אף שישראל הציתה את המשבר האחרון סביב ירושלים והבנייה בה, היא אינה היחידה ששופכת שמן על המדורה. התנהלות ממשל אובמה בימים האחרונים, כשבכיריו מתחרים זה בזה בנזיפות פומביות בישראל, מזכירה את היחס הנוקשה במתכוון לממשלת נתניהו לפני כשנה. ומי שאינם מחמיצים הזדמנות להגביה את הלהבות הם הפלסטינים.

נכון, ראש הממשלה הישראלי שיחק לידיהם בפרשת השכונה וראש העיר ירושלים עוד מוסיף לכך, אבל הרשות משחקת כאן משחק מסוכן בזירה הדליקה מכולן - ירושלים, ובמיוחד הר הבית.

מוחמד דחלאן, שאינו ידוע כמנהיג דתי במיוחד, מחזיק תיק ירושלים בפתח חאתם עבד אל-קאדר ואחרים קראו אתמול לערביי ישראל ותושבי מזרח ירושלים לבוא היום להר הבית כדי "להגן עליו מפני היהודים". כרוז שעליו חתומים "הכוחות הלאומיים והאיסלאמיים", גוף שבעבר ריכז את פעילות האינתיפאדה השנייה ואינו קיים כיום בפועל, כולל קריאה דומה. בכרוז נכתב שאחד מגדולי הרבנים חזה כבר במאה ה-18 שפתיחת בית הכנסת "החורבה" תבשר על פתיחתו הקרובה של בית המקדש ולכן צריך להגן על מסגד אל-אקצה.

ספק אם דחלאן ועבד אל-קאדר אכן חוששים כי "אל-אקצה בסכנה", כפי שגורסת סיסמת הקמפיין המתמשך של הפלג הצפוני בתנועה האיסאלמית בישראל. הסיבה לצעדיהם אחרת: בפתח צפו בעיניים כלות בהצלחת החמאס לגנוב לרשות את ההצגה בניהול המאבק בהר הבית בשבועות האחרונים. פעילי השטח של הארגון האיסלאמי הובילו את ההפגנות הללו. בינתיים, עצרה משטרת ישראל רבים מהם ובפתח חשים שהגיעה העת לניצול הצלחה. אם ממילא נהפכה ממשלת ישראל לשק החבטות של הבית הלבן, עוד סיבוב של אלימות בהר הבית רק ישרת את האינטרס הפלסטיני.

הפתח מבקש לרכוב על הנמר ולנצל את ההתנגשויות הבאות לצרכיו. לשם כך כינס אתמול עבד אל-קאדר בבית המלון אמבסדור במזרח ירושלים פעילים בכירים של הפתח בעיר ונציגים של הסוחרים בעיר העתיקה. בפגישה הוחלט על שביתה כללית בת שעתיים, שתחל היום ב-11 בבוקר. אלה השעות שבהן יוצאים התלמידים מבתי הספר ומתקיימת תפילת הצהריים, תפאורה מושלמת לפתיחת עוד אחר צהריים של פורענות. מלון אמבסדור כבר ידע מפגשים כאלה בעבר. בספטמבר 2000, ערב ביקורו של אריאל שרון בהר הבית, נועדו שם בכירי הפתח בעיר כדי לתכנן את המחאה נגד הביקור, שהובילה לפרוץ האינתיפאדה השנייה. נראה שהפעם, ישראל אינה לוקחת סיכונים. שר הביטחון, אהוד ברק, נענה להמלצת צמרת המשטרה והאריך את הסגר על הגדה כדי למנוע כניסת פלסטינים משם לתגבור המהומות במזרח ירושלים. ברק פעל בניגוד להמלצת פיקוד המרכז ומנגנון תיאום הפעולות בשטחים, שסברו שהסגר אינו הכרחי.

נפילת המוהיקני האחרון

בזמן שהרשות נערכת לשלב הבא של המאבק, מחאה עממית שהרבה יותר קל לרכוש בעזרתה את אהדת העולם מאשר בפיגועי התאבדות, סיפקה תקרית ברמאללה תזכורת לימים אחרים, לא מאוד רחוקים. כוח של הימ"מ עצר את מאהר עודה, מי שמתואר כאחרון המוהיקנים ברשת הטרור של החמאס בעיר, האחראית לרצח כשבעים ישראלים. עודה בן ה-47 היה יד ימינו של איברהים חאמד, ראש הרשת שנעצר ב-2006. מסעב יוסף, סוכן השב"כ ("הנסיך הירוק") מתאר את עודה בספרו כ"מסוכן יותר אפילו מחאמד". עודה חי כמבוקש זה עשר שנים, אבל הגעגועים למשפחתו הפילו אותו בפח. כשהגיע לשב"כ המידע המודיעיני שעודה יבוא לפגוש את אשתו וילדיו, הוקפצו לוחמי הימ"מ, שהשתלטו על המבוקש הבכיר בלא קרב.

עודה לא פעל כמו בכירים אחרים, שבחרו באמצע העשור הקודם להילחם עד מוות ולא ליפול בידי השב"כ. ייתכן שמאס בבריחה. ייתכן גם שהוא מניח כי ממילא טובים סיכוייו להשתחרר בעסקת שליט. בינתיים, נמחק עוד שם מרשימת המבוקשים בגדה, שבלאו הכי הולכת ומידלדלת. לפני כעשרה ימים, באזור ג'נין, איתר צה"ל שניים מהשרידים האחרונים מהרשת הוותיקה והרצחנית של הג'יהאד האיסלאמי באזור. השניים, שנמלטו מהישראלים במשך שנים, הרגישו שהטבעת מתהדקת סביבם והסגירו עצמם לבסוף לידי הרשות הפלסטינית.

הכנסת ספר תורה בבית הכנסת החורבה בירושלים, אתמול