ראש הממשלה, בנימין נתניהו, טען בתחילת השבוע כי ירושלים היא "עיר פתוחה", שמאפשרת לכל תושביה - הן היהודים והן הפלסטינים - לקנות בתים במזרח ובמערב העיר. "המדיניות היא שתושבי ירושלים יכולים לרכוש דירות בכל רחבי העיר. אין איסור על ערבים לקנות דירות במערב העיר ואין איסור על יהודים לבנות או לקנות דירות במזרח העיר", אמר נתניהו בתגובה לדרישה האמריקנית להפסיק את הבנייה במזרח ירושלים. בדיקת "הארץ" מעלה כי בשטח העובדות קצת שונות וכי על פי תקנות מינהל מקרקעי ישראל, תושב מזרח ירושלים לא יכול לקבל בעלות על רוב רובם של הבתים והדירות בירושלים.

כשאזרח רוכש דירה הבעלות על הקרקע נותרת בידי המינהל, שמחכיר אותה לרוכש לתקופה של 49 שנים ובכך מתאפשר רישום הדירה בטאבו. סעיף 19 בחוזה החכירה של המינהל קובע שנתין זר אינו יכול לחכור - קל וחומר שלא לקבל בעלות - על קרקע של המינהל. עו"ד יעל אזולאי ממשרדה של נעמי וייל, מסבירה כי אם אזרח זר רוכש דירה עליו להמציא למינהל אישור בדבר זכאותו על פי חוק השבות לעלות לישראל. אזרחים זרים שאינם יהודים לא יכולים לרכוש דירות אלה. בקבוצה זו נכללים גם פלסטינים תושבי מזרח העיר, שמחזיקים בתעודת זהות ישראלית, אך אינם אזרחים, אלא תושבים.

רוב יחידות הדיור במערב העיר ובשכונות היהודיות שבמזרח העיר בנויות על קרקעות השייכות למינהל מקרקעי ישראל. כך, כל השכונות החדשות שנבנו אחרי 1967 - גילה, פסגת זאב, הגבעה הצרפתית וארמון הנציב - בנויות על קרקע של המינהל. גם בשכונות הוותיקות - קרית יובל, קטמונים ובית הכרם - ישנן עשרות אלפי יחידות דיור הבנויות על קרקע של המינהל ולא ניתנות למכירה לפלסטינים. בשכונות מרכז ירושלים - רחביה וטלביה - ובשכונות החרדיות - ישנן דירות הבנויות על קרקע פרטית, לרוב בבעלות אחת הכנסיות או כאלה שנרכשו בעבר על ידי יהודים. מיותר לציין שפלסטיני שיבקש לרכוש דירה בשכונה חרדית יידחה לאלתר. רכישת דירות ברחביה ובלטביה ממילא גם מצויה הרבה מעבר ליכולת הכלכלית של רוב תושבי מזרח העיר.

עם זאת, ישנן עשרות משפחות פלסטיניות שעוברות לגור בשכונות היהודיות, בעיקר בגבעה הצרפתית ובפסגת זאב. רובן שוכרות את הדירות ומיעוטן רוכשות אותן, מבלי לרשום את הזכויות על הקרקע בטאבו. עורכי דין שעוסקים בנושא אומרים גם שהחוק לא תמיד מיושם ולרוב אם תושב מזרח העיר יבקש לרשום את הדירה במינהל לא יערימו קשיים.