גם בצמרת צבאית שאפרוריותה אמונתה, אבי מזרחי אינו מהאלופים הצבעוניים ביותר. מזרחי הוא קצין ותיק ומקצועי, בוגר הפנימיה הצבאית, סיירת גולני ואבטחה בשב"כ, שחזר לקבע והתקדם בשריון עד לפיקוד על אוגדה 36 בגולן. כחייל ממושמע, שקיווה להגיע מראשות אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה לפיקוד מרחבי, אך נעתר להפצרות שיפקד על זרוע היבשה, לא יסרב גם אם יתבקש פתאום לכהן כסגן הרמטכ"ל. ביום הבחירות לכנסת עמד האלוף מזרחי באולם ההרצאות של המכללה לפיקוד טקטי במחנה גלילות והסתער על יריב חדש: רג'פ טייפ ארדואן, ראש ממשלת טורקיה.

בקהל היו עשרות אורחים זרים וקצינים מקומיים, משתתפי כנס בינלאומי לפסיכולוגיה צבאית שאירגן, זו הפעם השלישית, מרכז מדעי ההתנהגות בזרוע היבשה. הכנס, בברכת מזרחי והרמטכ"ל גבי אשכנזי, סיפק הזדמנות חשובה לדיון בשילוב מחקרים אקדמיים באתגרי הפעילות המבצעית. באו אליו, והתרשמו מרמתו, אמריקאים וגרמנים, שוויצית (מהצלב האדום), ברזילאי ועוד ועוד, הרואים בצה"ל ארגון חושב, לומד ומתחקר שצבאות ומוסדות בעולם יכולים להפיק ממנו ידע לתועלתם.

מזרחי עלה על הבמה טעון. בעקבות "עופרת יצוקה", הקצונה הבכירה ממורמרת על הפער בין מאמציה לנהל לחימה בררנית באזורים של אוכלוסייה צפופה, לבין הבבואה העולמית של תוצאות הלחימה. בקצינים מפעמת תחושת עוול לאומי, צבאי ואישי. בצעד קטן אחד, לתוך ג'בליה, יכול להתחיל מסע של אלף מילין לתא מעצר בריטי או ספרדי.

כך אירע שמזרחי, שהיה בעשור שעבר נציג זרוע היבשה בצבא האמריקאי ונפגש תכופות עם מפקדים מצבאות שונים, מצולקי (ומצלקי) קוסובו ובוסניה, עיראק ואפגניסטאן, בחר בבמת הכנס להעברת מסר בוטה. הוא תקף את ארדואן על שהתגולל על הנשיא שמעון פרס בכנס בינלאומי אחר, בדאבוס. "קשוט עצמך תחילה", שלח הגנרל הישראלי את המדינאי הטורקי אל המקורות, ולא רק אליהם. הוא לא הסתפק ברמז ברור לטבח בארמנים ולדיכוי הכורדים, והוסיף להם את הכיבוש הטורקי של צפון קפריסין. לקריאת ארדואן לאו"ם לגרש את ישראל משורותיו, הגיב מזרחי בהצעה להצמיד לישראל, בהזדמנות זו, גם את טורקיה.

שינוי שאסד מאמין בו

בצה"ל מתוסכלים, מפני שהאילוצים סוגרים על הצבא מכל עבר, כצבת. זה מה שתגלה הממשלה החדשה, כשתתעורר עייפה והלומת כאב ראש מהמולת המיקוח ומחגיגות ההשבעה. קולות הנפץ והירי יחרישו את צהלת השרים החדשים, או המתחדשים.

בעזה, לא פתר המבצע שום בעיה ארוכת טווח. משא ומתן עקיף עם החמאס באמצעות מצרים על הפסקת אש ל-12 או 18 חודשים, מבית מדרשם של אהוד אולמרט ואהוד ברק, מנוגד למצעם של ציפי לבני ובנימין נתניהו גם יחד, ואתם גם אביגדור ליברמן. אם להאמין לנתניהו וללבני, צפויה מלחמת חורמה בשלטון החמאס. זו הכרעה אסטרטגית שבסמכות הממשלה, אבל מחירה בעידן ברק אובמה ובטרם שוקמו הריסות עופרת יצוקה, ינוכה מחשבון האשראי המדיני של ישראל.

התסכול בצה"ל נובע גם מסירוב החמאס לשחק לפי התסריט שנכתב בישראל. מכל החלופות שנותחו, זו שבחר החמאס - לחמוק ממגע - הוערכה בישראל ערב המבצע כפחות סבירה. כרגיל, אי אפשר לסמוך על הערבים שיפעלו לפי ההיגיון שמייחסים להם בישראל; ועל כן, אין לדעת כיצד יתפתח המהלך הצבאי אם ישראל תחדש אותו.

זה נכון גם בחזית החיזבאללה, במיוחד בשבועות מתוחים אלה של הדריכות לנקמה על ההתנקשות בעימאד מורנייה, וביתר שאת בזירה הסורית. שם הבעיה אינה צבאית, אלא מדינית. אסד רוצה לשדרג למיקוח ישיר, בחסות אמריקאית, את המגע העקיף שהתנהל באמצעות טורקיה, ושהתפורר עם סופם הפוליטי של בוש ואולמרט (ולאחר עזה ודאבוס, עם אובדן מעמד המתווך ההוגן של ארדואן).

בכוחו של אסד לפעול חד-צדדית ולהודיע לאובמה שהוא נכון לשלום תמורת הגולן. בו ברגע, יופעל על ישראל לחץ אמריקאי לשלם את חלקה בעסקה, כשהפעם יתייצב דרג צבאי, שאותת בעבר שהוא מסכים לכך, מול ממשלה שחלקים עיקריים ואולי מובילים בה, שוללים זאת מכל וכל.

סירוב להסתגל למציאות חדשה ביחסי ואשינגטון-דמשק יקלע את ישראל למשבר חמור של הערכה מחדש, מהסוג שאובמה הורה לבצע בגזרות אחרות. למשבר זה יהיו תוצאות בתחום הסיוע הכספי והביטחוני. כאשר המטוסים מתייקרים והמשאבים פוחתים, התניה של הסיוע בתרומה ישראלית לייצוב האזור תתקבל בהבנה בציבור ובקונגרס. בקרב הזה, נגד נשיא אהוד ומצויד בטיעון משכנע, אנשי איפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בקונגרס, יפסידו - אם בכלל יעזו להסתכן בתבוסה שתפגע אנושות בכושר ההרתעה שלהם.

גרעינים עיראקיים

המצוקה התקציבית כפתה על מערכת הביטחון להתערטל בפני חברת הייעוץ מקינזי, האמורה להמליץ על שינויים וקיצוצים מהפכניים בתהליכים, בתרבות הארגונית ובאורחות החיים בצבא, במשרד הביטחון ובתעשיות; לא יהיה די בשיפור קל ובאיפור כבד. הארגון הצבאי, שם לובשים את השכל על הכתפיים ואת האומץ על החזה, אינו מעודד - בקידום בדרגות ובתפקידים - הברקה ותעוזה.

כדי לאחד מערכים כפולים ובזבזניים ולסגור תחומים מיושנים, נדרשים בסיס פוליטי מוצק ונכונות להתעמת עם קצינים שמרנים ועם ועדים לוחמניים. ראש הממשלה ושר הביטחון בממשלה הבאה יגלו במהרה אם יש להם שותף נוח לניתוח כואב זה, ברמטכ"ל אשכנזי.

הבעיה הישראלית היא שהמשוואות אינן מתכנסות: אי אפשר גם שטחים וגם שלום, גם פשרה וגם התנחלויות, גם רצון לעקור את סוריה מהציר האיראני וגם סירוב להחזרת הגולן, גם גב אמריקאי וגם סכין בגב.

יו"ר המטות בפנטגון, אדמירל מייקל מאלן, אמר בשבוע שעבר בהרצאה באוניברסיטת פרינסטון, כי "ישראל היא בעלת ברית קרובה ביותר שלנו, ואיני מאמין שנסתלק מיחסים אלה אי פעם". מאלן דיבר בהקשר המאתגר ביותר של התקופה, הגרעין האיראני ושאיפתו המוצהרת של המשטר בטהראן להשמיד את ישראל. אם השתדל להרגיע את ישראל, לא הצליח: בעוד אובמה מציע לאיראן הידברות, שלא לומר חברות, נמשכת החתירה האיראנית להציב מערך מבצעי של טילי קרקע-קרקע עם ראשי קרב גרעיניים.

חומרת האיום גוברת, משום שתי התפתחויות שליליות בימים האחרונים: החלטת פקיסטאן לשחרר את הסוכן הנוסע של הידע הגרעיני, עבד אל-קאדיר חאן, והתרחקותה ההדרגתית של ממשלת עיראק, בראשות נורי אל-מליכי, מהשפעה אמריקאית.

אם אובמה יכפה על צבאו לסגת מעיראק עד לקיץ 2010, יזורז גם תהליך התייצבותה של עיראק עצמאית מול השכנה והיריבה הקבועה, איראן. עיראק לא תבליג לנוכח איראן גרעינית. היא תרצה גרעין משלה. זה פתח להכפלת הסיכון לישראל, אלא אם עיראק תיאות לתאם עם ישראל פעולה לסיכול ההתגרענות האיראנית. לתוך סבך זה עשוי אובמה, הפועל לבלימת התפוצה הגרעינית בעולם, להטיל הצעה להקפאת ייצור החומר הגרעיני באזור, כולל בנתאנז ובאיספהאן, ולכאורה גם בדימונה. תאריך היעד: ההתכנסות העולמית החמש-שנתית לבחינת משטר התפוצה הגרעינית, באביב 2010.

על שולחנם של ראש הממשלה ושרי הביטחון, החוץ והאוצר בממשלה הבאה תונח במהרה הערכת מצב עגומה: ביטחונית, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להשלים עם נשק גרעיני באיראן; כלכלית, היא אינה יכולה להרשות לעצמה מירוץ חימוש, ולו גם בנשק מקובל, עם איראן ומעצמות אזוריות נוספות שישיגו גרעין; ומדינית, היא אינה יכולה להרשות לעצמה עימות חזיתי עם ממשל אובמה.

בנסיבות קשות אלה, מעזה ועד איראן, אין זה פלא שגוברת עצבנותם של אלופים ושותפי סוד ללא מדים; וגם לא יפתיע אם משבר ביטחוני שיתלקח בעיצומו של המיקוח הפוליטי יספק ללבני, נתניהו וברק, בדירבונו של פרס, סיבה לחבור לממשלה משותפת.

איראנים חוגגים שלושים שנים למהפכת חומייני עם דגם הטיל שנשא את הלוויין לחלל, ביום שלישי. אובמה עשוי להציע להקפיא את ייצור החומר הגרעיני במזרח התיכון כולו