זה עשר שנים בדיוק שחאווייר סולאנה מייצג את הפנים הבינלאומיים של אירופה; עשר שנים שבהן הוא מלווה מקרוב את הסכסוך הישראלי- פלסטיני, על כל משבריו והסתעפויותיו; עשר שנים שבהן היה במידה רבה הכתובת לשאלה האלמותית של הנרי קיסינג'ר: "אל מי עליי להתקשר כשאני מעוניין לדבר עם אירופה?".

במובן מסוים משמש סולאנה - מתאם מדיניות החוץ והביטחון האירופית, או בתוארו הרשמי והארוך "הנציג העליון של מועצת האיחוד האירופי למדיניות החוץ והביטחון המשותפת" - מקבילם של הילרי קלינטון ורוברט גייטס גם יחד. בקרוב, עשויה חגיגת התואר המסורבל ביותר בעולם להסתיים: עם אישורה הסופי של אמנת ליסבון - המסמך החוקתי של האיחוד - ימונה לראשונה באירופה "שר חוץ" שיעמוד בראש שירות דיפלומטי כלל-יבשתי. סולאנה יילך הביתה. רגע לפני שזה קורה, הוא ניאות להעניק ל"הארץ" ראיון בלעדי.

סולאנה, בן 67, שביקר כאן השבוע כאורח "ועידת הנשיא", אינו יודע לאן פניו מועדות. הוא גם אינו מוכן כמובן להסגיר מי מבין המתמודדים על המשרה החדשה מועדף עליו. הוא מעדיף להתייחס לסוגיות האקטואליות שהיו לחם חוקו בעשור האחרון. כך למשל, הוא מבקש להבין מה עקץ את ישראל כשהחליטה למנוע השבוע את יציאתו של שר החוץ הצרפתי, ברנאר קושנר, לעזה. הרי מדובר היה בביקור בעל אופי הומניטרי. הוא נענה שישראל ביקשה למנוע "פסטיבל חמאסי" שיעניק לגיטימציה לארגון הטרור השולט ברצועה. נאמר לו גם, שעל פי אחת ההערכות, ה"ברוגז" הישראלי נעוץ בהתנהלות הצרפתית בנוגע ל"דו"ח גולדסטון". צרפת העדיפה להיעדר מההצבעה במקום לדחות את הדו"ח והעלתה כאן את קצפה של ההנהגה הישראלית. האיש, שזיפי פניו הקצרים הפכו לאחד מסימני ההיכר שלו, מגיב בחיוך מלווה בתנועת יד מבטלת: "זו גישה מאוד קצרת-רואי. מדובר הרי בשר החוץ של צרפת - שהיא אחת מבעלות הברית החשובות ביותר של ישראל", הוא אומר.

זה שנים שסולאנה מבקש להביא ל"ניצחון הקוהרנטיות והיעילות של מדיניות החוץ והביטחון האירופית"; להוכיח שיש לאותה אירופה ערכים עליונים וקווי מדיניות פוליטיים משותפים, שאותם היא מקדמת בזירה הבינלאומית. כדי להמחיש זאת, נוהג סולאנה - פרופ' לפיזיקה בהשכלתו - לשלוף דימוי מהעולם הקרוב ללבו: "האיחוד אינו ערב-רב של מדינות. מדובר בסוג של מולקולה בעלת אלקטרונים משותפים המאפשרים לנו לפעול יחד ולקבל החלטות פוליטיות מחייבות".

אלא שדומה שבעת ההצבעה במועצה לזכויות אדם של האו"ם, החליטו המולקולות לבחור להן חוקי פיזיקה אחרים: איטליה, הונגריה וסלובקיה הצביעו נגד דו"ח גולדסטון, בלגיה נמנעה ואילו צרפת ובריטניה נעדרו מההצבעה. סולאנה מסרב לראות בכך כישלון של מדיניות החוץ המשותפת של אירופה.

הוא מוטרד הרבה יותר מהכמעט-קונסנזוס שהתגבש בישראל נגד השופט: "אני מכיר את גולדסטון מצוין", הוא אומר, "הוא סייע לנו רבות בפעילותו המשפטית ביוגוסלוויה לשעבר ואין לי שום ספקות לגבי הגינותו והיושרה שלו.

ברור לחלוטין שגולדסטון לא פעל מתוך כוונה להזיק לצדדים, וודאי שלא מתוך כוונה להזיק לישראל. ייתכן שהדו"ח שלו לא נקרא כראוי. בכל מקרה, חשוב עכשיו להסתכל קדימה ולקיים חקירה עצמאית בישראל ובצד השני (הפלסטיני). זה המוצא הטוב ביותר".

היה ממליץ לשתף פעולה עם גולדסטון

כשסולאנה נשאל אם ישראל לא אחראית במידה מסוימת לדו"ח, שעם מחברו סירבה לשתף פעולה, הוא אומר: "ודאי שהייתי ממליץ לישראל לשתף פעולה. אנו באיחוד מכבדים מאוד את האו"ם ואת הגופים המולטילטרליים. לצערנו תפישתנו זו, הקשורה לעידן הגלובליזציה ולצורך ליצור מכניזמים שונים של ממשל גלובלי, שונה מהתפישה המקובלת כאן".

סולאנה מציג כאן פילוסופיה אירופית, שאותה מתקשים להבין בישראל, שבה שולטת גישת האו"ם-שמו"ם. המולטילטרליזם והבינלאומיות - "הדת החדשה" של סולאנה וחבריו באיחוד - הם עבורם לקח חיוני של מלחמות העולם, ושל הלאומנות הקדושה וההרסנית שעמדה מאחוריהן.

הם גם תוצאה של התגברות ההגירה והשינויים הדמוגרפיים שהתרחשו בעשורים האחרונים באירופה, ואשר טישטשו את המושג הלאומי- שבטי ביבשת. אירופה זנחה את ערכי הלאום העליונים לטובת חברת החוק הבינלאומית.

לא פוליטיקאי מהסוג הרדיקלי והעיוור

ועם זאת, "דתו" של סולאנה אינה מהסוג הרדיקלי והמעוור: כך למשל, נוהג הוא להדגיש ש"המאבק בטרור חקוק בלבו". בראיון ל"הארץ" ב-2004, סיפר: "כמעט בכל שבוע נאלצתי להשתתף בהלוויה של אדם שנהרג בפעולות טרור (באסקי, א"פ). המצב הזה לא השתנה גם עת כיהנתי כמזכ"ל נאט"ו, והגיע לשיאו בפיגוע הגדול שאירע במדריד ב-11 במארס 2004".

אולי לכן הוא מזדהה - ואף מביע תמיכה - בקריאת ראש הממשלה נתניהו בעניין שינוי דיני המלחמה הבינלאומיים, שכבר אינם תואמים את המציאות שבה מדינות נלחמות נגד ישויות טרוריסטיות: סולאנה מסרב להתייחס לשאלת פשעי המלחמה המיוחסת לישראל בדו"ח ("הרי לא קיימתי בעצמי שום תחקיר בנושא"), אבל מדגיש: "בעולם של אתמול התחוללו מלחמות של צבא מול צבא והיו חוקים ואמנות שעסקו בניהולן של מלחמות אלה.

צריך יהיה להקדיש מחשבה למצב המשתנה שבו אין סימטריה בין הצדדים הלוחמים - מצב שבו קשה ליישם את חוקי המלחמה הקלאסיים-הישנים". הוא מדגיש, עם זאת, כי "עד שיהיו חוקים חדשים עלינו לציית לאלה הישנים".

סולאנה בוחר שלא להתייחס להצהרת שר החוץ ליברמן שלפיה דו"ח גולדסטון הוא "מכשול לתהליך השלום". ואולם, דעתו בעניין ברורה: בביקורו השבוע ברמאללה, הדגיש שמטרת האיחוד היא ש"תוקם מדינה פלסטינית בהקדם האפשרי בהתאם לגבולות 67'".

ביולי נדמה היה שהוא מאבד את סבלנותו, כשהצהיר ש"על האו"ם להציב תאריך יעד להקמת מדינה פלסטינית ולהכיר בה גם אם הישראלים והפלסטינים לא יגיעו להסכם ביניהם. לאחר מכן, מועצת הביטחון תיקרא לאמץ את פתרון שתי המדינות שיתייחס לכל הפרמטרים של גבולות, פליטים, סוגיית ירושלים וסידורי הביטחון. צריך יהיה גם לקבל את המדינה הפלסטינית כחברה מלאה באו"ם ולהציב לוח זמנים ליישום הפתרון עד להכרזה על סוף הסכסוך".

בפאנל שבו השתתף בוועידת הנשיא תחת הכותרת "מחר", אמר סולאנה שאת השלום חייבים להשיג "היום".

"הגלובליזציה והנתונים הדמוגרפיים באזור מחייבים זאת", הוא אומר בראיון. הניסיון שלו באזורנו מלמד אותו שבלי תיווך של צד שלישי, הצדדים לבדם לא יגיעו להסדר. סולאנה משוכנע, שלאחר אשרורה הסופי של אמנת ליסבון, לאיחוד האירופי - שאותו הוא מגדיר "אחד הפרויקטים הקונסטיטוציוניים היפים ביותר" - תהיה השפעה ונוכחות בולטת יותר בזירה הבינלאומית.

לכן, הוא מדגיש, "ישראל צריכה לשים חלק מביציה בסל האירופי", ולא להשאיר את כולם בסל האמריקאי: כך למשל, הוא מצהיר שאם הצדדים יבקשו מהאיחוד להציב כוח צבאי בשטחים שצה"ל יפנה במסגרת הסדר, אירופה תירתם למשימה. עם זאת, הוא מכיר בעובדה שארה"ב - "שאתה אירופה רואה היום עין בעין ברוב הנושאים" - היא המתווך "הטוב ביותר" לאזור. סולאנה אינו שותף לאכזבה וללגלוג שהתלווה להענקת פרס נובל לשלום לאובמה.

הוא משוכנע שנשיא ארה"ב נחוש לפעול לפתרון הסכסוך ומשבח את מינויו של השליח המיוחד ג'ורג' מיטשל - "איש חכם ובעל כישורים רבים", כדבריו. השניים היו שותפים לניסוח "דו"ח מיטשל" (2001), שחקר את אירועי אינתיפאדת אל-אקצה, והוביל לניסוח מפת הדרכים.

"המצב עם איראן נזיל"

בנוסף לתפקידו באיחוד, משמש סולאנה גם נציג הקהילה הבינלאומית בשיחות עם איראן על תוכניתה הגרעינית. הוא ביקר בטהראן פעמים רבות ונועד עשרות פעמים עם ההנהגה האיראנית. בשעת קיום הראיון שלשום, שעות ספורות לפני ההכרזה על טיוטת ההסכם בין איראן למעצמות, העדיף סולאנה שלא להיכנס לפרטי הדיאלוג. בתגובה לשאלה על קיומה של אופציה צבאית במקרה שבו ייכשלו השיחות, השיב סולאנה בתקיפות: "אנחנו מחפשים פתרונות פוליטיים, אבל אני רוצה להיות ברור מאוד: לא נקבל בשום מקרה מצב שבו לאיראן תהיה פצצה גרעינית". אתמול, מסרה הדוברת שלו, כריסטינה גיאק, כי "טרם נחתם הסכם עם האיראנים והמצב נותר נזיל מאוד. לפיכך אין שום שינוי בעמדתנו".

סולאנה גאה בהסכם לנרמול היחסים בין טורקיה וארמניה, שהוא היה אחד משושביניו.

"טורקיה שייכת לעולם המערבי"

הוא מודע, כמובן, למשבר ביחסי טורקיה וישראל ולחששות הישראליים, שלפיהם רה"מ ארדואן פונה לכיוון איראן וסוריה ומוביל את ארצו לנתיב של איסלאמיזציה. ועם זאת, הוא מסרב לראות בתסריט כזה את מחירה של הדמוקרטיזציה ושל הרחקת הצבא ממוקד השלטון, שהאיחוד האירופי כפה על טורקיה: "ראשית, חברותה של טורקיה בנאט"ו כבר מגדירה אותה כשייכת לעולם המערבי", הוא אומר.

שנית, למרות שאיננו מרוצים מהקצב שבו היא מיישמת את הרפורמות החברתיות והכלכליות שהם תנאי להצטרפותה לאיחוד, אנו בכל זאת רואים בטורקיה מדינת מפתח באזור הזה, ושואפים לפיכך לפתח אתה יחסים טובים ככל האפשר".

"באשר לדמוקרטיזציה, מדובר בעבורנו בשאלת יסוד: בשום מקרה לא יכולה להצטרף לאיחוד מדינה שנשלטת על ידי צבאה. העם הוא שצריך להחליט לאן פניו ולאן הוא רוצה להוליך את מדינתו. אנחנו, מצדנו, נעקוב אחרי תהליך הדמוקרטיזציה החיוני ונקבל החלטות (באשר לצירוף טורקיה, א"פ) בהתאם לתוצאותיו".

סולאנה. ראיון בלעדי לרגל עשור לכהונתו בתפקיד


סולאנה.