ארבעה ימים לתוך מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה וכבר הורגשו אתמול הסדקים הראשונים בהסכמה בצמרת הישראלית סביב התנהלות המבצע. אף שפעולת צה"ל נחשבת עד כה כהצלחה יחסית (והשרים שאישרו אותה נהנים בזכותה משיפור משמעותי במצבם הפוליטי) מתעוררת מחלוקת בדרג הבכיר בשאלה אם לנסות ולסיים את המבצע בהקדם.

המחלוקת מונעת מהתיעוב העמוק בין רוב השחקנים בצד הישראלי, מהתחרות הטעונה על קולות המצביעים וגם מהרבה אי-סדר בקבלת ההחלטות, בדיוק מהסוג שהובטח כי ייעלם סופית אחרי מלחמת לבנון השנייה ודו"ח וינוגרד.

קווי הדמיון לפרשה הלבנונית רבים, אלא שהפעם הוויכוח פומבי יותר. ארבעה ימים אחרי פרוץ המלחמה הקודמת, ביקשו שרת החוץ ציפי לבני (ובנפרד גם סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי) להניע מהלך מדיני לסיום המלחמה. ראש הממשלה אולמרט התנגד. גם במקרה הנוכחי, הוויכוח נוגע לנקודת היציאה. שר הביטחון אמר אמש במפגש עם אולמרט ולבני שישראל צריכה לשקול להסכים להפסקת אש בת 48 שעות שבה תיבחן נכונות החמאס לחדול מירי הרקטות. עם זאת, ברק סבור שישראל אינה צריכה לנקוט מהלך חד-צדדי, אלא לנצל את אחת היוזמות שעלו, ובהן הצעתו של שר החוץ הצרפתי ברנאר קושנר, להפוגה ליומיים לשם טיפול בצרכים ההומניטריים.

המלצת ברק באה על רקע העיכוב בפתיחת המבצע הקרקעי ברצועה. הכוחות מרוכזים כבר יומיים, בתנאי מזג אוויר קשים בקרבת הרצועה וסופגים אש מרגמות. בחסות הגשם, ממשיך חמאס בירי רקטות. הרוגים נוספים בעורף עלולים לעורר לחץ ציבורי על הממשלה לפתוח במתקפה קרקעית, בטרם מוצה הסיכוי לסיום המלחמה.

לפי ההגיון הזה, מטרה מרכזית במבצע, יצירת מאזן הרתעה חדש מול החמאס, כבר הושגה ברובה באמצעות המתקפה האווירית ו-380 ההרוגים הפלשתינאים. הסיכויים להפסקת אש מהירה אמנם לא גדולים משום שטרם נוצר המנגנון המוסכם לכך, אולם מוטב לנסות ובכך גם להגדיל את הלגיטימציה לחידוש המתקפה, אם ייכשל המאמץ. ברק לוקח בהחלט בחשבון אפשרות שהדברים יגיעו לכדי מהלך קרקעי, אולם הוא מודע גם למחיר: אבידות לא מעטות והחשש שהצבא ייתקע במשך חודשים בתוך הרצועה, בלי לבלוע ובלי להקיא.

עמדת ברק, שהוצגה תחילה כ"עמדת ראשי מערכת הביטחון", התפרסמה בכלי התקשורת אתמול בצהריים. סביבת ראש הממשלה הגיבה בביטול ולתקשורת הועבר ציטוט מדברי אולמרט אתמול שלפיהם "המבצע לא מסתיים. צריך להיערך לכמה זמן שייקח ואנו ממשיכים לפי התכניות".

הפרסום אף עורר גל של הכחשות, חלקן מפתיעות בהתחשב באופן שבו קיבלו הכתבים את המידע. דובר צה"ל מיהר להוציא הודעה ובה הכחיש "בתוקף ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים" שצה"ל מגבש המלצה להפסקת אש. גם לשכת ראש השב"כ, יובל דיסקין, הודיעה כי זו אינה המלצתו.

במלים אחרות, זהו רעיון ששוקל כרגע בעיקר שר הביטחון עצמו. הרמטכ"ל, שממשיך לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך, אינו משחרר מידע משלו. על סמך עמדותיו סמוך לפתיחת הלחימה, אפשר להניח שאשכנזי יהיה זהיר בהפעלת כוח וכי אם תהיה הזדמנות לסיים את המערכה במהירות - אולי אחרי מהלך קרקעי מוגבל - הוא יבקש לנצלה.

מה שברור הוא שאיש מהקברניטים אינו מעוניין להצטייר בשלב הזה כמי שמבקש לגמור וללכת. יש כאן שיקול של יחסי הכוחות מול החמאס (יצירת איום במתקפה קרקעית), אבל יהיה זה נאיווי לחשוב שרק ביטחון המדינה עומד לנגד עיני המעורבים. מחול השדים אתמול מעורר מחשבות נוגות על ההמשך. על סמך הימים האחרונים מתבררות בהדרגה כמה מסקנות: קשה להילחם בחורף, מוטב לא לצאת למלחמה בעיצומה של מערכת בחירות - וחתירה להפסקת אש נראית כרעיון יותר ויותר הגיוני.

בצד הפלשתיני, הודיעה אתמול הזרוע הצבאית של החמאס כי תמשיך בירי לעבר מטרות בישראל ותחריף אותו. אולם מעבר לאיומים שהחמאס כבר רגיל להשמיע, נראה שהארגון עשוי בהחלט להסכים להפוגה בת יומיים בלחימה. בסופו של דבר, חמאס מעוניין בשובו של השקט לרצועה, בתנאיו שלו. מצבו הצבאי אינו מזהיר. יותר מכך, חיי התושבים ברצועה הפכו בלתי נסבלים. הבעיה עלולה להיווצר כעבור 48 שעות. חמאס ידרוש את הפסקת ההפצצות בעזה, פתיחת מעברי הסחורות מישראל ופתיחת מעבר רפיח למצרים. אולם, ספק אם ישראל תסכים להסרה מוחלטת של המצור מעל הרצועה בשעה שחמאס ממשיך להתחמש. נשיא מצרים, חוסני מובארק, הודיע אתמול שארצו תותיר את מעבר רפיח סגור ותסכים לפתחו רק כאשר יו"ר הרשות הפלשתינית עבאס יקבל עליו את הריבונות גם בעזה. במקרה כזה, חמאס עלול לחדש את הירי וביתר שאת.

בינתיים מצליח הארגון להוכיח יכולות צבאיות בלתי מבוטלות. ההפצצות הישראליות נראות לעיתים כשחרור קיטור, בעוד החמאס ממשיך בשיגור הרקטות. החמאס אינו יורה את כל ארסנל הרקטות שברשותו ואנשי הזרוע הצבאית מפגינים משמעת מבצעית. תושבים ברצועה העלו סימני שאלה סביב המבצע הישראלי. "מה בדיוק הצליחה ישראל להשיג? הרבה הרוגים, הרבה מבנים הרוסים והחמאס ממשיך לעמוד על הרגליים. פוליטית, הוא חזק מתמיד".