סיקור הלחימה ברצועת עזה הולך והופך למשימה כמעט בלתי אפשרית. מצד אחד, צה"ל מונע לעת עתה כניסה של כתבים לאזורי הקרבות, דבר אשר גורם לתקשורת להישען על דיווחים חלקיים שמגיעים מהחיילים בחזית. מצד שני, גם הכתבים הפלשתינאים המתגוררים בעזה נמנעים מלצאת מבתיהם או מהבניינים מהם הם משדרים. גם הניסיון להבין מהו מספר ההרוגים הפלשתינאים בהתקפות, כמה מהם היו אזרחים וכמה חמושים של החמאס, נתקל בערפל כבד ובבלבול גדול.

המספר הרשמי של ההרוגים נקבע על ידי משרד הבריאות הפלשתיני, שבשליטת החמאס. אמש, לאחר ההפצצה הישראלית על בית הספר של אונר"א במחנה הפליטים ג'באליה, בה נהרגו כ-40 פלשתינאים, הודיע המשרד כי מספר ההרוגים מאז תחילת המבצע הישראלי עלה לכ-640.

אולם בהודעת משרד הבריאות לא מפורט כמה מההרוגים הם אזרחים וכמה מהם חמושים של החמאס או של ארגונים אחרים שנהרגו בקרבות עם צה"ל. המסר מתערפל עוד יותר לאור הודעת משרד הבריאות הפלשתיני כי מתחילת המבצע הקרקעי בעזה נהרגו רק אזרחים (טענה שנמסרה על ידי ראש שירותי החירום בעזה, הד"ר מועוויה אל-חסאנין).

חוסר היכולת של גופי התקשורת לקבל מידע מתוך הרצועה והמחסור בצילומים משם לא מסייע בהבהרת התמונה. במצב הנוכחי אין לערוצי הטלוויזיה אפשרות להעביר שידורי וידאו מתוך אזורי הקרבות. התמונה הכללית המתקבלת מאזורים אלו חלקית מאוד ומתבססת על קטעי עדויות של תושבים פלשתינאים וחיילים ישראלים, מבלי שניתן לראות את הדברים כמות שהם. בכירי החמאס, כמו גם הפעילים החמושים, נמצאים במשך רוב שעות היום במקומות מסתור ואינם מתראיינים כמעט, מלבד דובר או שניים אשר מתראיינים ובעיקר מאיימים על הצד הישראלי. למעשה לא ניתן לדלות מידע מאנשי החמאס על המתרחש בצד שלהם של הלחימה.

לעלטה התקשורתית נוסף ביממה האחרונה גורם נוסף, שירותי הטלפון הסלולרי הפלשתיני בעזה, "ג'וואל", נותקו לשעות ארוכות והתקשורת עם הצד הפלשתיני הפכה לקשה עוד יותר.