שנתיים אחרי הפרסום ב"הארץ" חיילי מילואים של צה"ל עדיין מוצבים לשמור בלילות על כרם באזור חברון שנמצא בבעלותו של מנחם לבני, שהיה מראשי המחתרת היהודית בשנות ה-80. זאת בניגוד למדיניות המוצהרת של צה"ל, שלפיה הצבא אינו אחראי לאבטח רכוש פרטי.

סגן ד', קצין הנדסה במילואים, שירת עם יחידתו לפני כחודשיים באזור חברון. מפקדיו של ד' הורו לו להציב שני חיילים מדי לילה לשמירה בחלקה חקלאית ליד הכפר בני נעים, ממזרח לחברון. בחלקה, המכונה "שדה כלב", יש כרם ענבים השייך ללבני, שמתגורר בקרית ארבע. על לבני נגזר מאסר עולם, בין השאר בעקבות השתתפותו בפיגוע במכללה האיסלאמית, שבו נרצחו שלושה סטודנטים פלסטינים. שבע שנים לאחר שהחל לרצות את עונשו קיבל לבני חנינה מהנשיא חיים הרצוג, ושוחרר.

לאחר שהתבקש לשלוח חיילים לשמור על הכרם של לבני ביקש סגן ד' ממפקדיו שלא להטיל על חייליו את המשימה, כיוון שמדובר בשטח חקלאי שבו אין אנשים בלילה. את בקשתו הסביר ד' בכך שבעל המקום יכול לשכור חברת שמירה פרטית. מפקדיו הבהירו לו בתגובה שהצבא מאבטח את המקום, ואף ציידו אותו במספר הטלפון של לבני, כדי שיתאם עמו את השמירה. לדבריו, השמירה נמשכה גם על ידי יחידת המילואים שהחליפה את יחידתו, כעבור שלושה שבועות.

המדיניות המוצהרת של הצבא היא שבאחריותו לשמור על שלומם של האזרחים הישראלים והפלסטינים בגדה. במסגרת מדיניות זאת, מתקיימת לעתים קרובות שמירה על חקלאים יהודים ופלסטינים כדי למנוע חיכוך ואלימות. ואולם, ברמה העקרונית צה"ל אינו שומר על רכוש פרטי. עם זאת, במקומות רבים בגדה יש הסדרים לא רשמיים שלפיהם חיילים מבצעים גם עבודות שמירה על רכוש. זאת בשל הקשר הקרוב בין יחידות צה"ל בסדיר ובמילואים לרבים מהמתנחלים.

לדברי מפקד פלוגה שסיים לאחרונה תקופה של תעסוקה מבצעית בשטחים, "בחלק גדול מהזמן אתה מרגיש שאתה חברת שמירה פרטית של המתנחלים. כל חשד לניסיון גניבה הופך מיד אצלם לניסיון פיגוע, ואתה מוצא את עצמך רודף אחרי גנבי רכב ושומר להם על הרכוש - גם אם מדובר במקומות שאין בהם אנשים".

מדובר צה"ל נמסר כי "הצבא הוא האחראי לביטחון התושבים ביהודה שומרון, ומבצע משימות באזור זה. נוכחות צה"ל במקום אינה מתקיימת באופן קבוע, אלא על בסיס סיורים ועל פי הערכות מצב ביטחוניות". קצין בכיר בפיקוד מרכז הסביר ל"הארץ" שזאת היתה טעות להציב שמירה בלילה על המקום, ושאבטחת הכרם על ידי צה"ל הופסקה.

בעל הכרם לבני אמר בתגובה כי "מדובר בשטח בן 42 דונם, שנקנה על ידי יהודים ב-1936 ורשום כשטח בבעלות יהודית. את השטח תקפו מחבלים מאות פעמים, ואותי ניסו לחסל שם לפחות שבע פעמים. הצבא לא מאבטח שם בלילה, אלא רק כשאנשים עובדים שם. לא היה לאחרונה שינוי בצורת האבטחה. אני יודע שבעבר היו קציני מילואים עם דעות שמאלניות שהתנגדו לאבטח את המקום, אבל אני במשך יותר מעשרים שנה הגנתי במילואים על יישובים ואזורים חקלאיים בצפון, בדרום ובבקעה, ולא היה נראה לי אף פעם שמדובר בדבר פסול".