יומיים לאחר בחירתם של שלושת שופטי בית המשפט העליון החדשים - ניל הנדל, יצחק עמית ועוזי פוגלמן - במערכת המשפט יש הרואים בהחלטת הוועדה לבחירת שופטים נקודת מפנה מרכזית במסורת המינויים לעליון. זאת לאור העובדה כי שניים מתוך שלושת השופטים החדשים, עמית והנדל, זכו במינוי היישר מכס השיפוט בבתי המשפט המחוזיים מבלי שכיהנו קודם לכן בעליון במינוי זמני בפועל. נסיגה זו ממסורת מינוי השופטים הזמניים נתפסת במערכת המשפט כמהלך שהעביר את מרכז הכוח בעיצוב דמותו של בית המשפט העליון מידי נשיאת העליון ושר המשפטים לידי כלל חברי הוועדה לבחירת שופטים.

בתקופת כהונתו של שר המשפטים הקודם, דניאל פרידמן, הציגו נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, ושני נציגי השופטים האחרים בוועדה, עמדה חסרת פשרות ביחס לחשיבות מינוי השופטים מקרב אלו שכיהנו במינוי זמני בעליון. ביניש נימקה את עמדת השופטים בכך שהכהונה הזמנית מאפשרת לעמוד על יכולותיו של השופט המועמד לכהונה ולבחון את התאמתו לתפקיד. על פי עמדת ביניש, לא כל שופט מחוזי טוב יכול להתאים לכהונה בבית המשפט העליון הדורשת כישורים ומיומנויות אחרות.

מנגד, טענו השר לשעבר פרידמן וחברי ועדה נוספים, כמו השר גלעד ארדן (ליכוד), כי מינוי שופטים קבועים מקרב מי שכיהן במינוי זמני בעליון מביא לצמצום רשימת המועמדים, מוביל לחוסר יציבות ולהתמרמרות בקרב שופטים שכיהנו בעליון באופן זמני ובתום תקופת הכהונה חוזרים לבתי המשפט המחוזיים. בנוסף הם טענו, כי המסורת חוסמת מועמדים אחרים הראויים לטפס מעלה.

"שלשום נפל דבר במערכת המשפט", אמר ל"הארץ" אחד מחברי הוועדה לבחירת שופטים. "אחרי יום ראשון בערב, כל שופט מחוזי בישראל יודע שכדי להתקדם לבית המשפט העליון הוא לא צריך את התמיכה של נשיא העליון או של שר המשפטים. היום שופט שרוצה קידום לעליון צריך למצוא חן בעיני ביניש בדיוק כמו בעיני עו"ד פיני מרינסקי (אחד משני נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים - ת.ז). זה שינוי תפישתי".

מי שהביע אתמול תמיכה בנסיגה מעקרון המינויים בפועל כתנאי למינוי של קבע הוא מנהל מערכת בתי המשפט לשעבר, השופט בדימוס דן ארבל. ארבל רואה טעם לפגם בכך שמי שלמעשה מינה את שופטי העליון הם נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים, שבהחלטה פנימית קבעו מי מהשופטים ימונה במינוי בפועל. "בשום מדינה בעולם", אמר אתמול ארבל, "אין מנגנון כזה. מה שקרה עכשיו בוועדה לבחירת שופטים הוא שהכוח התפזר בין כל חברי הוועדה ולא רק בין שר המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון".

הנסיגה ממסורת המינויים, מתקנת לדבריו עיוות שאין לו ביסוס בחוק: "מעכשיו לא ממנים את כל מי שביניש רוצה או את כל מי שנאמן רוצה, אלא באופן שוויוני תוך הסכמות בין חברי הוועדה לבחירת שופטים".

מספר שופטי עליון בדימוס שהתבקשו אתמול על ידי "הארץ" להעריך את החלטת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לשבור את המסורת ולמנות שופטים קבועים שלא כיהנו קודם לכן במינוי בפועל - סירבו להגיב. השופט בדימוס מישאל חשין אמר: "מה שנעשה - נעשה" וסירב להרחיב, השופט בדימוס יצחק זמיר אמר: "זה קרה וזהו. אין לי מה לומר, אני לא מתייחס לכל דבר".

מי שיצא בפה מלא להגנת החלטתה של ביניש הוא שופט העליון בדימוס, אליהו מצא. מצא אמר כי הפשרה שהושגה בסופו של דבר בוועדה, מעידה על תבונה. שכן אחרת, ניסיונות להביא להסכמות בוועדה היו נשארים במבוי סתום ובסופו של דבר לא היו נבחרים שלושת השופטים הטובים, לדעתו, שנבחרו. "אני עדיין בדיעה שיש תועלת במינויים בפועל, תמיד תמכתי בכך ואני ממשיך לתמוך בכך. למרות שנשברה המסורת אני לא חושב שצריך לוותר עליהם לגמרי". מצא סבור שהפשרה הביאה לאיוש התקנים החסרים בעליון והמשך עיכוב המינויים היה פוגע בציבור המתדיינים.

בתוך כך, ביום ראשון מונתה בוועדה לבחירת שופטים השופטת נילי ארד, המקורבת לביניש, כסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. זאת במקום השופט הוותיק ממנה יגאל פליטמן. במינויה של ארד לתפקיד, והעדפתה על פני הוותיק ממנה, עשויה אולי להיות משמעות ביחס למינוי נשיא בית המשפט העליון הבא. עד היום, נשיא בית המשפט העליון היה ותיק השופטים במועד פרישת הנשיא המכהן - "עקרון הסניוריטי". גם אם הקידום בבית הדין הארצי לעבודה במשך כל השנים לא היה על פי שיטת הסניוריטי, הרי שחברים בוועדה לבחירת שופטים רואים בנקודת הזמן הזאת בהחלטתה של ביניש לסטות מהשיטה החלטה שיש לה אולי השלכות ביחס למינוי מחליפה של ביניש בעליון.

גורם המקורב לביניש אמר אתמול, כי ביניש דבקה בשיטת הסניוריטי ביחס למינוי נשיא בית המשפט העליון וכי אינה מתכוונת לסטות ממנו בערכה הגבוהה ביותר. "סטיה מעקרון הסניוריטי עלולה להביא לפוליטיזציה. כדי שלא תהיה תחרות בין השופטים ותישמר אי התלות והעצמאות השיפוטית יש לשמור על העקרון". עוד טען המקורב, כי בבית הדין לעבודה לא נשמר העקרון, כפי שהוא לא קיים בערכאות הנמוכות.

אבל בוועדה לבחירת שופטים יש מי שכבר רואה את תחילת המרוץ לנשיאות העליון אחרי עידן ביניש. אחד הגורמים בוועדה אמר אתמול כי גם אם ביניש לא נסוגה באופן פורמלי מעקרון הסניוריטי בבית המשפט העליון, מעצם תמיכתה במינויה של השופטת ארד לסגנית נשיא הרי שהמרוץ לכהונת נשיא העליון למעשה כבר התחיל.

אם תדבק מערכת המשפט בשיטת הסניוריטי, הרי שיורשה של ביניש אמור להיות השופט העליון אשר גרוניס. אלא שכשביניש תפרוש מכהונתה, בגיל 70, בעוד כשנתיים וחצי, גרוניס יהיה בן 67 ושלושה חודשים. על פי "חוק הקדנציות", שחוקק ביוזמתו של שר המשפטים הקודם דניאל פרידמן, לא יכול להתמנות נשיא של כל בית משפט מי שנשארו לו לכהן לפני הפרישה לגמלאות בגיל 70 פחות משלוש שנים. במצב דברים זה, אם ביניש לא תפרוש מיוזמתה כמה חודשים לפני הגיעה לגיל 70 - גרוניס לא ימונה לנשיא, ואחריו בתור תמונה השופטת מרים נאור. אלא שבוועדה לבחירת שופטים יש מי שכבר מחשב את תום כהונתה של ביניש בדקדקנות וסבור כי אם לא תפרוש לפני הגיעה לגיל 70, תביא "במו ידיה" לביטול היסטורי של השיטה.

בינתיים, שר המשפטים נאמן זוכה לתשבחות מצד חברי הוועדה לבחירת שופטים. אחד הגורמים המעורבים בעבודת הוועדה, אמר אתמול כי נאמן הצליח להביא לפשרה פחות טובה עבור ביניש מזו שהיא היתה יכולה להשיג בתקופת פרידמן. לדבריו, נאמן הבהיר לכל אחד מהצדדים כי אם לא יסכים להרכב שהציע בסופו של דבר - ידו תהיה על התחתונה.

נאמן התרוצץ בין החדרים, אליהם פיצל את הקבוצות השונות בוועדה, וניסה להטיל על כל אחת מהן את האחריות לתקיעת מקלות בגלגלי מערכת עשיית הצדק. לשופטים הוא אמר שהציבור לא יראה בעין יפה חוסר נכונות של שופטי העליון להביא להפחתת העומס והסחבת. לפוליטיקאים אמר שלא יוכלו להשיג הישגים טובים יותר לבוחריהם, מאשר ההרכב שהציע. לקבוצות השונות נתן נאמן דוגמה אישית בכך שוויתר על המועמד המועדף עליו - ספי אלון. מנגד, ביניש הגיעה לוועדה אחרי תקופה סוערת של התגוששויות עם פרידמן שהביאו לעצירת המינויים לבתי המשפט.

אחד מחברי הוועדה אמר אתמול כי "ביניש הבינה שהיא תיראה בציבור מאוד לא טוב אם היא תצטייר כמי שרבה גם עם נאמן ומי שממשיכה לשים מכשול למינוי שופטים. לביניש היה חשוב לעמוד במבחן מנהיגות ולהוכיח לשופטי העליון ולשופטים בבתי המשפט המחוזיים שיש לה כוח למנות את מי שהיא באמת רוצה למנות לשיפוט בעליון - עוזי פוגלמן. ובזה היא הצליחה".