התמונות של מצלמות האבטחה שפרסמה אמש משטרת דובאי מעניינות לא רק בגלל יצר המציצנות, אלא גם משום שהן מעידות על התנהלותם המקצוענית של צוותי החיסול של בכיר החמאס, מחמוד אל-מבחוח. חברי החוליה הגיעו בנפרד בטיסות ממקומות שונים בעולם. אחד מהם טס בנתיב של מינכן-קטאר ואחר הגיע בטיסת אייר פראנס מצרפת. הם התאכסנו בבתי מלון שונים, דאגו לנהל את שיחות הטלפון באמצעות מרכזיות בינלאומיות ולבשו בגדים המקשים מאוד על זיהויים. אחד מהם נראה עם שפם וכובע מצחייה, אחרים עם כובעי מצחייה ומשקפיים, והם עושים כל מאמץ להתחזות לתיירים תמימים או אנשי עסקים המנצלים את הנסיעה גם לבילוי פנאי של משחקי טניס. דפוס פעולה נוסף הבא לידי ביטוי בתצלומי האבטחה הוא המאמץ להיצמד כמה שיותר קרוב ליעד הפעולה.

על פי המידע שמסרה משטרת דובאי החוקרת בפרשה, מדובר בעשרה גברים שנשאו דרכונים של בריטניה, צרפת, גרמניה ואירלנד, ואשה אחת שנלכדה גם היא במצלמות האבטחה ונשאה דרכון אירי. על פי טענות משטרת דובאי, מדובר בשני צוותים: אחד ביצע את המעקבים אחר אל-מבחוח ואחר, שעד כמה שניתן היה להתרשם מהתצלומים, כלל צעירים יותר, שהיו אמונים על החיסול. מפקד משטרת דובאי אינו מוציא מכלל אפשרות שמדובר בצוותי חיסול של המוסד. מקורות בדובאי מסרו שחוץ מה-11, מבוקשים עוד שישה שלא זוהו.

פרטי המידע והתמונות ממצלמות האבטחה אכן מזכירים שיטות פעולה של המוסד, כפי שכתב עליהם בפירוט רב מישקה בן-דוד בספר "דואט בביירות". בן-דוד, שהיה בעבר קצין המודיעין של אגף המבצעים של המוסד, "קיסריה", כתב אמנם רומן בדיוני לכאורה, אך ברור לכל קורא כי הספר מבוסס על ידע שצבר בשנים שבהן עבד במוסד, ו"דואט בביירות" מזכיר מאוד את הניסיון הכושל לחסל את ראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, בירדן ב-1997. גם אצל בן-דוד מתוארים אנשי המבצעים של המוסד כשהם מחליפים בתי מלון, מחליפים כלי רכב, מגיעים בטיסות בנתיבים מפותלים ליעד, דואגים להחליף בגדים ותחפושות וממעיטים בשיחות טלפון או מדברים מטלפונים ציבוריים. אפילו במצלמות האבטחה של משטרת דובאי נראים שניים מאנשי החוליה כשהם לובשים ופושטים בגדים.

לכאורה, לכידתם של חלק מצוותי החיסול בדובאי במצלמות האבטחה עלולה להביא לחשיפתם ולגילויים ואף להצביע על הצלחה חלקית של הפעולה. ואולם, ברור כי יהיו מי שיהיו המבצעים, הם ידעו מראש כי בעידן שבו הטרור מהווה סכנה גלובלית, גם ההיערכות האבטחתית נגדו רחבה מאוד. כל מי שיוצא כיום למבצע בינלאומי כזה לוקח בחשבון כי כמעט בכל בית מלון, בשדות תעופה ולמעשה כמעט בכל בניין ציבורי יש מצלמות אבטחה, המתעדות 24 שעות כמעט כל פעולה וקשה לחמוק מהן.

לכן, אלה שמבצעים פעולות כאלה נערכים בהתאם. מדובר בחלק מהסיכון המחושב שלהם, כי הם עלולים להיות מתועדים ולכן הם גם עושים כל מאמץ כדי להסוות את עצמם: מדביקים שפם ופאות נוכריות וחובשים כובעים, משקפי שמש וכדומה. בכל מקרה, ברור לכל כי גם אם משטרת דובאי תשיג מידע מהאינטרפול שממנו ביקשה לסייע בזיהויים של נושאי הדרכונים, יהיו השמות פיקטיביים ואולי גם הדרכונים מזויפים. מידע כזה לא יסייע כלל בחקירה. עם זאת, מקורות ביטחוניים בדובאי הדגישו אתמול שמדובר בדרכונים אמיתיים, שנעשה בהם שימוש בעבר ושהשמות שהופיעו עליהם הם מקוריים.

אחת הנקודות המעניינות ביותר עם חשיפת התצלומים היא השאלה מדוע לא פרסמה משטרת דובאי את התמונות מרגע החיסול עצמו והאם הן כלל קיימות - האם היא שומרת אותן כממצא לשלב אחר בחקירה, או שמא דאגו המבצעים לטפל במצלמות האבטחה בכניסה לחדרו של אל-מבחוח ובמסדרון שמוביל אליו.

נקודת התורפה היחידה שעלולה להוביל לכיוונו של הארגון שעמד מאחורי הביצוע היא מעצרם בדובאי של שני פלסטינים. על פי הודעה של משטרת דובאי, השניים היו קשורים למבצעים וסייעו להם בעניינים לוגיסטיים באופן שטיבו אינו ברור. מקורות בטחוניים בדובאי מסרו אמש, כי אחד מהם עקב אחר אל-מבחוח והשני היה קשור אליו. גם אם אכן העצורים החשודים קשורים לפרשה, אפשר להניח כי הם ידעו מעט מאוד פרטים על זהות המבצעים שנעזרו בהם. בפעולות כאלה, ההקפדה על המידור היא כה גבוהה, עד שלא רק שאנשי הצוותים מנסים להימנע מכל קשר אחד עם השני, הם אף יוצרים במיוחד חציצות בינם לבין מעטפת הסייענים שאולי סיפקו להם מידע שאיפשר להם לבצע את פעולת החיסול.

איך פעל המופע של 11 המופלאים בדובאי | אמיר אורן

מסיבת העיתונאים שבה הוצגו תצלומי החוליה בדובאי, אתמול