שבוע בדיוק מתחילת מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה, החל אמש החלק הקרקעי שלו. צה"ל מפעיל מאתמול ברצועה מספר צוותי קרב חטיבתיים, במהלך שמכתר את בסיס הכוח העיקרי של החמאס. המטרה אינה מרדף אחר משגרי רקטות, בתקווה מופרכת לאתר ולהרוס את הקנה האחרון, אלא שבירת רוח ההתנגדות של החמאס, באופן שיאלץ את הארגון להסכים לרגיעה ממושכת בתנאים הגיוניים יותר מבחינת ישראל. ההתקפה ברצועה מלווה בהמשך ירי הרקטות לדרום, אבל בצה"ל מעריכים שהפעם אפשר להגיע להישגים בחזית מבלי שהספיגה בנגב תגיע לממדים המזכירים את מלחמת לבנון השנייה. בה בעת, גובר הסיכון שחיזבאללה, או ארגונים פלשתיניים הפועלים בחסותו, ינסו לפתוח "חזית שנייה" בגבול לבנון.

ההחלטה הסופית על המבצע התקבלה בשישי אחר הצהריים, בישיבה של הקבינט הביטחוני עם ראשי מערכת הביטחון ב"בור" הצה"לי בקריה בתל אביב. בכירי צה"ל דיווחו בדיון שחיל האוויר קרוב למיצוי בנק המטרות שלו. כדי להגיע להישגים הנדרשים במבצע, אמרו, נצטרך אישור מיידי לפעול קרקעית. גם תנאי הקרקע בשטח (הבוץ שהתייבש), סיפקו חלון הזדמנויות מתאים למהלך.

הצבא מעריך שהכניסה תביא שחיקה ממשית בכוחות הסדירים של החמאס, שעד כה נפגעו במידה מועטת. הוא גם מבקש ליצור אצל בכירי החמאס תחושה ממשית כי המשך שלטונם ברצועה נמצא בסכנה.

השילוב בין השניים, באמצעות מבצע קרקעי שבו תופעל עוצמה גדולה לזמן מוגבל, אמור להביא לתוצאה הרצויה מבחינת ישראל. כניסת הכוחות לרצועה מאיצה גם את השעון המדיני. היום כבר באים לאזור נציגי "הטרויקה" האירופית בשליחות תיווך מטעם עצמם. מחר צפוי כאן גם נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי. בתרגום לזירה הצבאית: לצה"ל נותר פחות משבוע להגיע להישג ממשי ברצועה.

ביומיים האחרונים סיירו הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הדרום אצל הכוחות בגבול הרצועה ואישרו את התוכניות האחרונות. המסר שהועבר למפקדים היה: "נעמוד במטרות. הפריצה לרצועה תלווה באבידות, אבל שום מהלך לא ייעצר בגלל נפגעים". זו גישה שונה מלבנון, שבה נסוג צה"ל לא אחת בגלל נפגעים. באחת החטיבות, אמר אתמול מג"ד למפקדים שלו: ייתכן שלא כולנו ניפגש בעוד כמה ימים.

ועדיין, המודעות הזו אינה מורידה מרמת המוכנות והמוטיווציה לפעולה. החמאס אינו חיזבאללה וצה"ל של ראשית 2009 אינו צה"ל 2006. הוא חד, נחוש ומאומן יותר. המודיעין הפעם טוב לאין שיעור. המהלך ההתקפי הוכן במשך זמן רב: זה יהיה אגרסיווי מאוד, כש"מסך אש מתגלגל", אווירי וארטילרי מקדים את כוחות החי"ר והשריון. בצבא מוטרדים בעיקר ממטעני חבלה שהניח החמאס מתחת לכבישים, מניסיונות למלכד בתים ומחטיפת חיילים. בהשוואה ללבנון, איום הנ"ט מטריד פחות. המטכ"ל מניח שההתפתחויות המדיניות יביאו להפסקה מהירה של המהלך הצבאי, אבל בדרגי השטח נערכים גם לשהייה של שבועות, כולל מבצעים שיטתיים של מעצר מחבלים וסריקות אחר נשק. אמש זומנו, בצווי חירום, מספר רב של יחידות מילואים. הן יעברו מהיום אימונים מזורזים של כמה ימים להשלמת פערים ולהכנת כוח המילואים למשימה שתוטל עליו, שיכשירו אותם לקראת אפשרות שיוטלו למערכה. זה מימוש של הנחיית הקבינט להתכונן לשלבים הבאים, אבל המטכ"ל מקווה עדיין שלא יידרש לכך.

איך מגיב החמאס? יש לו רצועת ביצורים שבנה בשיטתיות, כשלושה קילומטרים מן הגבול, אך נראה שבהמשך יעדיף לרכז את אנשיו בשטח הבנוי, בהנחה שצה"ל לא יסתבך בלחימה שם. החמאס צפוי לנסות לזנב בכוחות, באמצעות פיגועי התאבדות, מנהרות ממולכדות וירי צלפים. יותר ממאה פעילים, בוגרי הכשרות של 45 יום במחנות האימונים באיראן, ירכזו את הלחימה בכוחות צה"ל. לא ברור עד כמה יצליח להפעיל מסגרות (מחלקות או פלוגות) באופן שיטתי. צפוי גם ניסיון לנצל את המשבר ההומניטרי הקשה המתפתח ברצועה. הובא בחשבון תרחיש שבו ישמשו ילדים מגנים אנושיים לנשק במסגדים.

היקף ירי הרקטות האחרון, בין שלושים לשישים ביממה, מעיד שמאגרי החמאס מידלדלים ובתוכם מצטמצם גם מספר הקטיושות לטווח של 40 קילומטרים. נראה שהפצצות חיל האוויר שיבשו את פעולת המנהרות ברפיח. ייתכן גם שהחמאס שקוע כעת יותר במגננה. חלוקת המשימות בין הפעילים הצבאיים אינה כה מובהקת ולעתים הם מתקשים לעסוק בשתיהן בבת אחת.

הבעיה הגדולה ביותר של חמאס כעת היא שעבורו הקרב הקרקעי הוא קרב מאסף על שימור שלטונו של הארגון ברצועה. ראשי החמאס דאגו להעלות את רף הציפיות של תושבי עזה לקראת כניסת צה"ל. בימים האחרונים פיזרו הבטחות על "ילדי עזה שיאספו את חלקי גופות החיילים הציונים". חאלד משעל דיבר על עוד "כמה גלעד שליטים", במקרה שישראל תעז ליזום פעולה קרקעית. אפשר להניח שרוח הלחימה של אנשי חמאס תהיה גדולה יותר מהמוטיווציה האפסית שגילו אנשי הפתח ופעילי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית בעת כיבוש הגדה במבצע "חומת מגן" ב-2002. ועדיין, יחסי הכוחות ברורים. אם לא יצליח לגרום לצה"ל אבידות בהיקף ניכר, העימות הזה ייחשב בעולם הערבי ככישלון לחמאס, שלא שעה לאזהרות להתפשר עם ישראל והסתבך בהתנגשות הגדולה ממידותיו.

חלק ממקדמי הבטיחות, שהפעיל צה"ל בעת המתקפה האווירית ברצועה, ייזנחו כעת עם הכניסה הקרקעית. כשצריך להגן על חיילים בלב שטח אורבני צפוף, המפקדים לא יהססו להפעיל אש כבדה. זו, במידת מה, התקווה של החמאס. הרג המוני של אזרחים פלשתינאים עשוי לעצור את המבצע, בטרם יממש צה"ל את תוכניותיו.

לפי שעה, ישראל פועלת בתנאים בינלאומיים כמעט אידיאליים מבחינתה. נשיאות האיחוד האירופי הוציאה אמש הודעה חסרת תקדים המצדיקה את "המהלך ההגנתי" שנוקטת ישראל בעזה. הנשיא בוש, שאורז את חפציו בבית הלבן, פירסם שלשום התייחסות קצרה למשבר, שהתקבלה בסיפוק בירושלים. הנשיא הנכנס אובמה עוד לא ממהר להיכנס לתמונה. כל זה מחזיר את החמאס, על כורחו, לאופציה המצרית. עזה וקהיר אמנם החליפו גידופים בימים האחרונים, אבל מצרים היא עדיין המתווך האפקטיווי העיקרי. החמאס טרם השיב להזמנה המצרית החדשה לחדש את הדיונים בהפסקת אש בקהיר, אבל גם הארגון מכיר בכך שבמצרים מונח המפתח לסיום הלחימה בעזה.

תמונת המצב בעזה צפויה להתבהר היום, כשיתפוגג במקצת מסך הערפל שהטילה הצנזורה. אבל, חרף הזיכרון הצורב של לבנון, חשוב להבין שמדובר במלחמה אחרת. החמאס אינו בהכרח ארגון שנלחם עד מוות. פעמיים, ב-2003 וב-2004, כבר הסכים למהלך של רגיעה תחת איום על חיי הצמרת המדינית שלו.