בימים אלה, כשנראה כי בדעת הקהל יש רוב לששים אלי קרב, אלה שמתנגדים למלחמה מרגישים לעתים צורך להצדיק את דבריהם בפנייה לעקרונות משותפים. בסיום הראיון עמו אתמול פנה פדרו גולדפרב, חבר קיבוץ ניר יצחק במועצה האזורית אשכול, וביקש "מכלל האוכלוסייה לקחת בחשבון שבכל מדינה דמוקרטית, לחשוב אחרת לא אומר שאנחנו בוגדים, זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים את המדינה ודואגים לעתידה. הניתוח הפוליטי שלנו אחר".

"מבצע צבאי הוא מיותר וגורם לסבל מיותר בשני הצדדים. במיוחד עם הכניסה הקרקעית, העלולה לגרום לנפגעים ואבידות נוספות", אמר גולדפרב. "כמי שהיה בשמונה השנים האחרונות, יחד עם משפחתו, תחת איומי הקסאם, המטענים או המנהרה שעלולה לצוץ פתאום באמצע הקיבוץ (מנהרה לחדירת מחבלים, פ"ע), אני אחראי למה שאני אומר - שרק הסכמים והסדרים עם הצד השני יביאו להפסקת האיומים הללו".

עד לצהריים הספיק גולדפרב להיות פעמיים במרחב המוגן. "מה שיפסיק את הקסאמים זה להגיע להסכם, להידברות. אני חושש לילדיי ולחיי הסובבים אותי. אבל האם זה נותן לי אישור להרוג 400 פלשתינאים? מה הרווחתי מזה? רק משפחות נוספות שנכנסו לגל השנאה והרצון לנקום בנו", אמר.

גם אם יש ביישובי עוטף עזה והאזור תמיכה נרחבת במלחמה, לא מעטים מהתושבים מסכימים עם דעותיו של גולדפרב. חלקם נמנעו מהשמעתה בפומבי אתמול, במיוחד עם קבלת הדיווחים על חייל שנהרג וחיילים אחרים שנפצעו.

נעמיקה ציון, תושבת שדרות זה 22 שנים, סיפרה כי הפעם הראשונה שחשה ביטחון אחרי שמונה שנים שוחקות היתה בחתימת הסכם הרגיעה עם החמאס. "היו פה חמישה חודשים של שקט משמעותי, אמנם לא טוטלי. אבל זו היתה תקופה של החלמה נפשית ורגשית", היא אמרה. "מנגנון הכוח מוצה מכל כיוון אפשרי. צריך לחפש ערוץ הידברות שיוביל לעוד הארכה בהפסקת האש, וליצור אקלים אחר שיביא לפתרון סוגיית גלעד שליט ובעיית המעברים, שהיא קריטית כדי לנהל הסכם הבנות".

ציון מקיימת קשר עם פלשתינאים בעזה, גם בימים אלה. "מבחינתי, בעזה יש אנשים עם שם וזהות.... לא עליי מגינים פה כשהורגים ילדים ומחסלים בית ספר לשוטרים", אמרה. ציון, כמו גולדפרב, סבורה כי החמאס הוא ארגון קיצוני. עם זאת, "אין לי אחריות כלפי החמאס. אבל אני הייתי רוצה להיות בטוחה שההנהגה שלנו עשתה הכל כדי להאריך את הפסקת האש בתיווך צד שלישי. אבל יש בי ספקות גדולים לגבי זה".

אריק ילין, תושב שדרות, סבור כי בסופה של הלחימה יגיעו הצדדים להפסקת אש. "אנחנו נגיע לאותו מקום שיכולנו להגיע אליו בהבנה ומבלי לשלם מחיר כואב".

למעלה: נעמיקה ציון, משדרות. למטה: פדרו גולדפרב, מקיבוץ ניר יצחק


תצלום: אליהו בן יגאל / ג'יני