נטליה ברסקי, אסטרולוגית נודעת בקרב דוברי הרוסית בישראל, פסקה השבוע כי המועד שנקבע לקיום הבחירות הכלליות (10 בפברואר) הוא בחירה רעה מאוד. משהו שקשור בליקוי ירח. "זו כבר מסורת בישראל לעשות בחירות בתאריך גרוע", פסקה הכוהנת הגדולה. זה עלול להישמע כמו קוריוז מחויך, אבל דוברי הרוסית לא צוחקים. בכל מערכת בחירות מוזמנת ברסקי לדיונים בתוכניות פוליטיות רציניות בערוצים דוברי הרוסית, לא בתוכניות בידור. בבחירות 2006, למשל, כשאריאל שרון היה עדיין בשיאו, אמרה ברסקי בראיון כי הבחירות ייגמרו אחרת לגמרי ממה שהיה נראה אז.

גם מי שבוחר להתעלם מברסקי, ראוי שישים לב לזירה של דוברי הרוסית. הקביעה כי "הרוסים יכריעו את הבחירות" הפכה כבר למנטרה שחוקה, אבל נראה שהיא עדיין נכונה. "כמעט 40% מהרוסים יושבים עדיין על הגדר, והצבעתם תהיה מכריעה אף יותר מאשר בבחירות ב-1996 וב-1999", מעריכה דינה ליבסטר, דוברת מטה דוברי הרוסית של בנימין נתניהו.

לעת עתה, נראה כי מדובר בזירת מאבק מרכזית בין שלוש מפלגות: ליכוד, קדימה וישראל ביתנו. בסקרים פנימיים של המפלגות בציבור דוברי הרוסית מסתמן עתה שוויון בין בנימין נתניהו לאביגדור ליברמן. שניהם זוכים בכ-25% מהקולות. עכשיו מתברר שגם ציפי לבני היא גורם לא מבוטל במשחק, להפתעתם של שני השחקנים הראשיים.

הטקטיקה המסתמנת היא להציג אותה כשמאלנית, כזאת שהופכת את זהבה גלאון לימין קיצוני. לשם כך, צריך להבליט את המחנה הימני בליכוד, ובעיקר את דוברו הבולט ביותר: משה פייגלין. אחת השאלות הבוערות בליכוד עתה היא איך לבלום את בחירתם לרשימה של אוהדיו מבין דוברי הרוסית. עם פייגלין אחד, מעריכים שם, אפשר להסתדר. חבורה של פייגלינים זה כבר סיפור אחר לגמרי.

ליברמן הוא עדיין המלך הבלתי מעורער של המגזר, אך יש לו בכל זאת שתי בעיות גדולות. הראשונה, הרכב הרשימה שלו, עומדת להיפתר בקרוב. רוב חברי הכנסת הרוסים יתחלפו. מבין השמות המוכרים מדברים על עסקה שנסגרה כבר עם מרינה סולודקין מקדימה, שאישרה בעבר בחצי פה את הרומן הפוליטי החדש. בנוסף, מזכירים בתקשורת ברוסית גם הסכם מתגבש בין ליברמן לבין ליאון ליטינצקי, ח"כ חדש של העבודה ומקורב של עמיר פרץ. "בינתיים, אני נלחם על קידום משבצת הרוסים מן המקום ה-21, בו אני ממוקם, לעשירייה הראשונה" משיב ליטינצקי, עם דגש על "בינתיים".

בכל מקרה, ליברמן מתכוון להתקדם בתוכנית שגיבש כבר בבחירות הקודמות בדרך להפוך למפלגה "כלל ישראלית". ב-2006 הוא חתר לשני שליש מצביעים דוברי רוסית ושליש מכלל הציבור, והרשימה הורכבה על בסיס פרופורציה זו. עכשיו, הוא חותר להצבעה של חצי-חצי, תוכנית שצפויה להשתקף גם בהרכב הרשימה.

הבעיה האמיתית של ליברמן היא העובדה שבניגוד לנתניהו, הוא לא מתמודד על ראשות ממשלה. הליכוד יקרא לדוברי הרוסית להצביע לעומד בראשו בין השאר כדי לבלום את השמאלנית המשתוללת מקדימה שתחזיר את כל ירושלים יום אחרי הבחירות, טקטיקה שעשויה לעבוד. ליברמן יצטרך לגבש טקטיקה אחרת.

בינתיים, נראה כי נתניהו וליברמן חזרו להסכם אי-התקפה הדדי אותו הפר ליברמן לפני כחצי שנה בסדרה של התבטאויות שהפתיעו את יו"ר הליכוד. עם זאת, השניים המשיכו, וממשיכים, להיפגש בקביעות בארבע עיניים. ההידברות לא מקדמת איחוד בין המפלגות, אבל את ההתקפות העתיק ליברמן, לעת עתה, לקדימה. אם לא מכבר האשים את הליכוד בטרפוד הצעת החקיקה שלו לקידום נישואים אזרחיים והקלות בגיור, הרי שכעת בהודעות שמסתובבות באתרי אינטרנט ברוסית, מגלגלת "ישראל ביתנו" את האשמה הזאת בדיוק על ראשה של קדימה.

גם אם רעם התותחים טרם נשמע, המלחמה על הקול הרוסי כבר כאן. בישיבה של מועצת קדימה, הציע ח"כ חיים רמון, בניגוד למדיניות המפלגה, לשריין במהלך חריג מקומות ברשימה לכנסת לדוברי הרוסית. עד שיוכרע העניין, ראוי שתשלח לבני לאלי ישי זר פרחים לשבת: בהאשמות על גזענות ואפליה הפך ישי את קדימה אצל דוברי הרוסית ליורשת של שינוי, מיקום פוליטי לא רע בכלל.

נתניהו, מצדו, יצטרך להתמודד בציבור זה עם הזיקה החזקה שיצר עם ש"ס. גם בעידן שהוא כבר לא "נאש קונטרול או ש"ס קונטרול", דוגמת בחירות 1999, ברית הדוקה מדי עם ש"ס מייצרת לליכוד בעיה. בליכוד מחפשים דרכים יצירתיות לאיתור מועמדים ראויים. אחד הרעיונות שנבחנים הוא סוג של פריימריס פתוחים במסגרתם יוכל כל עולה - לאו דווקא ליכודניק - על פי קריטריונים שייקבעו מראש, לבחור שני מועמדים מתוך רשימה שתוגש לבחינתם. בדיוק כמו בתוכניות הריאליטי.