הדיו של המשבר סביב הרחבת שכונת גילה בירושלים הגיעו הפעם עד לסין. נשיא ארה"ב, ברק אובמה, דובר בחסד עליון, יכול היה לחמוק בנקל מהשאלה של כתב רשת פוקס בסוגיית הבנייה בירושלים. אבל אובמה לא רצה הפעם להסתיר את כעסו מאחורי ניסוחים דיפלומטיים. יש לו שלוש סיבות לפחות לכלות את זעמו בראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנוגע לפרשת גילה.

ראשית, הממשל האמריקאי עשה בימים האחרונים מאמצים רבים לשכנע את יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) להשאיר פתח להישארות במוקטעה. אובמה הבטיח לו שהמשא ומתן על הסדר הקבע נמצא מעבר לפינה ובצדו התחייבות אמריקאית לחסוך ממנו מבוכות נוספות, נוסח בניית השכונה היהודית במתחם מלון שפארד שבמזרח ירושלים. ההחלטה לאשר את הרחבת גילה היתה עוד מסמר בארון הקבורה הפוליטית של אבו-מאזן, ובצדה עוד מכה ליוקרתו של נשיא ארה"ב.

הסיבה השנייה: בממשל האמריקאי בוושינגטון, בניגוד לזה בירושלים, שמו לב לכך שאין מדובר בבנייה פרטית בלב שכונה קיימת. 900 הדירות החדשות מתוכננות לקום על אדמות מנהל מקרקעי ישראל בשולי השכונה. הן ימחקו עוד שטחים שמפרידים בין גילה לבין השכונה הפלסטינית הסמוכה, וואלג'ה.

זאת ועוד, האמריקאים, כמו שאומר נתניהו על הישראלים, אינם פראיירים. הם זוכרים שראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, התערב לא אחת בהליכים לקידום תוכניות בנייה בבירה.

הם יודעים שאילו ראש הממשלה היה רוצה, הוא היה יכול להורות לשר הפנים לדחות את הדיון בוועדה המחוזית. האמריקאים יודעים גם שנתניהו לא נולד אתמול, ואין להם ספק שהוא ידע שההחלטה תעורר מהומה ברמאללה ומבוכה בוושינגטון.

קצפו של אובמה יצא לא רק בגלל המהות, אלא גם בגלל הסגנון שבו ניהל נתניהו את המשבר. בפגישה האחרונה בין השניים בבית הלבן, דובר על כך שגם מחלוקות יש ליישב באורח ג'נטלמני. בבית הלבן רצו להאמין שנתניהו הפנים את המסר שלא כדאי לו לחזור על הצגת נשיא ארה"ב כנמושה. מסיבה זו התגובה לבקשה של השליח ג'ורג' מיטשל לעכב את תוכנית גילה, קוממה את אובמה ואנשיו יותר מהמעשה עצמו.

בממשל אובמה החלו באחרונה לדון בדרכים לפייס את עבאס. למשל, בעזרת מכתבים נלווים, שיבהירו כי הסדר הקבע יתבסס על קווי יוני 67' וכי עמדתה של ארה"ב לפיה ירושלים תחולק בין מזרח למערב נותרה בעינה. התנהגותו של נתניהו בפרשת גילה עשויה לסלק את ההיסוסים האחרונים של אובמה מפני חתימה על המכתבים הללו.