האם לא נתייגענו שלושה שבועות כדי ללכוד את התמונה המסיימת, זאת שתצרוב לא רק את התודעה אלא גם את הנשמה - כמו בזרחן תצרוב?

והנה היא לפניכם, התמונה: ד"ר עז א-דין אבו אל עייש ושש בנותיו. שלוש הרוגות ושלוש פצועות. אחת נהרגה כשבישלה, שנייה נהרגה כשקראה ספר, שלישית נהרגה כשסתם ישנה; והנותרות "נלחמות עכשיו על חייהן". אין גבול לפרופגנדה ערבית.

אתם רואים את התמונה, ואתם לא שומעים את קולה, את קולו של אב מבכה על בנותיו כי אינן. אתמול הוא ביקש הסבר למותן: למה? שאל. "אולי ברק יסביר לי ואולי אולמרט או ציפי".

בניגוד להודעות הממשלה ודובר צה"ל, השלב השלישי של המלחמה יצא לדרך, ועוד איך יצא. בימים האחרונים התברר, על פי מבחן התוצאה, שראש המחץ היה מכוון לבתי חולים ולבתי ספר ולילדים שלא מצאו עוד מסתור. גם שלב ג' הוכתר אפוא בהצלחה, כמו המלחמה כולה.

אתמול ביקרו בביתנו שתי נכדות וחברה שלהן. יחד הן היו שלוש ילדות שמחות. הן עכשיו המגן האנושי שלנו מפני מתקפת הזוועה והייאוש.

סוף סוף יש לנו תמונת נעילה: יגענו ומצאנו. זאת תמונת נצחוננו, וזאת גם התמונה של תבוסתנו - שתי תמונות בפגז אחד.