טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"לא רצינו לראות את הרוצחת על המסך"

משפחת רוט מירושלים לא צפתה אתמול בטלוויזיה. ההורים השכולים לא יכלו לראות את רוצחת בתם מסמנת וי לעברם על המרקע, רגע לפני גירושה לירדן

תגובות

"הוא כבר בידיים ישראליות, יש תמונות", נשמע מאחד החדרים קולו הענייני של האב, שהתעדכן באתר ה-BBC. באותה שעה האם, בפינת האוכל, בדיוק הסבירה לנו מדוע העסקה לשחרור שליט היא "כישלון אדיר" של המדינה שמועלת בתפקידה להגן על אזרחיה.

"אני שמחה לשמוע שגלעד שליט חי ובריא", אמרה פרימט רוט. "זו הקלה גדולה ובשורה משמחת. אבל מה שמתלווה לזה הם הרגשות האחרים, הקשים. יש צער, יש כעס, יש לנו קושי להבין ולעכל, ועכשיו גם פחד. אני מאוד מפחדת". בהמשך תגיד על נועם ואביבה שליט, "אני שמחה שהם קיבלו חזרה את הבן האהוב שלהם. אני יודעת מה זו אהבה לילדים שלא נמצאים. אני מתאחדת מדי פעם עם הבת שלי בחלומות". למרות נימת הדברים היא תדגיש שהתנגדותה לעסקה הכוללת את שחרורם של מחבלים רבים מיוסדת על שיקולים שכלתניים, ולא אמוציונליים.

גלעד שליט חזר הביתה: סיקור מיוחד

מלכי היתה הרביעית משבעת ילדיהם של פרימט וארנולד. היא נרצחה לפני קצת יותר מעשר שנים בפיגוע התאבדות במסעדת סבארו בירושלים יחד עם עוד 14 בני אדם. לו היתה בחיים, מלכי רוט היתה בדיוק בגילו של גלעד שליט - 25. על השולחן בפינת האוכל מונחת תמונה ממוסגרת. נראות בה מלכי רוט וחברתה הטובה מיכל רזיאל, שנספו יחד בפיגוע וגם נקברו זו לצד זו.

"גילינו מהטלוויזיה שתמימי משתחררת", סיפרה רוט. "הבוקר לא הייתי מסוגלת לראות את האסירים מחייכים. זה היה הסיוט שחלמתי כל כך הרבה פעמים. לא ארצה לראות אותה מסמנת 'וי' עם האצבעות".

מאז הפיגוע עשתה האם מנהג קבוע: שחייה יומית בבריכה השכונתית, דבר שלדבריה "מחזק אותי מאוד". אתמול בבוקר נדרשו לה כוחות נפש כדי להצליח לצאת מהבית עם סערת הנפש שהתלוותה לשחרור תמימי, אבל גם שם לא הצליחה להימלט מהאירועים, שהיו לשיחת היום במלתחות.

print-image-1.1526301-1
תצלום: תומר אפלבאום

"שמעתי נשים שאמרו 'העסקה הזאת היתה הכי פחות גרועה' ושברור שהעסקה מוצדקת. הייתי צריכה להתאפק, לשתוק, כדי לא להתחיל בוויכוח", סיפרה. אילולא שתקה, היתה אומרת כי הן כמו רבים בישראל, לדעת רוט, נמצאים "מאחורי מסך עשן. רק עכשיו יש פתאום מנהיגים צבאיים שמספרים לנו את האמת, שהיו אופציות צבאיות שלא נוצלו. למה זה לא נעשה? היה פה כישלון אדיר".

רוט כתבה בימים האחרונים מאמרים שפורסמו בבלוגים שונים באנגלית וגם ב"הארץ". מאמריה עוררו תגובות רבות אבל לא גרמו לעצירת העסקה, התוצאה שאליה קיוותה. לדבריה, חשוב שבני המשפחות השכולות ישמיעו את קולם, דווקא כיוון שהדיון צריך להיות שכלתני. "אנחנו יכולים להיות יותר אובייקטיביים כי אנחנו מכירים את המציאות", אמרה. "אנחנו יכולים לראות מעבר למסך העשן שיצרו התקשורת והפעילים במטה שליט כדי שלא נראה את המציאות. האם אני קונה את חוות הדעת של השב"כ שקבע כי אפשר לשחרר אסירים מסוימים? אני קונה את חוות הדעת שאומרת שיש ממה לפחד. יש בכירים שאמרו שהיו אופציות צבאיות".

על אחלאם תמימי, שכוחות הביטחון היו אמורים להעביר אותה אתמול לירדן, אמרה רוט כי היא "המפלצתית ביותר" ברשימת האסירים שזכו בחופש. תמימי היתה ממתכנני הפיגוע וגם הסיעה את המחבל ומסרה לו את המטען. האסירה, שנשפטה ל-16 מאסרי עולם, התראיינה במרוצת השנים לתקשורת והתגאתה על מעשיה, מעולם לא הביעה צער על דבר. "שמענו את אחיה של תמימי אומר שהם יודעים שהיא תשתחרר מוקדם. אבל כל כך מוקדם? אחרי תשע שנות מאסר?", שאלה האם השכולה.

רוט ומשפחתה לא הצטרפו לעתירה לבג"ץ נגד העסקה ("הפסיקה היתה ידועה מראש") אבל היא שמעה בתקשורת את שבואל סחווסחורדר, שגם בני משפחתו נהרגו במסעדת סבארו, רומז מול המצלמות כי ינקום אישית באחלאם תמימי בפעולה שאותה כינה "תג מחיר". "נקמה? אני קטנה, אני לא שווה פה כלום", גיחכה.

"למאמר שכתבתי ל'הארץ' היו טוקבקים שאמרו 'היא רוצה רק נקמה'. זו לא נקמה, זה צדק. אם זו נקמה ונקמה זה כל כך שלילי, אז למה בכלל לשפוט רוצחים? אין כאן עניין של נקמה. אנחנו רוצים לראות את המערכת דואגת לכולנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות