שמשהו מוזר מתרחש הריחו המארגנים כחצי שעה לפני שהתחיל הכנס, ביום רביעי שעבר לפני הצהריים. כ-60 אנשים הוזמנו למה שנקרא "כינוס לאומי" (להבדיל מ"כינוס עממי" שפתוח לכל). אלא שהאולם במועדון הפרוטסטנטי שברמאללה התחתית החל להתמלא במאות צעירים דומים למראה: לבושים אזרחית ומנופחי שרירים, מבטיהם אטומים משהו, כמה מהם נושאים מה שנראה כמו פוסטרים-מגולגלים. לא בדיוק כך אמורים להיראות פעילי אש"ף מרכזיים, המתנגדים לכניסה למו"מ ישיר תחת לחץ אמריקאי וישראלי. אחד המארגנים התקשר ליתר ביטחון למארגן אחר שעוד לא הגיע לאולם: "תגיד, לאיזו שעה קבענו את הכינוס? האולם מפוצץ". ותיק אש"ף אחד אמר לחברו: "אלה באו להקים מהומה".

ואכן, רק קם ד"ר ממדוח אל-עכר, ראשון הדוברים, ואמר "בשם אלוהים הרחמן והרחום" - ובעלי השרירים החלו לשרוק ולצעוק "בדם ובנפש נפדה אותך יא אבו מאזן". הם פרשו את הפוסטרים שבידיהם, שהתגלו כתצלומי המועמד לפדות. אל-עכר - שגם עומד בראש הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם ושהיה חבר במשלחת הפלסטינית בשיחות מדריד - לא הצליח להגיד מלה נוספת. מארגן אחר קרא אל המיקרופון: "דקה דומייה לזכר חללי העם הפלסטיני והאומה הערבית". אלמוני מבוגר יותר שישב בשורה הראשונה נעמד, סימן משהו בידיו ובאולם נפלה דממה. עברה הדקה וה-400 (על פי אומדן המארגנים) שבו לצעוק ולשרוק.

התייעצות קלה, והמארגנים החליטו לערוך מסיבת עיתונאים במשרדיה של תחנת הטלוויזיה המקומית "וטן", ובדרך אליה - לקיים תהלוכת מחאה על סיכול הכינוס. בחוץ הבריונים האלמונים חטפו מצלמות, היכו את צלם "וטן" ומנעו מאנשים להתראיין (למשל באמצעות דחיפת פרצופו של אבו מאזן בין פני המרואיין למצלמה), המשטרה התערבה, קולות עלו, ידיים כמעט נשלחו, אנשים התפזרו - ומאז זו שיחת היום ברמאללה.

מישהו חשוב המקורב למארגנים רץ אל לשכתו של אבו מאזן. "השתגעתם?" שאל שם. אחר כך יגידו דוברים של מנגנוני הביטחון והנשיאות שאין להם מושג מי היו ה-400, שלא הם שלחו אותם, שאין קשר, שאנחנו מכבדים את חופש הביטוי, שהיתה הפגנה בלתי חוקית מחוץ לאולם, שהתגלעה מחלוקת פנימית בין משתתפי הכינוס, וכך נוצר הבלגן. ברוח זו גם יצאה הודעה מלשכת אבו מאזן - הוא הורה על הקמת ועדת חקירה שתבדוק איך נוצרה המהומה באולם.

אבל משתתפי הכינוס משוכנעים, שמי שהשתלט על האולם שייכים לשירות המודיעין הכללי הפלסטיני (מוחאבראת), ומיעוטם - למנגנון הביטחון המסכל. יש שהכירו כמה בפניהם ובשמותיהם, יש שלמדו יחד, יש שזיהו מישהו מהמפקדים. מישהו אפילו ידע לספר שזה מחזור טרי של מגויסי המוחאבראת, שבדיוק יצא מהאימונים. "אני מתנגד לפעולה, אבל אלו ההוראות שקיבלנו", לחש אחד מהם באוזני מכר. היה ברור שאחת ההוראות היתה שאסור להכות.

למארגנים אין ספק, שהוראת הסיכול יצאה מהמוקאטעה, לשכת אבו מאזן. אבו מאזן הבטיח שאין לו מושג מי נתן את ההוראה. "כבר איני יודעת מה יותר גרוע", העירה אחת המשתתפות: "שהוא שנתן את ההוראה או שהיא ניתנה מאחורי גבו, על ידי כביכול אחד משוחרי טובתו". פעילים בפתח הביעו בשיחות פרטיות את שאט נפשם, אבל ארגונם לא יצא בהודעת גינוי רשמית. אולי כדי לא לחזק את הרושם, שמי שהורו לסכל את הכינוס רואים עצמם כמגינים על האינטרסים של הפתח. כך גם סלאם פיאד: הוא גינה את המעשה בפגישה סגורה, אבל העדיף שלא להתבטא רשמית. "זו הדרך למשטר פשיסטי", מספרים שאמר לו הרופא אל-עכר הנסער, שקולו תמיד מאופק.

יוזמי הכינוס שסוכל מייצגים התארגנות חדשה יחסית. חברים בה ארגונים שבצד השמאלי של המפה הפוליטית הפלסטינית: החזית הדמוקרטית והחזית העממית, מפלגת העם (לשעבר הקומוניסטית) ו"היוזמה הלאומית" (פורשי מפלגת העם והחזית העממית). הם יצרו קואליציה פחות מובנת מאליה עם קבוצה של אישים עצמאים, שבראשה עומד איל ההון הפלסטיני מוניב אל-מסרי, ושפעילה מאוד בניסיונות הפיוס בין רמאללה לעזה (דרך דילוגים בדמשק). הקואליציה החדשה כבר אירגנה כמה פעילויות נגד החלטת ממשלת פיאד (שנכנעה ללחצי הפתח) לדחות עד "למועד בלתי ידוע" את הבחירות לרשויות המקומיות.

בשבועות שקדמו להחלטה לשוב למו"מ החתימה הקואליציה כ-700 אישים על עצומה נגד מו"מ שאינו מחויב להחלטות בינלאומיות. המו"מ בתנאים הנוכחים יגרום נזק קשה ועלול להוביל לכישלון חמור יותר מזה שהיה בקמפ-דייוויד 2000, הזהירה העצומה. לדעת החותמים, החברה הפלסטינית חייבת להשקיע את האנרגיות שלה היום באיחוי הקרע הפוליטי הפנים-פלסטיני. היא יכולה וחייבת להישען על התמיכה העממית הבינלאומית בזכויות הפלסטינים. היא חייבת ויכולה לעמוד בלחצים המופעלים עליה. עכשיו הם אומרים, שהצבעה בוועד הפועל של אש"ף בעד שיבה למו"מ לא התקבלה ברוב הקולות הנדרש.

המארגנים כבר הודיעו למשטרה שביום רביעי הם יקיימו הפגנה בלב לבה של רמאללה. בינתיים, סיכול הכינוס פעל כמגביר קול. מי היה יודע עליו, לולא 400 תפוחי השרירים ושולחם האלמוני?