עמי אילון נכנס לפוליטיקה עם הילת מיסתורין השמורה לראשי שב"כ, והכניסה עצמה עוררה סקרנות ותחושה של הבטחה. אבל האיש שהכריז ערב הצטרפותו למפלגת העבודה כי לא בא להיות סתם חבר כנסת אלא ראש ממשלה, ולא חדל לדבר על "פוליטיקה אחרת ונקייה", עתיד לסיים היום את דרכו הקצרה בעבודה כשהוא חבול ציבורית ופוליטית, ונושא בתואר המפוקפק של "זגזגן בולט" בפוליטיקה בשנים האחרונות; אדם שהפר בהבל פה את הבטחותיו.

לא תהיה זו הפרזה לומר שאילון, "הרץ למרחקים ארוכים", הוא אחת ההחמצות הגדולות בפוליטיקה. תחילה, איבד את ראשות העבודה לאהוד ברק הבלתי אהוד, לאחר שהוביל על פניו במשך חודשים בכל סקר.

בנוסף לכך, דרכו בפוליטיקה רצופה דוגמאות לזגזוגים והפרת הבטחות. כשמצא עצמו מחוץ לרשימת השרים שהרכיב עמיר פרץ, ערב הצטרפות העבודה לממשלת אולמרט באפריל 2006, קרא לשרים ללא תיק מהעבודה לוותר על התפקיד. בנחרצות אופיינית לו אמר ש"שר בלי תיק זה אדם שיצא ממעגל העבודה ואפילו לא רשאי להתייצב בלשכת התעסוקה". באותם ימים עוד היתה לאילון תדמית של פוליטיקאי נקי והאמירה זכתה להד ולהערכה.

יום לפני פרסום מסקנות הביניים של ועדת וינוגרד, במאי 2007, כשאילון היה שרוי בעיצומם של הפריימריז לראשות העבודה, אמר בראיון שאינו שולל הצטרפות לממשלת אולמרט. למחרת גילה את גודל המשגה ונאלץ לזגזג: קרא לאולמרט להתפטר והודיע שאם ייבחר לראשות העבודה, יוציא את המפלגה מהממשלה.

אבל אחרי שגילה את דעתו על "שרים ללא תיק", ועל ישיבה בממשלת אולמרט, הצטרף אילון בספטמבר 2007 לממשלת אולמרט כשר בלי תיק, תחת מטח של ביקורת. מקורביו הסבירו "ששיקולים לאומיים הנחו אותו". הוא עצמו הרעיף שבחים על אהוד ברק ואמר שבכוונתו "להירתם לניצחונו של ברק וחיוני לישראל שברק ירכיב את הממשלה הבאה ויהיה ראשה".

כהונתו בממשלה אינה זכורה כבעלת משקל. גם מהלכיו בתוך העבודה התגלו ככושלים. ברק חשש מהאופוזיציה הפנימית שיקים נגדו לאחר תבוסתו בפריימריז. אבל בפועל, הבריתות הפוליטיות שכרת אילון עם ח"כ אבישי ברוורמן ופרץ התאדו. וניסיונותיו בימים האחרונים לפלג את העבודה מסתיימים בפרישה מינורית עם ח"כ מיכאל מלכיאור, שיעניק לו את מפלגה, מימד, שהיא "שלד". דרישתו של אילון להיות מספר 1 במרצ נדחתה על הסף. לזכותו אפשר לומר שהשיג את מבוקשו: הוא יוביל מפלגה - מימד.

עמי אילון