שבוע לאחר פתיחת הוועידה השישית הכללית של הפתח, יכול היה אתמול יו"ר הרשות הפלסטינית ויו"ר הפתח, מחמוד עבאס (אבו מאזן) להתרווח ולחייך. "הראיס" מסתמן כמנצח הבלתי מעורער: לא רק שהצליח במקום שבו קודמו האגדי, יאסר ערפאת, נכשל, בעצם כינוס הוועידה; אלא שהוועידה הסתיימה כמעט ללא תקריות חריגות (מלבד ירי של אנשי משמר הנשיאות על עמיתיהם מהמודיעין הכללי בגלל ריב על מקום חנייה). עבאס נבחר למשרת יו"ר התנועה פה אחד, וההנהגה שנבחרה יכולה להציג לציבור פנים שונות ופופולריות יותר: מעט צעירות יותר (על אף שגם אותם "צעירים", כפי שהכתירו אותם, כבר עברו את גיל ה-50), מושחתות פחות ובעיקר בעלות רקורד פטריוטי, עם עבר בבתי הכלא בישראל (רג'וב, ברגותי, דחלאן, א-שייח) או בשורות פתח בלבנון (מחמוד אל-עלול, מוחמד אל-מדני וג'מאל מחייסן).

מנצח ברור נוסף הוא הפתח עצמו. הארגון הוכיח לרחוב הפלסטיני כי דמוקרטיה אינה סיסמה בלבד. ביום רביעי שעבר באולם הכינוס בבית לחם קרא חוסאם חאדר, איש התנזים ממחנה הפליטים בלאטה, לעבר אבו מאזן כי בוועידה הכללית של הפתח, מעמדו של עבאס זהה לזה של כל אחד מהחברים ולכן עליו לתת לאחרים להשמיע ביקורת נגדו.

אירוע שכזה לא היה עובר בשתיקה בימי ערפאת. אולם דווקא התקרית הזו, שהעסיקה את כלי התקשורת הערביים, מראה את גודל השינוי שהצליח לעבור הפתח ואת חופש הביטוי שניתן לחבריו.

נכון, חאדר לא נבחר לוועדה המרכזית, בעוד מקורביו של אבו מאזן (אבו מאהר ע'נים, מחמוד אל-עלול וסלים זענון) נבחרו לשלושה מתוך ארבעת המקומות הראשונים. אך התגלה כי רשימות מומלצים ולחצים של יו"ר המפלגה לגיטימיים לא רק במפלגת העבודה או הליכוד.

בסופו של דבר, ההצבעה הייתה נקייה מזיופים והתנהלה אל מול מצלמות הטלוויזיה. בעוד החמאס בוחר את הנהגתו במחשכים, הרחק מעיני הציבור הפלסטיני ובדרך לא ברורה, הפתח הוכיח כי ביכולתו להתנהל בדרך שונה מזו שפעל על פיה עד היום.

רק שלשום הצהיר מחמוד א-זאהר מהחמאס כי כל עוד אין פיוס בין ארגונו לפתח לא ניתן לקיים בחירות בשטחים. לחמאס ולא-זאהר יש סיבה טובה לשחרר הצהרה שכזו ולשמר את הפיצול בין עזה והגדה. ההדרדרות של החמאס בדעת הקהל הפלסטינית מצד אחד, אל מול האחדות המפתיעה בפתח בסיום הוועידה השישית מצד שני, מקטינים את סיכויי הניצחון של החמאס בבחירות הבאות. דווקא עסקה לשחרור גלעד שליט יכולה לסייע לארגון העזתי להיחלץ ממצבו הקשה ברחוב הפלסטיני.

18 הנבחרים של הפתח מציגים תמהיל מעניין בין חברי ההנהגה הוותיקה (ע'נים, שעת, זענון ועבאס זאכי) לבין הנהגת השטח שהובילה את ההמונים למו"מ מול ישראל כמו גם לשתי אינתיפאדות (דחלאן, רג'וב, טיראווי, א-שייח' וברגותי) וכן לדמויות אחרות, כמו הכלכלן מוחמד שטייה, או אחיינו של ערפאת, הדיפלומט נאסר אל-קידווה, וכמובן איש המשא ומתן סאיב עריקאת. אין מדובר בהנהגה שצפויה להציג עמדות קיצוניות יותר מול ישראל, שכן רוב חבריה כבר היו מעורבים במגעים עם הישראלים בשלבים כאלה או אחרים. ייתכן רק שיפעילו לחץ על אבו מאזן, שלא להסכים לחידוש המשא ומתן מול ישראל ללא הקפאה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות, כולל מזרח ירושלים. רוב הנבחרים ידועים בקו הנוקשה שהם מציגים מול החמאס, מלבד רג'וב שחותר לפיוס.

הדוברים השונים מקרב חברי הוועדה החדשים ידעו אתמול להצביע על המשימה הראשונה שעומדת בפניהם: לשקם את האמון של הפלסטינים בפתח. ההנהגה החדשה תיבחן בזכוכית מגדלת כדי לדעת אם ידה בשחיתות, כפי שעשתה קודמתה. אם יצליחו להישמר מתחלואים מעין אלה, סיכויי ההתחזקות של הפתח בגדה ובעזה גבוהים במיוחד.