בגפה, ללא עוזרים, רק עם שני מאבטחים, צעדה ציפי לבני בשבת בצהריים במסדרון הארוך והצר המוביל ללשכת שר הביטחון בקומה ה-14 במגדל המשרדים שבקריה בתל אביב. במשרדו של ברק המתינו לה, מלבד השר, גם יועציו המקצועיים. החלק הראשון של הפגישה היה מקצועי וענייני. אחר כך העוזרים הסתלקו וברק ולבני נותרו שם, בצהרי היום. רק הם, הלבן שבעיניים והטינה הכבושה.

שבועות ארוכים הם לא הצליחו להביא את עצמם לשבת בארבע עיניים. מה שהם חושבים, זו על זה וזה על זו, פורסם בהרחבה, לפני המבצע ובמהלכו, כאן ובכלי תקשורת אחרים. לקראת סוף שבוע שעבר, לאחר אישור ההחלטה במועצת הביטחון של האו"ם, לבני נקלעה לאש צולבת מפוליטיקאים יריבים ומפרשנים מדיניים. ברק חשב שזה הזמן, כאשר יריבתו מדממת, ללטף אותה קלות ולהניע אותה לכיוונו בסוגיה של תנאי הפסקת האש וסיום הלחימה. לא סחבק, פוליטיקאי.

שני הצדדים לא מנדבים מידע על תוכן השיחה. אבל מאז נרגעו הרוחות בין לבני לברק. שני השרים הבכירים יישרו קו, וברק התפנה להתקוטט עם אולמרט. כשמסתכלים אחורה ל-21 ימי המערכה בדרום, כמעט שלא היה יום שבו לא הופיעו פרסומים על מאבקי אגו וקטטות רחוב בין הקברניטים.

בעוד כמה ימים המלחמה הזאת תיגמר, אינשאללה, וכושר האיפוק של לבני ושל ברק יעמוד למבחן. אם הם יתנפלו איש על חברתו, און-רקורד או באמצעות "מקורבים", בניסיון להפיק הון פוליטי ערב בחירות, נתניהו יהיה המרוויח הגדול. כל שיהיה עליו לעשות זה לעמוד מנגד, לצפות בשני התרנגולים מתקוטטים ומטיחים עלבונות הדדים, ולומר: שניהם צודקים.

אם, לחלופין, שניהם יתבגרו, יתעשתו, יפרגנו זה לזה ויספרו זה בשבחיו של זה, ייתכן שדווקא הם אלה שייצאו נשכרים פוליטית. בינתיים, כפי שמלמד הסקר שנתוניו מתפרסמים כאן, כל מקבלי ההחלטות יוצאים לא רע מכל שפיכות הדמים הזאת.

ברק הוא גדול הקאמבקיסטים. הפופולריות שלו מרקיעה שחקים. שנה וחצי הוא מכין את הצבא, יחד עם הרמטכ"ל גבי אשכנזי, למערכה, והציבור שוטם אותו ובז לו. אבל מרגע שעזה מופגזת, כוכבו של ברק דורך. מ-34% תמיכה לפני מבצע "עופרת יצוקה" ל-70% היום. פתאום הוא נשזף באורו החמים של הקונסנסוס. הוא שר הביטחון של כ-ו-ל-ם. עם זאת, התמיכה בשר הביטחון ברק, אינה מיתרגמת לתמיכה ביו"ר העבודה ברק. 16 מנדטים מנבא הסקר הנוכחי למפלגת העבודה, בדיוק כמו בתחילת המבצע לפני שבועיים.

המלחמה תסייע לקבע תחושה שברק "חייב" להיות שר הביטחון בממשלה הבאה, בין אם ביבי יעמוד בראשה ובין אם לבני. אם עד לפני שלושה שבועות הטרנד במפלגת העבודה היה הליכה לאופוזיציה ושיקום - לאחר החוויה הזאת גם האופוזיציונרים הראשיים במפלגה כמו איתן כבל, שלי יחימוביץ ואופיר פינס, יתקשו למנוע את כניסתו אחר כבוד של ברק למשרד הביטחון בקדנציה הבאה. לאור דרישת הקהל כמובן, וכדי להציל את המדינה. נדמה שזהו תפקידה ההיסטורי האמיתי של מפלגת העבודה: להציל את המדינה ממנהיגיה.

לא צריך לטעות: הסיפור עוד לא נגמר. הציבור הוא הפכפך. אם המלחמה תסתיים בהסדר שאינו מספק, שאינו מרגיע, שנתון לפרשנויות ולמתקפות, ברק עלול לאבד בשבועיים את מה שהרוויח בשבועיים. הימים הקרובים יקבעו את גורלם של נתניהו, ברק ולבני.

לאחר שיושג הסכם, מערכת הבחירות תאתחל את עצמה. הנושא היחיד שיהיה במרכזה הוא הביטחון וכשירותם של מקבלי ההחלטות לעסוק בענייני מלחמה, הסדרים מדיניים, ופעולה נגד הטרור. בשבועות האחרונים עוסקים מנהלי הקמפיינים בכל המפלגות בעיצוב מחדש של המסר המרכזי.

לא צריך להיות נביא כדי לנחש איך תציג מפלגת העבודה את אהוד ברק שנולד מחדש בסמטאות עזה, איך תהפוך ציפי לבני מסתם בחורה נקייה וישרה, למנהיגה לאומית ומנוסה בענייני לחימה, ואיך יוצג בנימין נתניהו על ידי הליכוד כמי שמדיניותו היא זו שבוצעה כאן בשבועות האחרונים, רק באיחור מצער של כמה שנים.

הפראות של לבני

הקאמבקיסט השני הוא אהוד אולמרט. במונחים סטטיסטים, הזינוק שלו גדול פי כמה מזה של ברק. מ-14% תמיכה לפני כחצי שנה (ערב התפטרותו) ל-46% היום. לראשונה מאז אוגוסט 2006, אולמרט במאזן חיובי בין תומכים ללא תומכים. זה מחזק את מה שחשבו רבים במערכת הפוליטית: שנפילתו היא רק תוצר של מלחמת לבנון השנייה, לא של החקירות הפליליות. אם מלחמת לבנון השנייה היתה נראית כמו זו (לפחות עד לשעת כתיבת שורות אלה) אולמרט היה שורד אחרי הקטע הפלילי וממשיך בתפקידו.

הבעיה של אולמרט היא אולמרט. ההתרברבות הפומבית שלו כלפי ראשי הממשל האמריקאי החזירה אותו לימי היוהרה והטווסות של מלחמת לבנון השנייה. והתשוקה שלו, תשוקה בלתי נשלטת (שדוכאה על ידי לבני וברק) להרחיב את המבצע, מעידה כי בסופו של דבר, שום דבר לא משתנה באמת.

גם לבני, השפית השלישית במטבחון, צוברת כמה נקודות אישיות בסקר הזה, אך מפלגתה לא מתחזקת אלא מאבדת שני מנדטים. למרות שמבין שלושת הקברניטים לבני היא הבולטת ביותר בתקשורת, הציבור מבין כי מתוקף תפקידה היא האחרונה בשרשרת המזון המלחמתית, ומעניק לה פחות אס-אם-אסים מאשר לשני עמיתיה/יריביה.

לבני מצויה במעין דיסוננס: בקבינט ובדיוני השלישייה היא מציגה, זה זמן רב, קו מתון, מציעה להפסיק את הלחימה ומתנגדת בתוקף להרחבת המבצע אל לב העיר עזה. אבל כשהיא יוצאת אל המיקרופונים והמצלמות, היא חושפת שיניים ושולפת ציפורניים. מבין שלושת מנהלי המבצע, התבטאויותיה הפומביות הן התוקפניות ביותר. נוצר רושם שיש כאן שתי ציפורות. אחת לצורכי חוץ, השנייה לצורכי פנים.

בשבוע החולף היא אמרה בראיון לאריה גולן ביומן הבוקר בקול ישראל, שהחמאס מבין כעת שכאשר "יורים על ישראל, היא מגיבה בפראות, וכך תפעל גם בעתיד". גורם מדיני שבקיא מעט ביחסי החוץ של ישראל, תהה איך יתפרשו הדברים הללו, מפיה של שרת חוץ, כששרי החוץ והדיפלומטים יקראו את התרגום לאנגלית של המלה בפראות ("savagely") - מלה שהקונוטציה שלה לקוחה מהווי הג'ונגל באפריקה וספק אם שרי חוץ בכלל משתמשים בה.

ביבי או טיבי

עד סוף השבוע הבא אמור בית המשפט העליון להכריע האם להחזיר את שתי המפלגות הערביות בל"ד ורע"מ-תע"ל, שנפסלו השבוע בוועדת הבחירות המרכזית, למרוץ לכנסת ה-18. ההערכה הרווחת היא שפסילתה של רע"מ-תע"ל תיפסל. לגבי בל"ד, מפלגתו של עזמי בשארה, הדעות חלוקות. משפטנים רבים סבורים כי גם היא תורשה להתמודד. פשוט, אין "תיק ראיות" נגדה.

הריטואל הזה של פסילה על ידי פוליטיקאים וחזרה לשפיות על ידי השופטים הוא מוכר וידוע; הוא משרת היטב את הקיצוניים בשני המחנות: ישראל ביתנו של ליברמן מכאן, והערבים מכאן. מה שהפתיע השבוע, היתה החלטתה של קדימה לתמוך בפסילת רע"מ-תע"ל. ב-2006, קדימה בראשות אולמרט, תמכה במפלגה. קדימה של היום, בראשות לבני, פוסלת אותה מלרוץ.

קשה לראות את התבונה הפוליטית בצעד הזה. בשיטת הבחירות הנוכחית זהותו של מי שיקים את הממשלה הבאה תיקבע במידה רבה על ידי גודל הגוש שימליץ עליו לנשיא המדינה. לנתניהו יש גוש יציב - ליכוד, חרדים וימין - שברוב הסקרים מונה יותר מ-60 מנדטים. הגוש של לבני רופף יותר, והוא כולל בין 8 ל-10 ח"כים ערבים, כשני שלישים מהם, חברי רע"מ-תע"ל ובל"ד.

במצב של תיקו בין גושי, כל ממליץ מלך. נתניהו יכול לסכם בנקל עם חבריו לגוש ולקבל את קולותיהם כשיילכו לפרס. כדי לתת לנתניהו פייט בימים הסוערים והמתוחים ערב הכרעתו של הנשיא, לבני תזדקק לכל חברי הסיעות הערביות שימליצו עליה. זו משמעותו של המושג "גוש חוסם". בלעדיו, אין ממשלה בישראל. בלעדיו, המועמד להרכבת ממשלה הוא חצי בן אדם.

"ציפי לבני יכולה לשכוח מגוש חוסם", אמר השבוע ח"כ אחמד טיבי מרע"מ-תע"ל, "בכל מה שקשור לערביי ישראל, היא גרועה מביבי נתניהו. אין מצב שנמליץ על ציפי לנשיא, קטגורית, זה לא יקרה! אני מתחייב כאן. העמדות שלה כלפי הציבור הערבי והשקפת העולם שלה כלפינו מעוררות סלידה. לא מעניין אותי שעל ידי הימנעות מהמלצה נסייע לנתניהו להקים ממשלת ימין. בינתיים, מי שעושה דברים נוראים בעזה זו לבני, ומי שעשתה שתי מלחמות בקדנציה אחת זו ממשלת קדימה".

לא מעט פוליטיקאים מנוסים, כולל בקדימה, סבורים שהתמיכה בפסילת רע"מ-תע"ל היתה לא חכמה. השר מאיר שטרית וח"כ שי חרמש אמרו זאת בגלוי. אם בית המשפט העליון יחזיר את שתי המפלגות או אחת מהן להתמודדות, לבני תצטרך להזיע קשות ב-10 בפברואר, לאחר פרסום תוצאות מדגמי הטלוויזיה, כדי לנסות ולהחזיר את הכבשים התועות הללו לחיקה. "ממש לא", אומרים אנשיה של לבני. "נסתדר גם בלעדיהם. אין משמעות לגושים. אנחנו יכולים להקים בנקל קואליציה עם ליברמן ומרצ, למרות מה שחושבים".

נו, אם זו לא משאלת לב, משאלת לב מהי. ליברמן נשאל השבוע מה נטייתו. "ברור שאעדיף לסגור חד וחלק עם קואליציה לאומית", אמר והוסיף, איך לא: "אבל אנחנו לא פוסלים איש".

ליברמן הוזמן השבוע ללשכתו של שר הביטחון ברק, לעידכון על הנעשה בעזה. שאלתי אותו אם החכים בעקבות העדכון ואם היה לו נחמד בחברת ברק, ששבוע לפני המבצע הוא, ליברמן, אמר עליו שהוא "לא נורמלי", משום שאינו פועל בעזה. "לא עסקנו בעניינים אישיים", אמר ליברמן. "לגבי העדכון, לא הייתי צריך אותו. אני מעודכן טוב יותר מרוב השרים". כי אתה מחובר לראש הממשלה? "לאו דווקא", אמר ליברמן, "אני בקשר עם חלק ניכר מהקצונה הבכירה. הם סומכים עלי יותר משהם סומכים על רוב השרים".

הצילה את העולם

בתחילת השבוע העלו הקמפיינרים של ציפי לבני סרטון וידיאו חביב לערוץ הבחירות שלה ביו-טיוב, תחת הכותרת: "הסברה מנצחת - העולם אתנו, ולא במקרה". הסרטון נפתח בקטע מנאום מלחמתי של לבני באנגלית. הנאום נפסק וצלילים של שיר מוכר בוקעים מתוך הסרטון, על רקע תמונותיהם של מנהיגי העולם: בוש, מרקל, מובארק סרקוזי בלייר, מלוות בציטוטים מתוך דברים שהם אמרו בגנות החמאס.

בינתיים, הנעימה המלודית הופכת לשיר היפהפה: "הצלתי את העולם היום", בביצוע של סולנית "יוריתמיקס", אנני לנוקס: "היי היי הצלתי את העולם היום/ כולם שמחים עכשיו/ הדברים הרעים חלפו לבלי שוב/ כולם שמחים עכשיו/ הדברים הטובים הם כאן לתמיד" (בתרגום חופשי מאוד, י"ו). השיר נמוג ודמותה של לבני מפציעה שוב, עם קטע קצר מנאום מלחמתי נוסף. כך זה מסתיים. דקה ו-39 שניות בסך הכל.

שתי שאלות מתבקשות: אחת, האם עורכי הסרטון לא מצאו שיר פחות יומרני מ"הצלתי את העולם היום"? ללבני מעלות רבות, אין ספק, היא בוודאי חדורת רצון לעשות טוב, אבל יש גבול: את העולם היא עדיין לא הצילה. בינתיים, היא נאבקת להחזיר את קדימה אל רף 30 המנדטים שמסתמן כהיסטוריה. גם זו אינה משימה קלה, שלא לדבר על גירוש הרוע לצמיתות. השנייה, הגברת לנוקס בעלת הקול הנפלא, היא ממובילי המחאה העולמית נגד המבצע בעזה. בראיון בבריטניה היא כינתה את מה שצה"ל עושה בעזה, "פורנוגרפיה של הרס". היא גם צעדה בראש הפגנה של כ-20 אלף איש בלונדון, נגד המלחמה ונגד ישראל.

כשדווקא הזמרת הזאת מככבת בסרטון בחירות שיוצא מהקמפיין של שרת החוץ לבני, יש בכך בואו נאמר, בחירה מעניינת. האם היתה כוונה לרתום את לנוקס, ללא הסכמתה, לסרט תעמולה ישראלי, או שעורך הקליפ פשוט אינו מעודכן במתרחש בעולם, מי נגדנו ומי בעדנו?

בלשכתה של לבני לא ידעו במה מדובר. גורם מטעם קדימה מסר שהסרטון הוכן על ידי גולשים, ואומץ בחדווה על ידי הקמפיין. עד ליל יום רביעי ללבני, או לאנשיה, לא היה מושג על קיומו ביו-טיוב. כשהם שמעו על כך, הם לא ידעו אם לצחוק או לבכות.

---

לא הכרחי

הציבור מרוצה מהמלחמה, ומאמין בברק, לבני ואולמרט. אם הכל כל כך טוב, למה בעצם הולכים לבחירות?

ברק נלחם בשטח בנוי, לבני בשטח דיפלומטי. אם לא יתאפקו מלתקוף זה את זאת אחרי המלחמה, נתניהו יהיה המרוויח הגדול


אנני לנוקס. הבחירה של לבני