ראו-ראו את הביש-גדא הזה, שמקבל עכשיו את הפרס הגדול. הוא כבר עשרה חודשים נשיא - עשרה חודשים תמימים, כמעט שנה שלמה - ועדיין לא עשה כאן שלום, לא כאן ולא בשום מקום אחר; ממש לא-יוצלח. ומכל אנשי השלום שבעולם - היצע מגוון ועשיר במיוחד - דווקא הוא נבחר; איזו שערורייה, איזו בדיחה.

נורווגיה מצחיקה, אז צוחקים. העולם צוחק, האזור צוחק וישראל מתפקעת מצחוק; כי כאן מרוכזים גדולי המומחים העולמיים לעשיית שלום, שכל הזמן - עשרות שנים רבות - רק עושים שלום. ליתר דיוק, רודפים שלום בלי הרף, אלא שהוא בורח מפניהם; השלום אשם, לא הם.

האם אין שובל ארוך של הסכמי נייר נשרך מאחוריהם? ולמה שברק אובמה לא ישכיל מכל מלמדיו?

אמנם פה ושם נשמעו גם תגובות של קורת רוח - סרקוזי ומרקל וברלוסקוני ובאן קי-מון ודסמונד טוטו שמחים ומברכים; אמנם פה ושם נרשמו תגובות של נימוס מכובד ומלומד - טהראן וירושלים יוצאות ידי חובתן; אבל החמאס והטליבאן והג'יהאד האיסלאמי והג'מאעה איסלאמייה מוחים בתוקף, גם יושב ראש המג'ליס הישראלי חושש ומסתייג. ועדרי טוקבקיסטים בוטשים ברגליהם, רומסים ודורסים את הזכייה המפתיעה והמפחידה כל כך.

מה הוא עשה, בסך הכל? מה הם ההישגים שנזקפים לזכותו? איפה הקבלות? אפילו התנחלות אחת הוא לא הצליח להקפיא, טוענים כל מתנגדי ההקפאה. הוא רק מדבר ומדבר, והוא מדבר יותר מדי יפה, ולכן צריך להיזהר מפניו.

אובמה זה, חייבים להודות, הוא באמת עוף מוזר ונטע זר: בין כל אנשי האתמול בחפירותיהם המבוצרות - הוא מופיע כאיש המחר; בין כל הבושים והצ'יינים והראמספלדים שלהם והביבים, הברקים והליברמנים שלנו - הוא האיש שמציע לעולם תקווה במקום יאוש, פיוס קשה תחת טרף קל; בין כל הנערים המשחקים - הוא המבוגר האחראי; בין כל אנשי הריב והמדון - הוא האיש של הרצון הטוב; בין כל בעלי הזרוע - הוא האיש שמושיט את היד; בין כל מגלגלי העיניים - הוא האיש שמיישיר מבט; בין כל מחרחרי המלחמות - הוא האיש שמדבר שלום; בין כל המשוגעים - הוא האיש הנורמלי. אז מה, על כל אלה מקבלים היום פרסים?

אבל מה הוא עשה, כאילו באמת רוצים שיעשה; מה הוא השיג, כאילו רוצים באמת שישיג; כאילו אין העיוורים נותנים מכשול לפני האיש הפיקח הזה, שעיניו בראשו ולא בעכוזו. על פי אמות המידה המחמירות לבית אשמאי, אפילו הנביאים לא היו מקבלים פרס נובל לשלום: מה הם עשו, אחרי ככלות הכל. הם נאמו, הכבירו מלל, דיברו מחזון לבם - מלים מלים ממוח קודח ומלב מורתח. וישעיה ומיכה חירטטו על "וכיתתו". איזה מזל שגם נורווגים אוהבים את הברית הישנה, ואולי היום הם מבינים אותה יותר נכון מאתנו.

אלוהים בעצמו לא היה זוכה: הרי שלום הוא עושה לפי שעה אך ורק במרומיו, ואילו עלינו ועל כל ישראל - עוד חזון למועד: "הוא יעשה שלום", בלשון עתיד, כהבטחה בלבד.

נובל לאיש ששינה את העולם | אלוף בן

מוטב היה שאובמה מוותר | תום שגב

אובמה בבית הלבן, ביום שישי