הצהרתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על הקפאת ההתנחלויות התקבלה בהסתייגות גם בוושינגטון. אמנם הממשל האמריקאי, כינה את ההחלטה "משמעותית" ו"תזוזה חיובית", אך הוא הבהיר שמדיניותו כלפי ההתנחלויות לא השתנתה (קרי, הן עדיין "לא חוקיות"), ושיש כוונה לעשות הערכה של כמות יחידות הדיור שייבנו. עוד נאמר כי בחילופי האסירים עם החמאס, בעסקת שליט, ראוי לשחרר אסירי פתח רבים, כדי לא לרסק את מעמד יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן), שג'ורג' מיטשל ביקש ממנו להישאר בתפקידו.

חג ההודיה, המשתק בדרך כלל את מוסדות הממשל האמריקאי, גלש הפעם אל סוף שבוע ארוך, ולכן התייחסו בבית הלבן ובמשרד החוץ בעיקר לענייני איראן, והתעלמו בדיפלומטיות מהתבטאות השרה לימור לבנת על "ממשל נוראי", ומהבנייה המתוכננת של 28 בתי ספר בהתנחלויות, כ"מבני ציבור".

אבל העיתון "ניו יורק טיימס" בחר, במאמר המערכת שלו, להשתלח לא בנתניהו אלא דווקא בנשיא ארה"ב ברק אובמה ובמאמצי השלום שלו. המאמר גרס כי "יוזמת השלום המבטיחה של הנשיא נפרמת... אמינותו של מר אובמה הצטמקה כל כך, שמשא ומתן רציני יכול להיות רחוק מאי פעם", נכתב. "אנחנו לא רואים סימן לכך שהנשיא אובמה ומר מיטשל חשבו יותר מצעד אחד על לוח השחמט".

כאן בא הפירוט במאמר: אובמה דרש בפומבי להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, מבלי שהבטיח מראש את הסכמתה של ישראל לצעד זה, בעוד ש"על פניו, לו ולעוזריו לא היתה תוכנית למקרה שראש הממשלה נתניהו יגיד לו 'לא'. אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה, אך אומרים לנו שמר אובמה הסתמך יותר על שיפוט יועציו הפוליטיים, במיוחד על של ראש סגל הבית הלבן שלו רם עמנואל, מאשר על הערכת המומחים שלו למזרח התיכון".

המאמר רומז כי לאור האלטרנטיבה של אלימות במזרח התיכון, כדאי לאובמה לעשות מאמץ ולשפר את הסגנון הדיפלומטי שלו. "לנשיא אין ברירה אלא להמשיך לנסות. קידום תוכניתו לשתי המדינות הוא סיכון ששווה את ההימור, להערכתנו".