טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשאב שחוצץ בין מדינה פלסטינית לאיו"ש

הוראתה של הרשות הפלסטינית להחרים מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות, בהם חצץ שמגיע משמונה מחצבות ישראליות הממוקמות בגדה המערבית - פוגעת כלכלית בקבלנים הפלסטינים ואולי גם באיכות הכבישים שהם סוללים. לדעת גורמים במשרד הכלכלה הלאומית הפלסטינית, זהו מחיר כדאי בדרך לעצמאות

תגובות

המנהל האזרחי שוקל בחיוב להתיר לפלסטינים לפתוח מחצבות בשטח סי. זאת, אחרי תקופה ארוכה שבה הוא לא אישר את בקשותיהם לחצוב בשטח עצום זה שבשליטה ישראלית, מנהלית וביטחונית, ושתופס כ-60% מהגדה המערבית. כך אומרים גורמים ישראליים המתמצאים בזירת הכרייה בגדה המערבית, וכך אישר ל"הארץ" הגיאולוג ומתכנן המחצבות, שמעון גילר. גילר עצמו מעורב בהגשת שתי בקשות פלסטיניות לרשיון חציבה וכרייה בשטח סי. אך לחוששים מהצפה של מחצבות פלסטיניות חדשות אין בינתיים מה לחשוש, ולמקווים אין מה למהר ולקוות. גם אם המגמה אכן קיימת, התהליך עד להפעלתה של מחצבה פלסטינית לפי התקן הישראלי המחמיר אורך לפחות שנה וחצי.

לדברי גילר, הנטייה להעניק אישורים חדשים לפלסטינים התפתחה במנהל האזרחי בעקבות העתירה שהגישה עמותת "יש דין" לבג"ץ, בסוף פברואר 2009, נגד כרייה ישראלית בתחומי הגדה המערבית. לטענת "יש דין", מדובר בהוצאת אוצרות טבע משטח כבוש אל המדינה הכובשת ולצורכי הכובש, שהיא הפרה של עקרונות המשפט הבינלאומי ושבתנאים מסוימים נחשבת לפשע של ביזה.

בעלי שמונה המחצבות הישראליות בגדה, שהעתירה הוגשה נגדם (ונגד ראש המנהל האזרחי בגדה ומפקד כוחות צה"ל בגדה), לא מסתירים את דאגתם. בנוסף לעתירה, לפני כחצי שנה נחתה הוראת הרשות הפלסטינית להחרים את תוצרת ההתנחלויות. ממשלת רמאללה העבירה חוק המאפשר הענשת העבריינים - בהם קבלנים שקונים חצץ ואספלט ממחצבות בבעלות ישראלית בגדה. חומרי הבניין מוחרמים וקנסות כבדים מוטלים על מי שנתפס. "קנו במחצבות בישראל", מצטטים קבלנים את הפקידים הפלסטינים שאצלם התלוננו. אולם, פתרון זה בעייתי משום שלא רק שהוא מייקר את ההובלה ואת התוצר הסופי, אלא גם מחייב תמרונים שונים מצד בעלי המחצבות בישראל, שישראל אוסרת עליהם למכור ישירות לקבלן פלסטיני.

הכביש מקולף

כמה קבלנים פלסטינים - שמעדיפים שלא להזדהות בשמותיהם - טוענים שמדובר בגזירה שפוגעת באיכות הבנייה ובאיכות הכבישים הנסללים. הם מספרים על כביש באזור יריחו במימון ה-USAID, שמקפיד על סטנדרטים גבוהים ביותר: החלק שנסלל בחצץ ובאספלט "פלסטיניים" התברר כלקוי, והקבלן נדרש לקלף ק"מ וחצי ממנו ולסלול אותו מחדש. השחור בקטע הכביש שנסלל בחומרי גלם "ישראליים" ממשיך לבהוק בלי הפרעה. קבלן בניין אחד התלונן שנאלץ להרוס כמה מבנים שבנה, לאחר שהתגלו בהם ליקויים בשל חומרי הגלם ה"פלסטיניים". זה לא רק עולה כסף, אלא גם פוגע בשמם המקצועי ובסיכוייהם של קבלנים אלה לקבל חוזים חדשים - בעיקר של פרויקטים שמקבלים מימון מאירופה, מיפאן ומארה"ב. הרשות, הם טוענים, מיהרה לאכוף החלטה פוליטית ("שאנחנו תומכים בה בלב שלם", הם נשבעים) לפני שהבטיחה את איכות המוצר החלופי.

גם במחיר יש פער גדול, הם אומרים, לטובת המוצר הישראלי שעליו הם משלמים 160-200 שקלים לטונה אספלט, לעומת 260 שקל לטונה "פלסטינית". האבן במחצבות ישראליות קשה יותר, ומצריכה כמויות קטנות יותר של נוזל הביטומן לאספלט ושל הצמנט לייצור המלט. כמו כן, האיסור להשתמש בפיצוצים במחצבות פלסטיניות מחייב ריסוק של האבן - מה שמייקר עוד יותר את העלות. כך, הקבלנים סוללים פחות ק"מ של כביש על כל דולר שהמממנות מקציבות לפרויקט - או שעליהם לוותר על רווחיהם.

לפי פרשנותם של קבלנים אלו, מתנגשות חזיתית שתי שאיפות של הרשות הפלסטינית, שעל הגשמתן מופקד המשרד לכלכלה לאומית בממשלת סלאם פיאד: האחת היא להקטין השנה עד לאפס את מוצרי ההתנחלויות הנמכרים בשוק הפלסטיני. השאיפה השנייה היא לא רק להגדיל את הייצור הפלסטיני, אלא גם לשפר את איכותו.

לא שמעו על העתירה של עמותת "יש דין"

למרבה הפליאה, פקידים בכירים במשרד הכלכלה הלאומית של הרשות לא ידעו השבוע על עתירת "יש דין", בת השנה. הכתוב בה יכול לאשש את הנחת היסוד של הפלסטינים, שישראל אינה מוותרת על שטח סי - גם תמורת פתרון שלום - בשל אינטרסים כלכליים ברורים, ורק עוטפת את הסירוב בתירוצים ביטחוניים ודתיים. בעתירה מוזכר מסמך שחובר מטעם ובשביל משרד הפנים, לקראת דיון שהתקיים בינואר 2008 על תוכניות מתאר עתידיות. המחברים ("לרמן, אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ" ו"אביב ניהול הנדסה ומערכות מידע בע"מ"), מנתחים את העתודה של מכרות שמהם ניתן להפיק חומרי גלם לבנייה וסלילה בישראל. במסמך זה כתוב כי להערכת המנהל האזרחי, תפוקת החצץ של המחצבות הישראליות בשטח סי היא 12 מיליון טונות בשנה. כ-9 מיליון (74%) משווקים בישראל והשאר לשוק המקומי - ההתנחלויות והשוק הפלסטיני. גילר אומר שהמחצבות בישראל מפיקות בממוצע שנתי בין 35-38 טונות חצץ. להערכת כותבי המסמך, העתודות (מחצבות פעילות ומוצעות) בגדה המערבית, יכולות להפיק עוד 360 מיליון טונות, שיספיקו ל-30 שנה, "בהנחה שלא יחולו שינויים מדיניים בגבולות שטח סי". אם יהיו שינויים בהסדרים עם הפלסטינים, מזהיר המסמך, "יש חשש שכמות החצץ הכוללת תקטן".

גילר, כגיאולוג, מאשר את טענות הקבלנים הפלסטינים ומאשש את חששות כותבי המסמך. הסלעים המתאימים לייצור חצץ הם העתיקים והקשים יותר, וגילם כ-60 מיליון שנה. אלו תצורות שנמצאות בשדרת ההר המרכזית, והגדה המערבית תופסת את מרביתה. כך, שבמרכז ארץ ישראל, אומר גילר, את מחצבות האגרגטים (חצץ) שעומדות בתקן הישראלי הגבוה, אפשר להקים בעיקר ביהודה ושומרון. מכיוון שמחיר הובלת אגרגטים ואספלט הוא גבוה ביחס לעלות הפקת המוצר עצמו - השאיפה היא להקטין את המרחק שבין המחצבה ומפעל האספלט לבין מקום השימוש במוצר. מחצבות בגליל ובנגב, אם כך, גם אם ייתכנו מבחינה גיאולוגית וסביבתית, ייקרו מאוד את חומר הגלם ואת התוצר הסופי - דבר שישפיע על המשק הישראלי כולו.

מציפים את השוק הפלסטיני

גם בשדרת ההר המרכזית יש הבדל בין סלעים. לדברי גילר, "באופן מסורתי, התעשייה הפלסטינית עובדת על מינימליזציה של עלויות הייצור. בעלי מחצבות לא רוצים לעבוד באבן קשה, ששוחקת את המכונות. כל המחצבות הפלסטיניות, פרט לאחת באזור חברון, עובדות על אבן גירית, רכה יותר". לפני 1967 גם בישראל השתמשו באבן הגירית הרכה יותר, אז התקן לחומרי הבניין היה נמוך יותר. בשנות השמונים והתשעים שודרג התקן.

החצץ המיוצר מהאבן האיכותית, ה"ישראלית", הכרחי לשימוש בסלילת כבישים, מבנים כגשרים, שלדי בניינים, משטחים ולמבנים ימיים, שדות תעופה, רכבות ובסיסי טנקים. אבן פחות איכותית יכולה לשמש בהכנת בלוקים ומצעים לכבישים. אם תתקבל העתירה של "יש דין", מתנבא גילר, "תופסק סלילת כבישים איכותיים ברשות הפלסטינית".

במשרד הכלכלה הלאומית דוחים את הטענות על איכות נמוכה יותר של התוצרת הפלסטינית. מנגד, מאשרים שם שבעקבות תלונות הקבלנים - בין השאר על תחרות לא הוגנת מצד בעלי מחצבות פלסטינים שלהם גם מפעלי אספלט - הוקמה ועדה מיוחדת שנועדה לקבוע מחיר גג לטונה אספלט (250 שקל) וגם להבטיח את האיכות. תוספת נכונה ומבוקרת של ביטומן, אומר אחד המהנדסים המומחים במשרד, מפצה על האבן הרכה ומשיגה מוצר בעל איכות טובה.

לדברי פקידים בכירים במשרד, התקן קיים מזמן, אלא שבשנות האינתיפאדה, עקב מגבלות התנועה הדרקוניות, היה קשה לאכוף אותו. לדעתם הפער העצום במחיר נובע מכוונה ישראלית מודעת להציף את השוק הפלסטיני בסחורה זולה (ולטענתם גם לא תמיד איכותית כפי שטוענים הישראלים), זאת כדי למנוע פיתוח פלסטיני. לדבריהם, זו גם הסיבה שבקשות פלסטיניות למחצבות מודרניות בשטח סי לא נענות. לדעת גילר, אישורים לא ניתנו בגלל התקן המחמיר וההקפדה עליו, אך סביר שעכשיו יהיו פלסטינים שיוכלו לעמוד בו. דובר מתאם הפעולות בשטחים מסר כי בעשר השנים האחרונות הוקמה בשטח סי מחצבה פלסטינית אחת ומחצבה ישראלית אחת. הוא לא ענה לשאלה אם אכן ישנו שינוי במגמה, ואם ייענו בקשות למחצבות פלסטיניות.

פעילות מחצבות החצץ מוגבלת

שופטי בג"ץ אמנם לא נענו לבקשת "יש דין" להוציא צו ביניים המקפיא את פעולת שמונה המחצבות הישראליות בגדה המערבית, והמדינה עדיין לא נתנה את תשובתה (היא אמורה לעשות כן עד אמצע אפריל), אך גילר אומר שבפועל המנהל האזרחי נמנע מלתת היתרים למחצבות ישראליות חדשות ולהרחבת קיימות, ומחדש את רשיונות החציבה ל-2010 רק לשטחים שהיו בעלי רישיון ב-2009 (החציבה מתבצעת בשטח מצומצם של תוכנית המתאר, כדי לא לשלם דמי ארנונה גבוהים על כל השטח).

בינתיים, התפוקה לא ירדה, מאשר גילר, וקונים פלסטינים לא ויתרו עדיין על התוצרת הישראלית. קבלנים פלסטינים ובעלי מחצבות ישראלים מוצאים עצמם בקואליציה לא רשמית של "מבצעי קומבינות", כדי לעקוף את המגבלות. ובכל זאת, לא הקבלנים ולא בעלי המחצבות יוכלו להמשיך ולהתחכם לאיסורים לנצח.

בחדרו של מנהל אחת המחצבות הישראליות, יחד עם כמה קבלנים פלסטינים שפניהם נפולות, עלה פתרון הפלאים לצרות הקבלנים הפלסטינים ולאיום במחסור בחומרי בניין בישראל: כל המחצבות יועברו לבעלות הרשות הפלסטינית. המנהלים - שיחסי כמה מהם עם הקונים והעובדים הפלסטינים יכולים לשמש פרסומת לדו קיום - יישארו בתפקידם, ויפסיקו להפר אישית את החוק הבינלאומי. ישראל תקנה מהמחצבות הפלסטיניות את חומרי הבניין שלהם היא זקוקה מבלי שתסתכן בהרשעת ביזה. כל הנוכחים העלו חיוך גדול ומשתאה נוכח הדמיון המתפרע, אך גילר דווקא מעריך שבתנאים פוליטיים ובטחוניים מתאימים, השוק הישראלי יוכל לקנות את האגרגט הפלסטיני, אם יעמוד בתקן הישראלי.



מחצבת חצץ בשטח סי. התקן קיים כבר מזמן, אך בשנות האינתיפאדה היה קשה לאכוף אותו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות