ההתנצלויות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הפנים אלי ישי מזכירות את הבדיחה על המשרת שצבט את ישבנו של המלך. בדרך לגרדום, התנצל המסכן שהוא היה לגמרי משוכנע שהיו אלה אחוריה של הוד מלכותה. בהודעה רשמית שפרסמה לשכת ראש הממשלה, והוכתבה על ידי צוותו של ביידן, נאמר כי לאור המחלוקת המתמשכת בין ישראל לארצות הברית בנושא הבנייה בירושלים, לא היה צורך לקדם את הליכי התכנון דווקא בשבוע הזה. בהודעה נאמר עוד שראש הממשלה הנחה את שר הפנים "לאמץ נהלים שימנעו הישנות מקרים דומים בעתיד". משמע, ישי מוזמן בזאת להגיש בשבוע הבא לוועדה המחוזית בירושלים את התוכנית הבאה להרחבת האחיזה היהודית במזרח העיר.

לא נמסר אם הכלל הזה חל גם על ביקורים של השליח הנשיאותי, ג'ורג' מיטשל. ואולם, התגובות הפומביות של הדרג המדיני הבכיר מלמדות שאיש מחברי הממשלה אינו תומך בהקפאת הבנייה בפועל, ואף לא בהקפאת אישורן של תוכניות בנייה חדשות במזרח ירושלים. מתגובתו של סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, אפשר ללמוד שהוא ומן הסתם, גם הבוס שלו החליטו שמוטב לצאת מכאן עם קומץ ענבי בוסר, מאשר להתקוטט עם השומר. בנאומו באוניברסיטת תל אביב, ביידן הביע הערכה להתחייבות של נתניהו כי "מקרה כזה לא יישנה". מה בדיוק לא יישנה? בפעם הבאה שהוא יבוא לכאן, מזכירת הוועדה המחוזית תתבקש לדחות את הדיון בתוכניות דומות עד שהאורח רם המעלה יסתלק?

עם שוך הסערה התקשורתית, נתניהו ינשום לרווחה. במובן מסוים, הסערה הזאת היטיבה עמו; כדי למחות את היריקה מפרצופו, ביידן נאלץ לומר שבעצם זו היתה בסך הכל טיפת גשם. על כן הסגן העלה על נס את ההסבר של נתניהו שהבנייה ברמת שלמה תחל רק בעוד כמה שנים. ממשלת ישראל קיבלה בכך גושפנקה אמריקאית לאשר עוד ועוד תוכניות בנייה בירושלים המזרחית (כולל תוכנית נוספת שאושרה בוועדה המקומית, להרחבת רמת שלמה, על חשבון אדמות פרטיות של שכונת בית חנינא). ביידן אולי לא יודע, אבל אבו מאזן וחבריו זוכרים בוודאי שכך בדיוק התחיל סיפור שכונת הר חומה. גם אז נתניהו שכנע את הבית הלבן שהבנייה תחל רק "בעוד כמה שנים".

כשביידן הגיע לכאן אבו מאזן החזיק בהמלצה של הליגה הערבית להיענות בחיוב להזמנה של ארה"ב לפתוח במשא ומתן עקיף עם ישראל. במקום לצאת כאן בהכרזה על השקת שיחות הקירבה, ביידן חוזר הביתה עם הודעה של הליגה הערבית על הקפאת ההמלצה. נתניהו יכול לקוות אפוא ששערוריית רמת שלמה הרחיקה אותו מרגע האמת, שבו עליו לחשוף את הפרשנות שלו ל"שתי מדינות לשני עמים". נאום אוניברסיטת תל אביב של ביידן השאיר על כנו את הערפל סביב נאום בר-אילן של נתניהו. ואם מישהו לא ידע שארה"ב היא מתווך חסר פניות, בידן הזכיר לעולם כי "אין לארצות הברית ידידה כמו ישראל".

הדובדבן שבקצפת של נתניהו היה גלגול האחריות לקידום המשא ומתן - כבלם לגרעין האיראני על מדינות ערב. כל זה קורה שבועיים לפני הדיון בפסגת הליגה הערבית בטריפולי, על יוזמת השלום משנת 2002. בחודשים האחרונים אובמה השקיע מאמצים רבים לשכנע את המנהיגים הערבים, כולל הנשיא בשאר אסד, שלא ינתקו את היוזמה החשובה הזאת ממכונת ההנשמה. הנימוק המרכזי של האמריקאים הוא שאין דבר שישמח את לבו של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד, מאשר חיסול שרידי תהליך השלום ואינתיפאדה שלישית. שמחתו תהיה כפולה אם האש תפרוץ בירושלים.

גם האירופים מביעים מורת רוח

דיפלומטים מערביים שעקבו מקרוב אחרי הביקור אמרו עם זאת, שהאמריקאים יגישו לישראל את החשבון כבר בפתיחת שיחות הקירבה (בהנחה שהן אכן יתקיימו). ארצות הברית כבר הודיעה לצדדים שהיא מתכוונת להגיש הצעות גישור ולא להסתפק בתפקיד של נושא מכתבים. התסכול והכעס על פרשת רמת שלמה, אומרים הדיפלומטים, יבואו לידי ביטוי ברגישות רבה יותר לעמדות הפלסטינים. האירופים הפגינו כבר את מורת רוחם מהפרשה: שרי החוץ של האיחוד האירופי שעמדו לאשר השבוע, כמחווה לפתיחת שיחות הקירבה, שורת צעדים לשדרוג ההסכמים עם ישראל (והרשות הפלסטינית), החליטו לדחות את ההחלטה עד שיתברר אם אמנם השיחות יוצאות לדרך או נותרו תקועות ברמת שלמה.