאזורי קו התפר אסורה למי שאינם אזרחי ישראל ולמי שאינם תושבי הכפרים המחזיקים באישורי שהייה מיוחדים באותו שטח, שמנפיק המינהל האזרחי.

המדיניות החדשה דומה לאיסור שהטילו שלטונות בורמה על כניסת ארגונים הומניטאריים לאחר הציקלון, אבל בדרך מעודנת, אמר ל"הארץ" אחד מנציגי הארגונים.

כמה ממייצגי הארגונים, שאתם שוחח "הארץ", הביעו חששם מהעברתם לסמכות משרד הביטחון. לדבריהם, כל הארגונים מחויבים לקוד אתי של הצלב האדום, וכפיפות למשרד שאחראי ישירות על הכיבוש בעייתית וסותרת את מהות עבודתם. כיום פועלים בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בין 140 ל-150 ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים, ובהם רופאים ללא גבולות, רופאי העולם ואוקספאם.

צעד זה של משרד הפנים מתווסף לצעדים קודמים שנקט בעבר, במטרה להגביל את שהייתם של אזרחים זרים ובהם פלסטינים, שלהם בני משפחה ורכוש בישראל, בגדה וברצועת עזה, ולהגביל את תנועתם בארץ כולה (ישראל והשטחי ם). מדובר בעיקר באזרחים של מדינות שלהן יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ובעיקר מדינות מערביות. יודגש, כי ישראל לא מפעילה מגבלות תנועה דומות על אזרחי אותן המדינות, שיעדם הוא ההתנחלויות בגדה המערבית.

ממשרד הפנים נמסר: "הגורם המוסמך הרלוונטי והבלעדי להסדרת שהייה ברשות הפלסטינית הינו מתאם הפעולות בשטחים ולא משרד הפנים. משרד הפנים אמון על מתן אשרות שהייה ועבודה בתחומי מדינת ישראל בלבד. בעלי אשרות השוהים הן בתחומי ישראל והן בתחומי הרשות הפלסטינית נדרשים להסדיר את אשרות השהייה בהתאם. לאחרונה התעוררה סוגיית מתן האשרות לשוהים ברשות הפלסטינית ובישראל, לאחר שהתברר כי במרבית זמנם הם שוהים ברשות הפלסטינית ולא בישראל, על אף שנופקה להם אשרת עבודה ישראלית. אי לכך, הנושא נמצא בדיונים אינטנסיביים בימים אלה, בהשתתפות פעילה של גורמי הצבא האמונים על הנושא, כאמור, במטרה למצוא פתרון נכון והולם בהקדם".