המסקנה המתבקשת מתוצאות הבחירות היא שקדימה ומפלגת העבודה צריכות להתמזג, ולפעול כסיעה משותפת בכנסת ה-18. למיזוג ביניהן יש היגיון כפול: הוא יציב במרכז המערכת הפוליטית גוש של כ-40 ח"כים, שיהיה הציר המרכזי בכל קואליציה אפשרית, וגם יחזיר מעט יציבות למערכת השסועה בין מפלגות בינוניות.

אין שום הבדל אידיאולוגי בין העבודה לקדימה, שיהיה מכשול בל ייעבר למיזוג המפלגות. שתיהן משלבות מתינות מדינית ותקיפות ביטחונית, וישיבתן המשותפת בממשלת אולמרט התאפיינה בהסכמה ברוב הסוגיות העקרוניות. חילוקי הדעות והמשברים נבעו מסכסוך אישי בין אהוד ברק לאהוד אולמרט, ולא מהבדלי דעות.

לתוצאות האמת בבחירות 2009

מיזוג שתי המפלגות יחזק את המחנה התומך בחלוקת הארץ עם הפלסטינים ובהסדר שלום עם סוריה, מול הימין המתנגד לכל פשרה ונסיגה. כסיעה הגדולה ביותר, המפלגה הממוזגת היא שתרכיב את הממשלה הבאה, וגם אם תזדקק לקואליציה עם מפלגות ימניות - הטון יהיה של המרכז-שמאל, וכך גם תיתפס ישראל בקהילה הבינלאומית. מפלגה ממוזגת תמנע מהימין את הרחבת ההתנחלויות, תציל את ישראל מעימות עם ממשל אובמה, ותשליך לפח את רעיונותיו הגזעניים של אביגדור ליברמן.

קדימה הוכיחה במערכת הבחירות הנוכחית שהיא לא היורשת של ד"ש ושינוי, שכיכבו לרגע ודעכו. תקוותו של אהוד ברק, שקדימה תתפורר ותיעלם מאליה, לא התגשמה. היא שמרה על מעמדה כמפלגה המובילה של מחנה המרכז-שמאל. קדימה בהנהגת ציפי לבני הצליחה להשתחרר מחוסר הפופולאריות של אולמרט ולהשיג תוצאה נאה בקלפיות. לעומתה, העבודה בהנהגת ברק המשיכה להידרדר, עד שאיבדה את הטעם בקיומה הנפרד. אך הסיכון לעתיד קדימה, אם תאבד את השלטון, טרם חלף. מפלגה ממוזגת תקטין את החשש, שח"כים מקדימה יחזרו לליכוד ויחזקו את גוש הימין.

הקמת גוש גדול במרכז המפה הפוליטית תיתן גם מענה לבעיית היציבות, שהחריפה עם קריסת המפלגות הגדולות. עוד לפני שנודעו התוצאות, התעוררו קריאות לשינוי שיטת הממשל, כדי להבטיח שהממשלה תוכל לתפקד ולא תעמוד כל הזמן בסכנת נפילה. אפשר להתווכח אם השיטה הנשיאותית האמריקאית מתאימה לישראל או לא, אבל בכל מקרה, זה יהיה דיון תיאורטי.

כמעט בלתי אפשרי להעביר בכנסת רפורמות בממשל, בגלל התנגדות המפלגות הקטנות, והניסיון העצוב של חוק הבחירה הישירה מלמד שקשה לחזות מראש את השלכות השינוי. מפלגת שלטון גדולה, המאוחדת סביב רעיון מדיני, יכולה להשיב למערכת הפוליטית חלק מהיציבות שאבדה לה בעשור האחרון - בלי שיהיה צורך להפוך את השיטה ולהתמודד עם שינויי חקיקה מורכבים.

אפשר להעלות כמה נימוקים נגד מיזוג העבודה עם קדימה. ראשית, שזה עיוות של רצון הבוחר, שראה לפניו שתי מפלגות נפרדות. אבל זה לא יהיה המיזוג הראשון בתולדות הפוליטיקה הישראלית, והוא יהיה לגיטימי ככל קודמיו. שנית, לא כל הח"כים של העבודה ירצו להצטרף לסיעה משותפת עם קדימה, שמייסדיה באו מהליכוד. התשובה פשוטה: מי שלא ירצה להשתתף במיזוג, כדי לשמור על הטוהר האידיאולוגי, יוכל לעבור למרצ ולחזק את השמאל. גם לזה יש תקדימים (יוסי שריד, יוסי ביילין). שלישית, שמיזוג בין מפלגות גורם לטשטוש עמדות ופזילה למרכז, שמחירם הוא שיתוק בתהליך המדיני. זה היה אולי נכון בימי גולדה מאיר. ספק אם זה נכון ב-2009, כשמתכונת ההסדרים עם סוריה והפלסטינים ידועה לכולם, וכשתוצאות הבחירות מחייבות להקים ממשלת אחדות.

אך הגורם העיקרי שמפריע למיזוג קדימה והעבודה הוא שאיפות הפוליטיקאים: כל עוד יאמינו שהליכה נפרדת תעניק להם יותר תיקים ותפקידים חשובים יותר, הם ימאנו לשתף פעולה במסגרת פוליטית אחת. כל עוד העבודה תאמין, שקדימה עשויה להתפורר, היא תעדיף לסגור דיל עם בנימין נתניהו נגד היריבה המשותפת. ספק אם זה יהיה טוב למפלגה, אך ברור שזה יהיה רע למדינה. ישראל זקוקה למפלגת מרכז-שמאל גדולה.

עוד בבחירות 2009:

המדגמים: יתרון של שני מנדטים לקדימה

אהוד ברק: לא נירתע מללכת לאופוזיציה

הליכוד: גוש הימין ניצח; קדימה: נרכיב את הממשלה

בש"ס קיבלו את המדגמים בשירים ובתפילות

הפלסטינים: כל ממשלה שתקום לא תוכל להביא שלום

בעת פרסום המדגמים: ניסיון פיגוע ושיגור קסאם

טיבי: חשבון נפש ישראלי בעקבות הצלחת ליברמןa>

ליברמן: נטיית ליבנו לממשלת הימין

מצגת תמונות: זה היה יום הבוחר 2009