השאלה למה רק עכשיו תעלה בוודאי רק אחרי שגלעד שליט יחזור הביתה בשלום. האם היה זה הכרחי, שהחייל הצעיר יהיה בשבי במשך שנים? באותו מחיר, פחות או יותר, ואולי אפילו בדיוק, היה החמאס משחרר את גלעד לפני זמן רב. מי מרוויח היום מהעסקה ומי מפסיד?

ד"ר מתי שטיינברג, שהיה יועץ לענייני פלסטינים של שלושה ראשי שב"כ, משיב בלא היסוס: המרוויח הוא החמאס, והמפסיד הוא הפתח בראשות מחמוד עבאס. המרוויחה הגדולה יותר היא איראן, והמפסידה הכי גדולה היא מדינת ישראל.

שטיינברג מדגיש, שתמך כל העת בשחרור שליט, "אבל אפשר וצריך היה לעשות זאת בלי להפר את יחסי הכוחות אצל הפלסטינים לטובת החמאס". הוא צפה זה כבר, שראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק ישלפו את קלף שליט ברגע של משבר בתהליך המדיני. בכנס סגור שהתקיים לפני שבועיים בשפיים טען, ששניהם ויתרו על הניסיון לפתור את הסכסוך בשיתוף הפתח, לטובת המשך ניהולו מול החמאס.

שטיינברג ניבא, ששחרור מאות אסירי החמאס יביא להתפטרות מיידית של מחמוד עבאס, ואולי אף לפירוק של הרשות הפלסטינית. הוא העריך, שהמשבר סביב הודעתו של עבאס כי לא יתמודד על תקופת כהונה נוספת, דחיית הבחירות והמבוי הסתום בתהליך המדיני, ימריצו את החמאס לבצע את עסקת שליט. חסר רק שהעסקה תכלול חיבוק של גיבור צעירי הפתח, מרואן ברגותי, עם מבוקש המוסד, חאלד משעל, בארמון הנשיאות בדמשק.

בראיון עם ברגותי שהתפרסם בשבוע שעבר בעיתון "אל חיאת" הוא דיבר בשבחו של הפיוס בין הפתח לחמאס. "מסמך האסירים" שיזם ב-2006 קורא לשיבת פליטי 48' לבתיהם.

לשאלה למה דווקא עכשיו החליטה הממשלה לשלם את המחיר שטיינברג מציע לצרף את השאלה, מדוע דווקא עכשיו ישראל מחליטה למסור את הכפר רג'ר ללבנונים? למה דווקא עכשיו מחזירים לכותרות את הערוץ הסורי? מה הסיבה לכך שדווקא עכשיו החליט נתניהו להחיות את העימות עם הנשיא אובמה סביב מזרח ירושלים? התשובה שלו: כדי להסיח את הדעת מטקס האשכבה לפרטנר להסדר שתי המדינות. לא פחות.

ביבי וההפתעות

למה אף פעם לא מספרים לראש הממשלה מה קורה בירושלים? לפני שבועות מספר קרא בנימין נתניהו בעיתון על התוכנית לבנות דירות ליהודים במתחם מלון שפארד שבשכונת שייח ג'ראח. מה לו ולעסקי נדל"ן בירושלים? אחר כך מישהו פיזר בין הכתבים שמועה שהוא התכוון לבקר במנהרה החדשה שעמותת אלע"ד כרתה בשכונת סילואן, כשבכלל דובר על גיבושון של עוזריו במסעדה בשכונת עיר דוד - השם היהודי של סילואן. מנין לו לדעת, מדוע סגרו מאבטחי השב"כ את את האזור בצהריים? והנה שוב, בפרשת גילה, ראש הממשלה שמע על התוכנית לבנות בשכונה עוד 900 דירות משאלה של כתב "ידיעות אחרונות".

לפי הדיווחים של לשכת ראש הממשלה עצמה, הסיבה להתעניינות העיתונאי שמעון שיפר בבנייה בגילה היתה דיווח שהשליח האמריקאי ג'ורג' מיטשל ביקש מיצחק מולכו, שליחו של נתניהו, לדחות את הדיון בתוכנית בוועדה המחוזית. הייתכן שדיווח על סוגיה חשובה כל כך נמסר לעיתונאי קודם שהונח על שולחנו של ראש הממשלה? האמריקאים, המכירים את הרגישות של נתניהו ל"סלע קיומנו", רצו מאוד לסגור עניין בדיסקרטיות; יותר משבוואשינגטון הופתעו מהפרסום הם התפוצצו מכעס על התגובה הירושלמית: "אתם לא תגידו לנו מה לעשות בבירה שלנו".

וחוץ מזה ש"ביבי הופתע", עם כל הרצון הטוב - וכידוע יש לו רק רצון טוב - ידו היתה קצרה מלהושיע: הוא הסביר לעיתונאים, שנבחר ציבור, כולל שר הפנים ואפילו ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, אינו מוסמך להתערב בסדר היום של ועדות סטטוטוריות, דוגמת ועדות התכנון והבנייה.

אבל פרוטוקול של הוועדה המחוזית בירושלים מ-21 ביולי מגלה שהטענה הזאת, בלשון המעטה, אינה מדויקת. סדר היום של הוועדה כלל את אישור "תוכנית ירושלים 2000" - תוכנית המתאר הכוללת לירושלים. בסעיף 7 נאמר, שהוחלט לדחות את הדיון לבקשת מנכ"ל משרד הפנים ועל דעת שר הפנים. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, קובי כחלון, סיפר לחברי הוועדה המחוזית, ששר הפנים אלי ישי פנה גם לראש העיר, ניר ברקת, וביקש שתוכנית המתאר תעוכב "לשם בחינת מספר טענות שהועלו" ביחס אליה. הטענות הגיעו בעיקר מצד גורמי ימין, שלטעמם התוכנית מיטיבה מדי עם תושבי מזרח העיר, ששליש מאדמותיה הופקעו לטובת שכונות יהודיות כמו גילה.

כך או כך, יש תקדים אחד לפחות להתערבות הדרג הפוליטי בסדר היום של הוועדה המחוזית בירושלים. מאחר שהתקדים הזה מוכר גם לאמריקאים אפשר להבין מדוע הם חושדים שנתניהו נשאר אותו ביבי. לפני 11 שנה, בעיצומו של המשבר סביב הקמת שכונת הר חומה, אמר נתניהו לדניס רוס, אז שליח הנשיא ביל קלינטון והיום יועץ הנשיא ברק אובמה: "בין ירושלים לבין הממשל האמריקאי, אני בוחר בירושלים".