זאת כבר לא העצרת שלי. של אלו שמחויבים למחנה הדמוקרטיה והשלום, שאינם מפלים בין אדם לאדם ומכירים בצורך בחלוקת הארץ, בסיום הכיבוש, בפינוי התנחלויות ובהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. ומעל לכל, אלה המכירים ומכבדים הכרעות כואבות של רוב, גם אם אינן נראות להם. אני לא אבוא מחר לכיכר.

יצחק רבין נרצח בשל דרכו המדינית ועל רקע פוליטי. בשנים הראשונות, כשהזיכרון עוד היה טרי, העצרת הזכירה מה היתה דרכו של רבין ועל מה נרצח. ברבות השנים, המארגנים שכתבו את ההיסטוריה, התחנפו לימין והזמינו גורמים מהמערכת הפוליטית ששייכים למחנה שאינו מוכן לפשרה ולסיום הכיבוש. במקום שזו תהיה עצרת פוליטית, שדובריה נותנים ביטוי לעמדות של רבין ולמורשתו, "כן לשלום ולא לאלימות", נשארנו עם עצרת פרווה, שכבר לא מזכירה את הרצח הפוליטי, ושנותנת לגיטימציה למי שאינו מחויב לערכי השלום.

כשהדוברים הראשיים הם שר הביטחון אהוד ברק, יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, אנשי השלום המובהקים קברניטי "עופרת יצוקה" בעזה, אז אין מניעה שינאם גם ידידי הטוב, שר החינוך גדעון סער, שלא ניתן לחשוד בו שהצטרף אתמול לשלום עכשיו. שר החינוך צריך לנאום, לטעמי, בעצרת ממלכתית רשמית של המדינה. ואילו העצרת בכיכר צריכה להיות שייכת לאלו שהיו שם גם באותו לילה מר ונמהר, ושכדוריו של יגאל עמיר נועדו להשתיק גם אותם.

אם הופכים את העצרת בשבת לאירוע לא פוליטי, שאמנם המשתתפים בו הם אישים פוליטיים, לאירוע שהוא "לא לאלימות" במקום "לא לאלימות פוליטית", שוכחים שהרצח של ראש הממשלה היה כולו על רקע פוליטי. משכיחים את ההסתה של הרבנים, "פסק דין רודף", ואת המרפסת בכיכר ציון, ושוכחים את העובדה שהיתה קבוצה שלמה במערכת הפוליטית שעשתה דה-לגיטימציה לראש הממשלה, כי סברה שממשלה שנסמכת על קולות בוחרים ערבים איננה לגיטימית, ואין לה מנדט לוויתורים על שטחי ארץ ישראל. כך משחררים מאחריות את אלו במערכת הפוליטית והציבורית שהיו שותפים ואחראים, נותנים יד להעלמת המחלוקת והקרע. שום קונסנזוס מזויף אסור לו שיחפה על אמת בסיסית זו.