כמו האקדח שיורה במערכה האחרונה או כמו הגברת השמנה שקורסת אל מותה בשירה אדירה בסוף האופרה, כנראה שהניסיון האחרון לכונן ממשלת ליכוד-קדימה היה בלתי נמנע. שאט הנפש המהולה בפאניקה מפני מפולת מדינית שחשים נתניהו ורוב בכיריו מהרכב הממשלה המסתמנת הניע אותם ליזום, לפני למעלה משבועיים, את המהלך לאחדות. בין אם זה יסתיים בחתונה, או למצער בהורדת המחיר אצל השותפות מימין - בעיקר יהדות התורה והאיחוד הלאומי שפורקות כל עול, כל אחת לשיטתה - נתניהו עוד עשוי לצאת נשכר.

המגעים בין נתניהו ללבני , עליהם דווח לראשונה שלשום ב"הארץ", מתנהלים כבר זמן רב בכמה ערוצים: ערוץ פוליטי, בין פוליטיקאים בכירים כגדעון סער דליה איציק וצחי הנגבי; ערוץ פרטי בין מתווכים מטעם עצמם, דורשי טוב וגוזרי קופונים; ערוץ שלישי של מקורבים ונאמנים וערוץ רביעי, בין שני הגדולים - ראשי הליכוד וקדימה, ששוחחו ביניהם לפחות פעם אחת. הסימן המובהק לכך שמשהו מתרחש, היה שתיקתה של לבני בעשרת הימים האחרונים. היא ירדה לבונקר, והיא ידעה למה.

הדיווחים הבלתי מוסמכים מספרים על התקדמות ניכרת בין ביבי לציפי, בתחום המדיני, וגם בענייני נוהל ופרוצדורה: איך תופעל הממשלה, איך יתחלק הכוח בין הליכוד לקדימה. הרוטציה היא עדיין נעלם: יש מי שמשוכנע שנתניהו מסכים לרוטציה בלתי שוויונית, שתעניק לו כשלוש שנים על כס ראש הממשלה, ויש מי שטוען שהוא עדיין לא שם.

עיתוי הפרסום, כשבוע לפני תום 28 הימים הראשונים שקיבל נתניהו מהנשיא, מעורר כמובן חשד. ייתכן שהוא נועד לזרז את הסיעות הקטנות שכל אחת מהן משוכנעת שהיא אוחזת במפתח לכינון הממשלה, להתעשת ולחזור לפרופורציות.

מצד שני, כבר קרה שממשלת אחדות הוקמה שלושה ימים לפני תום המועד הסופי לכינונה של ממשלה - זה קרה ב-88' כאשר יצחק שמיר העדיף שוב את פרס ורבין על פני הימין, אתו ניהל מו"מ ארוך ומתסכל, עד שנשבר לו.

בסוף השבוע, בעקבות שטף הדיווחים אודות סימני האחדות המבעבעים, התקשרה לשכתו של נתניהו אל חברי הכנסת של הליכוד ובפיה הנחיה: אל תגיבו! אל תקשקשו! תגידו שאתם לא יודעים כלום! זו היתה בקשה שהיה קל להיענות לה כי באמת לא היה להם מושג ירוק מה קורה (מה שלא ימנע מהם לספר, בדיעבד, כי הם היו בסוד העניין).

ביום חמישי אמור נתניהו להציג את ממשלתו בכנסת. הוא לא היה רוצה לבקש ארכה נוספת ואחרונה בהחלט מהנשיא, כדי לא להיקלע לסד זמנים שיהפוך אותו לפגיע וסחיט יותר. בתוך לא יותר מיממה יתברר סופית אם נתניהו אכן, כפי שהצהיר לא פעם, נחוש שלא לחזור על טעות הממשלה הצרה מ-96', שהורידה אותו לשאול תחתיות פוליטי. או שהכל היה רק תרגיל מחוכם.

מי שבוודאי מייחל להצלחת המהלך הוא אהוד ברק, הלוזר הגדול של בחירות 2009. אם קדימה תחבור לממשלה - הוא יהפוך לראש האופוזיציה עם כל סמלי הסטטוס הכרוכים בכך. אבל יש גם אפשרות מרחיקת לכת יותר: שאם קדימה תצטרף לממשלה במחיר סילוקן של האיחוד הלאומי והבית היהודי, הדבר יסלול אולי גם את הצטרפותה של העבודה.

צריך לזכור שהתנאי המרכזי של ברק כבר התמלא: שר המשפטים הבא לא יהיה דניאל פרידמן אלא יעקב נאמן. תיק המשפטים אינו בידי ישראל ביתנו, אלא בידי הליכוד.

עוד בנושא

ערוץ חשאי בין נתניהו ולבני