ראש הממשלה נתניהו ויתר אתמול על הטלת מע"מ על פירות וירקות. בכך נפתחו רשמית חגיגות מאה הימים לממשלתו - בהתקפלות נוספת, בכניעה נוספת ללחצים, ברמיסה מוחלטת של הבטחת הבחירות המרכזית שלו: הורדת מסים. בדרכו ליום ה-101, אותת ביבי לשותפיו וליריביו שמה שלא יילך אתו בכוח, יילך בעוד יותר כוח. לעזאזל ההבטחות. שבועות ספורים אחרי שציפי לבני לעגה לו מעל דוכן הכנסת: "תהיה גבר, תתקפל" נתניהו מילא בשלמות אחר מצוותה של יו"ר האופוזיציה: הוא יצא גבר, והתקפל.

ובפני מי הוא התקפל? בפני שותפים קואליציוניים מדושני עונג, שרק לפני שלושה חודשים זכו ממנו לשלל תיקים ותקציבים, שלמענם הוא פיצל תיקים וניפח את ממשלתו לממדים גודזיליים; מישהו מהשותפים הללו היה מפרק את הממשלה והולך לבחירות על עגבניות וענבים? האם ש"ס, שטרם הספיקה לעכל את התוספת הנדיבה לקצבאות הילדים ואת הכספים לישיבותיה היתה הולכת לבחירות על הפירות והירקות? בשביל מה? בשביל לקבל את לבני? האם מפלגת העבודה, שנזכרה באיחור לא אופנתי לקפוץ בכבדות על עגלת המע"מ היתה יוזמת בחירות בשביל להיעלם סופית מהמפה?

מהאידיאולוגיה של נתניהו נותרה רק ערימת גחלים לוחשות: משלילה של המדינה הפלסטינית הוא עבר לאימוץ פתרון "שתי המדינות לשני עמים". האידיאולוגיה הכלכלית פשטה רגל עוד קודם: הוא נכנע לכל מי שעבר בסביבתו, לכל מי שהציץ ללשכתו וצייץ דבר איום: לעופר עיני, לאהוד ברק בעניין תקציב הביטחון ולשרי ישראל ביתנו. ואתמול הוא נכנע גם לש"ס, לעבודה ולח"כ מירי רגב, ז'אן דארק של הפירות והירקות, שחייבת לו את בחירתה הבאה בצמרת הליכוד.

על הדרך הוא משפיל שוב את שר האוצר שלו, שהיה פעם מגדולי מעריציו ואוהביו ואתמול השתולל עליו. יחס כזה לא מגיע אפילו ליובל שטייניץ. קשה להבין מה הוא עוד עושה שם באוצר כשראש ממשלתו מציג אותו, לא בפעם הראשונה, ככלי ריק, כדחליל שעל דש בגדו נעוצה הפתקית: "שר האוצר". נכון, ביבי הוא "שר העל לאסטרטגיה כלכלית", אבל אתמול הוא הוכיח שוב, שקודם כל, ומעל לכל, הוא שר מגה על להישרדות פוליטית. והמצחיק - או העצוב - זה שהוא אפילו לא היה נתון בסכנה פוליטית אמיתית.

לא כל ההחלטות שנתניהו קיבל בחודשים האחרונים שגויות. כמה מהן נכונות וטובות לעם ולמדינה. אבל תמיד הוא קיבל אותן מהסיבות הלא נכונות, באיחור רב, בחריקת שיניים, כשהוא משדר לחץ.

קודמו של קודמו, אריאל שרון, ידע לשלם ביד רחבה ובנדיבות גדולה לשותפים קואליציוניים, לרפדם ולשמנם. אבל הוא גם ידע להעמידם על מקומם כשסרחו. לפני שבע שנים, כאשר שרי ש"ס הצביעו נגד התקציב, הוא שיגר להם מכתבי פיטורים והם מיהרו לבקש סליחה ומחילה. ככה בדיוק נתניהו היה צריך לנהוג: להשתגע, לאיים בבחירות, להראות שאתו לא מתעסקים. אבל הוא הראה שאתו מתעסקים ועוד איך. בשנות ה-80 היו אומרים עליו: אם הוא היה בחורה, הוא היה בהיריון כל הזמן.