באופן יוצא דופן, צה"ל לא יצא השנה לשום מלחמה עדיין, אם כי אי אפשר לדעת מה יקרה בהמשך השנה. כתוצאה מכך, לאנשים משעמם בקיץ והם צריכים אקשן. אז אם אין מלחמה באופק, בואו נצא לצעדה למען שחרור גלעד שליט.

אני כמובן בעד החזרתו של גלעד שליט, ומוכן לשם כך להחזיר לא רק את כל האסירים הפלסטינים אלא גם להחזיר את השטחים אם צריך. אבל הצעדה הזאת למען שחרורו מחטיאה לפי דעתי את המטרה, ובעצם אין בה הרבה כנות. תכף אסביר למה.

אילו באמת כל האנשים הצועדים עכשיו מהצפון לירושלים היו אנשים בעלי כוונות כנות ואנושיות שרוצים שגלעד שליט ישוחרר, הם היו צריכים לקום לפני שנה, כשהתחוללה "עופרת יצוקה", ולצעוד אל עזה ולעמוד מול הטנקים והתותחים של צה"ל שהפגיזו את עזה והרגו בה אזרחים חסרי מגן ולצעוק: אל תהרגו ילדים עזתים, כי כמו שההורים של גלעד רוצים את בנם, כך כל אם בעזה רוצה שבנה יישאר בחיים. אבל לא שמעתי שמטה המאבק לשחרור גלעד שליט יצא נגד המלחמה האכזרית ההיא. ולא שמעתי שמטה המאבק יצא לעזרתם של אלה שביקרו את המבצע כמו אותו גולדסטון.

אילו כל האנשים הצועדים עכשיו מהצפון לירושלים היו באמת בעלי כוונות כנות ואנושיות שרוצים שגלעד שליט ישוחרר, למה שלא יסטו קצת מהמסלול המתוכנן שלהם ויעצרו לפני כלא עופר שבפאתי רמאללה, שבו מוחזקים פלסטינים במעצר מנהלי, בלי משפט. וצועקים: לשחרר פלסטינים הכלואים שלא בצדק, כי כמו שההורים של גלעד רוצים שבנם יחזור הביתה, גם האם או האשה הפלסטינית שבנה או בעלה נלקח מביתו לא ברור על מה והושלך לכלא לזמן לא מוגדר, רוצות שיקיריהן יחזור אליהן.

בכלל, אילו הייתי עובד במטה המאבק למען החזרת גלעד שליט, הייתי משנה את מסלול הצעדה באופן דרסטי. הייתי עושה כך שהיא תעבור לפני כל בתי הכלא לאסירים ביטחוניים, והייתי מניף שם כרזות הקוראות לשחרורם, כדי שיראו האסירים האלה מבעד לסורגים שמשפחת שליט ותומכיהם אכן בשלים להכרה ברעיון שכל יצור אנושי זכאי לחופש, ולא רק גלעד שליט אלא כל פלסטיני בעזה או בשטחים. הייתי הולך הלאה ונכנס לכפר בילעין, או לכפר נעלין, ונעמד, עם כל הצועדים, מול גדר ההפרדה שגזלה מתושבי הכפרים האלה את אדמותיהם, ומניף כרזות מול חיילי צה"ל השומרים על גדר הגזלה הזאת, נוסח: "שחררו את אדמות בילעין ונעלין, כדי שישוחרר גלעד שליט".

כמובן, שכל אלה חלומות באספמיה. אילו מטה המאבק לשחרור גלעד שליט היה נוהג כך, היו נשארים לו אולי עשרה תומכים. אז כדי להיות פופולריים, צריך ללכת על סיסמאות הרבה יותר קונסנסואליות, כלומר, סיסמאות שאינן אומרות דבר ואינן מדברות על שום סולידריות שהיא עם הצד האחר.

הנה, היה המשט האומלל ההוא לעזה. אילו הייתי במטה המאבק לשחרורו של גלעד שליט, הייתי עולה על המשט הזה. תארו לעצמכם איזה אפקט אדיר זה היה עושה בעולם, אילו הוריו של גלעד שליט היו מתייצבים לצד תושבי עזה הסובלים ומפגינים כלפיהם סולידריות שכזאת. אבל כמובן, דבר כזה לא היה עולה כלל על הפרק, כי כל המחאה הזאת של המטה לשחרור גלעד שליט מנסה להחזיק בשני הקצוות של המקל: גם להיות לאומית כזאת וכיפית, וגם להיות ביקורתית נגד המדינה. אבל ביקורתית בצורה מטושטשת כל כך שאין בה כדי להשפיע על כלום, ובוודאי לא לפתוח את לבו של החמאס על ידי מחווה נדיבה באמת, ובכך ליצור לחץ פסיכולוגי עליו.

לא שמעתי שמישהו ממטה המאבק להחזרת גלעד שליט קם ואמר: עצירת המשט בצורה הברוטלית שבה זה נעשה היא פשע.

מה יש לנו במקום זה? טיול שנתי לירושלים, שכשלעצמו נראה לי בעייתי מאוד, פופוליסטי מאוד, ולא דמוקרטי בעליל (למרות מראית העין הדמוקרטית-העממית שלו). לא דמוקרטי, מפני שלעלות לרגל אל "המנהיג" כדי שיחוס וירחם הוא מסוג הדברים שנהוגים בדיקטטורות. אילו הייתי אחראי על מטה המאבק הייתי אומר: ראש הממשלה לא שווה שאבזבז עליו את האנרגיה הזאת של העלייה לירושלים. כי מי הוא בכלל שאעלה אליו לרגל?

אבל הבעיה הגדולה באמת של כל הצעדה הזאת היא הגימיקיות שלה, והעובדה שהיא נהגתה על ידי יח"צנים. יח"צנים עושים מה שהם יודעים, כלומר גימיקים, והם קופצים משמחה לתקרה כשהם מקבלים על הגימיק שלהם כותרת בטלוויזיה. אבל הרי במקרה הזה, רבותי, המטרה היא לא הכותרת בטלוויזיה אלא השבת חירותם של אנשים. לשם כך, לא מספיק לבוא בדרישות אל נתניהו שיגמור את העיסקה עם החמאס, אלא שכל אחד ואחד מהצועדים, כולל משפחת שליט, יגידו פעם אחת בפה מלא שמי שכל אדם זכאי לחיים וזכאי להיות חופשי. גם גלעד, אבל גם תושבי עזה והגדה. ברגע שהעם הרב הזה הצועד עתה לקצב סיסמאות של יח"צנים, יגיד את הדברים החתרניים ועם זאת הפשוטים האלה במקהלה ובפה מלא ומכל הלב, אני בטוח שתבוא הישועה. אבל איזה אוטופי אני, ואיזה תמים.