גם גל המעצרים בשנה האחרונה בלבנון של מי שמוגדרים שם כ"סוכני המוסד" אינו משנה את דעתו של וילהלם (ווילי) דיטל, כי "שירותי הביון הערביים, ובכלל זה אלה של לבנון, אינם יעילים". דיטל, המתגורר כיום בכפר קטן ושקט ליד מינכן, יודע על מה הוא מדבר. במשך כ-11 שנה שימש סוכן של שירות הביון הפדרלי הגרמני, הב-נ-ד, במזרח התיכון, כשעבודתו כעיתונאי, תחילה בשבועון הגרמני "קוויק" ולאחר מכן כעצמאי, משמשת לו כיסוי.

דיטל סייר בסוריה, בלבנון, בירדן, במצרים, בסעודיה ועוד, נפגש עם טרוריסטים, מפקדי צבא, אנשי שירותים חשאיים ופוליטיקאים. חלק מרשמיו העביר לקוראים במאות מאמרים שכתב וגם בספרים. חלק אחר, חשאי, נכתב בדו"חות שמסר למפעיליו. לפני כמה שנים נחשף שמו ברבים.

"כן", הודה ביוני 2007 בראיון למוסף "הארץ", "הייתי מרגל. הייתי מה שאתם קוראים בישראל קצין איסוף, הייתי מפעיל. אספתי מידע, הפעלתי סוכנים. שיחדתי קציני צבא. נסעתי ברחבי המזרח התיכון, בסוריה, לבנון, ירדן, מצרים, ותוך כדי כך סיכנתי את חיי למען גרמניה".

אבל דיטל נפל קורבן למאבקי כוח בב-נ-ד, שגרמו להפרת כלל הברזל בכל פעילות חשאית של ארגון ביון: שמירה על המקורות, ובכל מחיר. בעקבות זאת נקלע למאבקים משפטיים, שבהם תבע את מעסיקיו לשעבר וכמה כלי תקשורת על הוצאת דיבה. בחלק מהמאבקים הפסיד, אחרים נמשכים עד עצם היום הזה.

באחרונה פירסם דיטל ספר ששמו "צבאות הצללים: שירותי המודיעין של העולם האיסלאמי", על תולדות השירותים החשאיים במדינות מוסלמיות בכלל וערביות בפרט. הוא מקווה, שימצא גם מו"ל ישראלי שיגלה עניין בספר. זה הספר המפורט ביותר שנכתב על הנושא מאז ספרו של יעקב כרוז "המודיעין הערבי", שראה אור ב-1976, יותר מעשור לאחר שפרש מתפקידו כמשנה לראש המוסד.

"רוב השירותים הערביים שונים לחלוטין ממה שאנו במערב מעלים בדעתנו כשאנחנו חושבים על שירותי ביון. עיקר העבודה של הב-נ-ד, לדוגמה, היא לאסוף מידע בעל ערך אסטרטגי, מדיני או צבאי, להבין, להעריך ולנתח מגמות; לא להרוג בני אדם ולא לענות אותם. השירותים הערביים רואים את עיקר משימתם בשמירה על המשטר או המנהיג, ולכן הם אכזריים וחסרי מעצורים. הם עומדים מעל לחוק; הם החוק עצמו. הם מענים חשודים בלי הפסקה; אם כך, מה הפלא שרבים מהחשודים מוכנים להתוודות על כל פשע. זו לכן אחת הסיבות, לדעתי, שהם גם הצליחו לחשוף את רשת הריגול הישראלית בלבנון".

חשיפת מה שהלבנונים מכנים "סוכני מוסד" התחילה בחקירה של הביטחון המסכל של החיזבאללה, שבדק התנהגות יוצאת דופן של כמה חשודים, כמו בזבוז כסף ראוותני. בהמשך החקירה הם "עצרו", כלומר חטפו, את החשודים, עינו אותם וסחטו מהם הודאות. רק אז העבירו אותם למודיעין הצבאי, האחראי בלבנון גם לביטחון הפנים.

לפי פרסומים בשבוע האחרון בלבנון ובצרפת, גל המעצרים האחרון התמקד בעובדים בכירים ב"אלפא", חברת טלפונים ניידים הפועלת בלבנון מאז 1996. אחד העצורים, טרק אל רבח, שהחזיק בתפקיד במערך הטכני של החברה, נעצר לאחר שהתעורר חשד נגדו בשל מסעי קניות פזרניים שלו בפאריס. כדי למנוע את חדירת המודיעין הישראלי לשורותיו הקים החיזבאללה מערך טלפונים נפרד, למרות התנגדות הממשלה הקודמת בראשות פואד סניורה, ובכך ביסס עוד יותר את מעמדו כמדינה בתוך מדינה. מערך זה הוקם בעבור החיזבאללה בידי מומחים מאיראן ובמימונה. הרשת פרוסה בשטחים מיושבים בשיעים שנאמנותם נתונה לארגון.

"אכן", מדגיש דיטל, "המודיעין הישראלי נחל כישלון בלבנון, אך בסופו של דבר, בכל הנוגע לביון הלבנוני זה היה יותר עניין של מזל מאשר של עבודה מקצועית" (דבריו אלה סותרים את ההערכות בתקשורת הבינלאומית, שהסוכנים נחשפו בזכות ציוד איכון מתקדם שצבא לבנון קיבל מארצות הברית). "לא קראתי ולא שמעתי על תגובת ישראל", מוסף דיטל, "לכן גם איני יודע מה היא עשתה בעניין ואיזה לקחים הפיקה. אבל בהכירי את המודיעין הישראלי, אני משוכנע שנעשו תחקירים והוסקו המסקנות ממה שקרה. לדעתי, הביון של לבנון, כמו של שאר המדינות הערביות, לא ישתנה אף בעתיד. הוא ימשיך להיות בלתי יעיל".

חיים כפולים, ועוד במזרח התיכון, טומנים בחובם לא מעט סכנות. דיטל נעצר ב-1982 ליד העיר אל חמה בסוריה, זמן מה לאחר הטבח שעשו כוחות הביטחון באחים המוסלמים שמרדו נגד המשטר. דיטל השמיע באוזני חוקריו ראיון שקיים במהלך ביקורו עם שר ההסברה הסורי, ואמר להם שנקבע לו ראיון עם הנשיא חאפז אסד. זה היה שקר, אך בשל קווי טלפון משובשים הם התקשו לאמת את המידע. הפחד מפני ארמון הנשיאות, וזיהוי קולו של שר ההסברה, עשו את שלהם, והחוקרים שיחררו אותו.

הסיפור הזה מחזק, לדברי דיטל, את טיעונו, שיותר משהעובדים בשירותי הביון הערביים שואפים לבצע את עבודתם בצורה המקצועית, הם חוששים לעשות שגיאות שיעלו להם בתפקידם, אם לא בחייהם. "זה עדיין המזל הגדול של המודיעין הישראלי, שאלה הם יריביו", הוא מסכם.

דיטל מראיין את ערפאת בטריפולי, 1983. חיים כפולים רוויי סכנות