תשע שנים ועשרה ימים בדיוק לאחר פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה (את השם העניק לה חבר הכנסת אחמד טיבי) עלולה המתיחות סביב הר הבית לעורר היום שוב התפרצות אלימה בין הפלסטינים לבין ישראל. אינתיפאדה שלישית נראית כמעט דמיונית בשלב זה, בעיקר לנוכח העייפות של הציבור הפלסטיני בגדה, המצב הכלכלי המשתפר ואי רצונה של הרשות בהידרדרות כוללת. אולם קשה לחזות לאן יובילו ההפגנות וההתנגשויות שיהיו היום ברחבי השטחים.

ייתכן שהאירועים באזור הר הבית יהיו מצומצמים לנוכח הגבלת גיל המתפללים שיורשו לעלות להר הבית היום, אך ניתן לומר כמעט בוודאות שבאזורי "עוטף ירושלים", כמו מחנה הפליטים ענתא, ראס אל-עמוד, קלנדיה ועוד, צפויים כוחות הביטחון הישראליים להתמודד עם הפרות סדר לא פשוטות. במערכת הביטחון ערוכים לתרחיש שכזה ומודעים לצורך להימנע מהרג מפגינים או פגיעה קשה בהם, בגלל החשש שהדבר יוביל להתפשטות המהומות. בצה"ל ובשב"כ מבינים, כי הפגנות יהיו, השאלה כיצד מונעים מהן להימשך בימים שאחרי. בכל מקרה, בישראל אין רואים כרגע עניין פלסטיני אמיתי בפיצוץ בגדה.

ייתכן שההערכה הזו מדויקת. ובכל זאת, "הרב"ט האסטרטגי" עלול למצוא עצמו שוב בכותרות. חייל אחד שיחליט לירות אש חיה לעבר מיידי אבנים, או מפגין פתח אחד שיחליט לירות מתוך ההמון לעבר חיילי צה"ל יכולים לשנות את התמונה לחלוטין.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעובדה שלא מעט שחקנים הסיתו את הציבור הפלסטיני נגד ישראל בימים האחרונים: הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בראשות השייח ראאד סלאח, שאמר השבוע כי הוא מוכן להפוך לשהיד בהגנה על אל-אקצה, החמאס, שהכריז על "יום זעם" וקרא לאנשיו לצאת להפגנות תמיכה באל-אקצה. אישי דת מהמובילים בעולם המוסלמי, כמו השייח יוסף אל-קרדאווי שקראו ליום זה, "יום ההגנה על אל-אקצה". כך גם פוליטיקאים שונים ברשות הפלסטינית ואנשי דת פלסטינים שמנסים בכל דרך לשכנע את הציבור הרדום בגדה לצאת היום להפגין.

לאלה ניתן להוסיף את הפתח, שאינו מעוניין בהסלמה רבתי עם ישראל, אך לנוכח המצוקה שנקלע אליה בעקבות פרשת דו"ח גולדסטון וההאשמות על בגידה, מוצא עצמו נגרר בכוח כמעט ל"יום זעם" שבמסגרתו עליו להוכיח פטריוטיות מהי. מכאן ניתן להבין את החלטת הוועדה המרכזית של הפתח משלשום להכריז היום על שביתה כללית בשטחים ולקרוא לתומכי הארגון להשתתף בהפגנות. במובנים רבים, הפגנות מסודרות ומאורגנות של הפתח בתוך הערים הפלסטיניות בגדה, יהיו בעלות פוטנציאל נפיצות נמוך יותר מהפרות סדר ספונטניות באזורי המחסומים הישראליים.

לרשימת השחקנים הנכבדים הזו, מצטרפות הנסיבות המדיניות המזכירות כל כך את ימי ספטמבר 2000, ערב פרוץ העימות הגדול: מו"מ תקוע (או במקרה הנוכחי כזה שלא חודש) ואכזבה גדולה של הציבור מהרשות הפלסטינית, דבר שיגרום לה להתקשות בריסון ניסיונות להתעמת עם צה"ל. ומעל לכל, אז כמו היום, הר הבית בכותרות. הפרובוקציה הפעם אמנם אינה ישראלית אך הצירוף של שאיפות פוליטיות עם קריאות למלחמת דת, מעורר חשש כבד שהשאלה "מי התחיל" תהפוך לא רלוונטית.

באוקטובר 2000 נשלח הסנאטור ג'ורג' מיטשל על ידי הנשיא האמריקאי אז, ביל קלינטון, לישראל ולרשות הפלסטינית כדי לבדוק את נסיבות פרוץ האינתיפאדה וכדי להמליץ על צעדים שימנעו את המשך האלימות (מיטשל המליץ בדו"ח שלו על הפסקת הבנייה בהתנחלויות והפסקת השימוש באמצעים קטלניים נגד מפגינים פלסטינים). לא צריך לקנא במיטשל, המכהן כשליח האמריקאי המיוחד למזרח התיכון, שייפגש היום עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) בניסיון להתניע את המו"מ כאשר ברקע יזרמו ידיעות על אירועי "יום התמיכה באל-אקצה". בהצלחה, חבר.

פלסטינים ושוטרי מג''ב לאחר אירוע דקירה במחנה הפליטים שועפת