שטח פלסטיני בצפון בקעת הירדן סופח בפועל למדינת ישראל, ונמסר לשימושו של קיבוץ מירב שבמועצה האזורית עמק המעיינות באזור הגלבוע. תוואי גדר ההפרדה שהוקמה בשטח לפני כמה שנים, מדרום לנחל בזק החופף באזור זה לקו הירוק, הותאם ל"סיפוח" של השטח. עד כה היה ידוע על הקצאת קרקעות פלסטיניות לשימושן של ההתנחלויות ולסלילת דרכים בתחומי הגדה, אך לא נודע על מסירת קרקעות מהגדה המערבית לשימושו של יישוב השוכן בשטחה הריבוני של ישראל. דובר מתאם הפעולות בשטחים, רב סרן גיא ענבר, אישר כי "השטח המדובר מצוי בתחום יהודה ושומרון ומוכר ככזה". לדבריו, "עיבוד השטח על ידי קיבוץ מירב מבוצע זה עשרות שנים".
מהלך אפוף סודיות
השטח, המשתרע על 1,500 דונם בקירוב, ממוקם כחמישה קילומטרים מדרום מזרח לקיבוץ מירב, השייך לתנועת הקיבוץ הדתי. הליך מסירת השטח ומעמדה החוקי של משבצת הקרקע, עטופים במעטה של סודיות הרצוף גרסאות סותרות. דובר החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, עופר עמר, אמר כי משבצת הקרקע מוגדרת כמשבצת חקלאית, הנמצאת בתחום המועצה האזורית "עמק המעיינות". לדבריו, היא לא הוקצתה מעולם לחטיבה להתיישבות, ולכן היא גם לא הייתה יכולה להעבירה לגורם אחר.
ואולם מהמועצה האזורית עמק מעיינות, ששטח השיפוט שלה מצוי כולו בתוך תחומי הקו הירוק, נמסר כי משבצת הקרקע אינה מצויה בתחום שטח שיפוטה, וכי הקצאת הקרקעות ליישובי המועצה נעשית על ידי מינהל מקרקעי ישראל. דוברת מינהל מקרקעי ישראל, אורטל צבר, מסרה עם זאת כי למינהל לא ידוע דבר על הפרשה, שכן הוא לא מטפל באדמות שמחוץ לשטחה הריבוני של ישראל.
גם מזכיר הקיבוץ, דוד ישראל, סיפר כי יש ברשותו חוזה חכירה ממינהל מקרקעי ישראל, אך סירב להציג את המסמך בפני "הארץ". גורם במינהל האזרחי ציין כי גם בפניהם סירב ישראל להציג את המסמכים. לדברי רס"ן ענבר, "על אף הניסיונות לאתר מסמכים המסבירים את הרקע למצב, הם טרם נמצאו".
מזכיר הקיבוץ אישר כי הקיבוץ מעבד במשך שנים את השטח לגידולי שדה, תירס ופירות הדר. בביקור בשטח, תועד פועל תאילנדי נוהג בטרקטור בין החלקות.
דרור אטקס, החוקר את מדיניות ההתנחלויות של ישראל בגדה ואיתר את "הזליגה" בצפון הבקעה באמצעות תצלומי אוויר, אמר כי היא ממחישה את התופעה של חוסר גבול מתמשך. לדבריו, "קו ישר מחבר בין ביזת 1,500 הדונמים הללו ובין עמונה, מגרון וגבעת אסף". אטקס הוסיף שאין לו ספק שאילו ההשתלטות על אדמות הכפרים בבקעה היתה מתרחשת היום ולא בשנות ה-70, היו הכוחות האזרחיים בחברה הישראלית מונעים אותה. "לפנינו דוגמה מדוע לח"כ אופיר אקוניס ולחבריו בימין הסהרורי כל כך חשוב להעלים ולהאלים את ארגוני השמאל ולהפוך את בג"ץ והעיתונות לבובות של השלטון".
הבעלים גורשו
תושב כפר ברדלה הסמוך לאתר, אשראף מדרסה, הציג בפני "הארץ" תעודת בעלות (קושאן) משנת 1961 על חלקה של 36 דונם מתוך השטח האמור. לדבריו, השטח נתפס תחילה על ידי צה"ל והוכרז "שטח צבאי" ובעלי הקרקע גורשו ממנו ונדרשו שלא לחזור לאדמותיהם. כמה בעלי קרקעות קיבלו חלקות חלופיות של פלסטינים "נפקדים", שברחו במלחמת ששת הימים. סמי רג'ב, שמשפחתו מעבדת שטחים חקלאיים נרחבים באזור, סיפר כי בתמורה לכמה חלקות באותו השטח שסופחו בפועל לישראל, קיבל אביו בשעתו קרקע חלופית בצפון הבקעה שהיתה שייכת לדודו, שהיגר לקנדה. לדבריו, באחרונה בא בן דודו לביקור ודרש לקבל בחזרה את אדמותיו. "אמרנו לו שעליו לתבוע את רכושו מממשלת ישראל".
סחר בנכסי נפקדים
מדובר בהפרה של החוק הבינלאומי, שקובע כי אדמות נפקדים בשטחי הגדה מופקדות לשמירה בידי ישראל ונאסר למוסרן, לא כל שכן לעשות בהן שימוש לצורך העברת שטחים ליישוב בתוך תחומיה הרשמיים של המדינה. חוות דעת של היועץ המשפטי של המינהל האזרחי משנת 1997 קבעה אף היא כי "הממונה על הרכוש הנטוש באיו"ש אינו אלא נאמן השומר על הנכס, פן ייפגע בזמן שהבעלים נעדר מן האזור ]...[ אל לו לעשות כל עסקה שתעמוד בניגוד לחובת השמירה האמורה, ובמיוחד לחובתו להשיב את הנכס לבעלים עם חזרתו לאזור".
מבקר המדינה התייחס אף הוא לעניין, וקבע בדו"ח משנת 2004 כי ליישובים ישראליים בבקעת הירדן הוקצו "אדמות נכסי נפקדים בהיקף של אלפי דונם", וקבע כי פעולות אלו, שהוגדרו במסמכי המינהל האזרחי כבלתי חוקיות לכאורה, "המשיכו להתבצע על ידי המינהל האזרחי גם לאחר מכן". ואולם יש לציין כי דברים אלה מתייחסים אך ורק לאדמות שהוקצו להתנחלויות בבקעה, ולא לתופעת הקצאת האדמות ליישובים בתוך תחומי המדינה.
Read this article in English: Israel effectively annexes Palestinian land near Jordan Valley
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
