שבירת התהדיאה בחודש נובמבר והאיום הישראלי שבא בעקבותיו לפעול בכוח נגד החמאס שיחק היטב לידיהן של סוריה ואיראן. באמצעות תמיכתן בחמאס הן זכו לא רק לדריסת רגל פסיווית בסכסוך הישראלי-פלשתיני והסכסוך הפלשתיני-פלשתיני, הן גם מחזיקות עכשיו במנוף להפסקת המלחמה, במידה רבה יותר ממצרים. קל וחומר כאשר מצרים מוצגת עכשו בחלק מכלי התקשורת הערביים כמי שאחראית יחד עם ישראל למצב בעזה, בגלל סירובה לפתוח את מעבר רפיח ולהקל בכך על המצור שהטילה ישראל.

כמו בלבנון, סוריה ואיראן מעריכות כי כל פתרון בעזה ידרוש את מעורבותן בגלל תלותו של החמאס בהן - סוריה בשל המקלט שהיא מעניקה להנהגת החמאס, ואיראן בשל המימון. המעניין הוא שסוריה אינה רואה כל סתירה בין נכונותה, אם כי מוקפאת בינתיים, לקיים מו"מ מדיני עם ישראל, לבין עמדתה כלפי החמאס, בדיוק כפי שאינה רואה סתירה בין תמיכתה בחיזבאללה לבין הדיאלוג שקיימה עם ישראל. כאן טמונה התפיסה המעשית של סוריה וכנראה גם של איראן בניהול מדיניותן: החשבון שיש לסוריה עם מדינות ערביות אחרות והשפעתן בלבנון או בשטחי פלשתין הוא ענין אחד, והאינטרס הסורי מול ישראל הוא עניין נפרד. בדיוק כשם שסוריה אינה רואה סתירה בין רצונה ביחסים טובים עם ארה"ב לבין יריבותה הקשה של איראן עם ואשינגטון.

ובעוד החזית הצבאית של החמאס מתנהלת בעזה, התפתחה לה בלב קהיר חזית פוליטית חדשה שבה מצרים והחמאס לופתות אחת בגרונו של השני. היא נפתחה בכך ש"המדריך הכללי של 'האחים המוסלמים'" (זה תוארו של מנהיגם) מהדי עאכף, הצליח להרתיח את השלטונות המצריים כאשר הצהיר ש"אין הוא רואה כל בעיה בהתפשטות השיעה באזור".

"מה הבעיה?", תמה עאכף בראיון לעיתון הכווייתי "אל-נהאר", "הרי קיימות 56 מדינות סוניות ומדינה אחת בלבד, איראן, שהיא שיעית". לעאכף אין גם שום בעיה עם פיתוח טכנולוגיה גרעינית איראנית ואפילו "מותר לה להשיג פצצה גרעינית בדיוק כמו הודו, פקיסטאן, ישראל או אמריקה".

לכאורה, עוד התייחסות פוליטית של מנהיג תנועה אסלאמיסטית סונית כלפי השיעה בכלל ואיראן בפרט. אולי אפילו חץ מושחז לעבר יריבו של עאכף, השייח יוסף אל-קרדאווי, חכם הלכה סוני ידוע, אשר מרבה להזהיר מפני התפשטות השיעה וההשפעה האיראנית במזרח התיכון. אולם דבריו של עאכף אינם מנותקים מן הסכסוך הישראלי-פלשתיני ובמיוחד מתפקידה של מצרים מול החמאס.

בשבועות האחרונים מתנהלת מערכה תקשורתית ודיפלומטית קשוחה בין מצרים לאיראן על רקע תמיכתה של איראן בחמאס וכוונתה של איראן, לטענת מצרים, להרחיב את תחום השפעתה במזרח התיכון. בסוף השבוע למשל האשים יו"ר הפרלמנט האיראני עלי לריג'אני, מי שהיה מזכיר המועצה לביטחון לאומי, כי מצרים אינה עושה די כדי להגן על הפלשתינאים בעזה. חמור מכך - "האם זה מכובד מבחינה אסלאמית, שכאשר עזה נתונה במצור, תניחו לשרת חוץ של הישות הציונית לבוא ולדבר (בקהיר)?", אמר בראיון טלוויזיוני. לריג'אני, שהתייחס לביקורה של ציפי לבני במצרים בשבוע שעבר, אפילו הזהיר כי "איראן פוקחת עין על מעשיהן של הממשלות האסלאמיות", בהן כמובן מצרים.

התקפתה של איראן על מצרים היא רק עוד חוליה בשרשרת ההתבטאויות העוקצניות שהפכו את יחסי שתי המדינות לדו קרב תקשורתי. הקדימה אותה התבטאותו של יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט המצרי אשר קבע כי בעזה מוקמת אמירות אסלאמית בנוסח איראן, ודבריו של שר החוץ המצרי אחמד אבו אל-ריט, אשר האשים את החמאס בכך שהוא נתון להשפעת איראן ואינו פועל בשם אינטרסים פלשתיניים.

מצרים החליטה שהיא אינה יכולה להתעלם מן הביקורת האיראנית על ביקורה של לבני במצרים ואת התשובה הפומבית היא מסרה מפיו של השר מופיד שיהאב, שר המשפטים אשר היה המתאם מטעם מצרים בבוררות הבינלאומית על טאבה. שיהאב הסביר בראיון לעיתון אל-שרק אל-אאוסט הלונדוני כי "ביקורה של לבני לא היה ביקור ידידות אלא נועד כדי לקדם אינטרסים למען הפלשתינאים". מצרים, הוסיף שיהאב, לחצה על לבני בכל האמצעים כדי למנוע פעולה צבאית.

הלחץ המצרי לא עזר והמלחמה פרצה. אבל עכשיו נתקלת מצרים גם באויב מבית כאשר האחים המוסלמים מעניקים הכשר דתי לפריצות הדרך של איראן במזרח התיכון, וממילא לסיוע שמעניקה איראן לחמאס. דבריו של עאכף מחוללים אמנם ויכוח פנימי בקרב האחים המוסלמים, שלא כולם מסכימים לקביעתו. הרי לפני כמה שבועות יצאה מהם ביקורת על ראש אל-אזהר - המוסד הדתי החשוב במצרים, מוחמד סייד טנטאווי, לא רק על שלחץ את ידו של שמעון פרס בניו יורק, כי אם על כך שהוא מתיר את לימודי התיאולוגיה השיעית.

אולם חשובה מן המחלוקת הפנימית הזאת היא הבעיה שמציגה עמדתו של עאכף בפני הממשלה המצרית. איראן השיעית שמחזיקה בהכשר סוני היא כבר עניין חדש. לאיראן זהו כמובן הישג חשוב, אבל לממשלת מצרים זוהי דאגה אמיתית מכך שהאחים המוסלמים משתמשים בדת ככלי משחק מדיני ולא רק פוליטי, ומעניקים לאיראן דריסת רגל לגיטימית במרחב בו היתה דחויה עד כה.

ספק אם האחים המוסלמים מצאו לפתע בעלת ברית חדשה באיראן, אבל זאת הזדמנות מצוינת בעבורם לסגור חשבון ציבורי עם המשטר המצרי אשר רודף אותם ומתאמץ למנוע את הרחבת השפעתם הפוליטית במצרים. לאיראן, מנגד, משמשים החמאס וההתבטאות של עאכף במצרים הזדמנות לסגור חשבון אחר עם מצרים.

בחודש ספטמבר שעבר התפרסמו דיווחים לפיהם מצרים מתכוונת להזמין את הנהגת חיזבאללה למפגש בקהיר כדי להתפייס עם הארגון אותו תקפה בחריפות בעת מלחמת לבנון, ובעיקר כדי ליצור לעצמה מאחז מדיני גם בלבנון. מצרים, העריכו אז פרשנים לבנוניים, מבקשת באמצעות המפגש הזה, אותו יזם שר החוץ אבו אל-ריט, גם לערער את מעמדה הבלעדי של סוריה בלבנון. איראן וסוריה ראו ביוזמה הזאת צעד "בלתי רצוי" והמפגש לא יצא אל הפועל.

מאז התחולל גם משבר דיפלומטי נוסף בין סוריה למצרים כאשר סוריה האשימה את מצרים בכך שהיא אינה מתווך הוגן בדיאלוג הפיוס בין החמאס לפתח וכי מצרים מעדיפה את עמדת הרשות הפלשתינית על פני זו של החמאס. מצרים הגיבה בכעס אבל הסתבר לה מיד כי ללא תמיכתה של סוריה היא לא תצליח לגשר בין החמאס לפתח. החמאס, כזכור, לא הגיע למפגש הפיוס בחודש נובמבר ומצרים הפסיקה את מגעיה עם התנועה. סוריה ואיראן יכלו להירגע, והקרע בינן לבין סעודיה ומצרים הפך לעמוק ויציב יותר.

יו"ר הפרלמנט האיראני לריג'אני ומנהיג האחים המוסלמים עאכף. שותפים לתקיפת התנהלות מצרים