מאיר דגן העיד בפני מבקר המדינה על קבלת ההחלטות לגבי איראן

ראש המוסד לשעבר מביע מעל כל במה את חששותיו ממדיניות נתניהו וברק; הוא אינו נטול אג'נדה אישית - ניתן להבין שהוא שוקל קריירה פוליטית

כמעט שנה לאחר פרישתו מראשות המוסד, מאיר דגן עודנו סחורה תקשורתית חמה. בלי שינוי חד מדי במסריו או בעוצמתם, בלא ליווי צמוד של יועץ תקשורתי, דגן עדיין מספק כותרות ראשיות כמעט בכל פעם שהוא מדבר למיקרופון. ראיון הטלוויזיה הראשון שלו, אמש ל"עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2, לא חרג מהכלל הזה.

כמו בהופעותיו הקודמות, בהרצאות בפורומים שתוארו כ"סגורים" ובפועל צוטטו במלואן בעיתונות, מיקד דגן חלק ניכר מדבריו במחלוקת הניטשת בצמרת הישראלית על אופן הטיפול באיום הגרעין האיראני. עם פרישתו מראשות המוסד אמר לחבריו הקרובים כי בכוונתו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע החלטות לא אחראיות בסוגיה.

כעת, דגן אינו עושה כל מאמץ להסתיר את חששותיו ממדיניותו של הצמד בנימין נתניהו ואהוד ברק. אתמול, בראיון לדיין, תקף את דבריו של ברק בחודש שעבר כאילו נותר לישראל חלון זמנים של פחות משנה לפעולה צבאית לעצירת הגרעין. "אני מאוד מוטרד", אמר. "מה שאני מבין (מדברי ברק. ע"ה) הוא שמדינת ישראל חייבת לפעול בטווח הזמן הזה. אני לא שותף להערכה הזו".

מאיר דגן. חושש ממלחמה אזוריתעופר וקנין

דגן אינו נטול אג'נדה אישית. בין השורות אפשר להבין שהוא שוקל קריירה פוליטית עם תום תקופת הצינון שלו בעוד כשנתיים. הוא מודע לקרדיט הציבורי הגדול שצבר, כלוחם רב מעללים נגד ארגוני הטרור, ועל-פי מקורות זרים גם כמי שפעל לסיכול תוכניות הגרעין של איראן וסוריה. ויש לו גם חשבון לסגור עם נתניהו, שלא בדיוק הקל עליו בשנת כהונתו האחרונה במוסד.

אבל קיים כאן, בראש ובראשונה, עניין עקרוני: דגן מאמין באמונה שלמה שמוטלת עליו חובה למנוע תקיפה צבאית ("השמעתי את דעתי בנחרצות", אמר אמש). אפשר להיות בטוחים שיוסיף לצלצל בכל הפעמונים גם בהמשך. "לא שר הביטחון, לא ראש הממשלה ולא שר האוצר ימנעו ממני להביע את דעתי. אנחנו לא חיים במדינה לא דמוקרטית", התחייב.

אחרי פרישתו, נודע ל"הארץ", היו לדגן שיחות מעניינות עם משרד מבקר המדינה. לפחות פעם אחת נפגש עם ראש החטיבה הביטחונית במשרד, האלוף (מיל') יעקב (מנדי) אור. תוכנן של השיחות חסוי, אך קשה להחמיץ את ההקשר. זמן לא רב קודם לכן נועד עם המבקר, מיכה לינדנשטראוס, גם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי.

בשאלת איראן, יצרו דגן, אשכנזי וראש השב"כ הקודם יובל דיסקין ברית אסטרטגית, שהיוותה משקל נגד לקו הלוחמני (במובן של תמיכה עקרונית באופציה הצבאית) שהציגו נתניהו וברק. הרמטכ"ל לשעבר, שעבר אצל לינדנשטראוס לאחר פרישתו, ביקש לעניין את המבקר באופן קבלת ההחלטות בצמרת בשאלות בעלות חשיבות ביטחונית עליונה.

אשכנזי קושר בין הוויכוח הזה להתנגשות האישית בינו לבין ברק, ששיאה בפרשת מסמך הרפז, שעדיין נחקרת בידי המבקר. אולם בנקודה זו, דגן אינו מקבל את פרשנות אשכנזי. זו, ככל הידוע, גם מסקנתו המתגבשת של המבקר: הסכסוך בין ברק לאשכנזי הוא אישי, לא אסטרטגי.

ברק. נמנע מהתנגחות ישירה עם דגןמיכל פתאל

בפרשת איראן, דגן תוקף את נתניהו (ובעיקר את ברק) עוד מאז המפגש החריג עם עיתונאים שכינס במטה המוסד ביום פרישתו מהארגון בינואר האחרון. ועדיין קיים הבדל בין תדרוכי רקע או קטע וידיאו מטושטש מהרצאה באוניברסיטה לבין ראיון טלוויזיה בזמן צפיית שיא.

כשדגן מישיר מבט למצלמה של "עובדה", הוא נהנה ממקדם אמינות גבוה, מה עוד שדיין כורכת את דבריו בהישגיו לכאורה של המוסד בראשותו, שוב כרגיל "על-פי פרסומים זרים": המודיעין שתרם להפצצת הכור הסורי, ההתנקשות בבכיר חיזבאללה עימאד מורנייה, התקלות המסתוריות בתעשיית האטום האיראנית וחיסולי מדעני הגרעין בטהראן. יחדיו, מצטבר כאן כנראה משקל ציבורי לא מבוטל. גם ברק מבין זאת. אחרי התבטאויות קודמות של דגן, האשים אותו שר הביטחון בגרימת נזק להרתעה הישראלית. בינתיים, הסתבך ברק בעצמו, בפרשנויות מיותרות באשר ללוח הזמנים למתקפה ולמספר הנפגעים הצפוי ובפליטת הפה (שנופחה במקצת) על כך שאם היה איראני, היה גם הוא רוצה בפצצה.

בראיון לקול ישראל, אתמול בבוקר, נמנע ברק מהתנגחות ישירה עם דגן והסתפק באזהרה כי מי שטוענים שהטיפול בטהראן אינו עניין ישראלי עלולים להוביל להשלמה של הקהילה הבינלאומית עם ייצור נשק גרעיני איראני. בשיחות סגורות, הן נתניהו והן ברק חוזרים בקביעות לדברי דגן. נראה ששניהם מודאגים לא רק מהנזק להרתעה הישראלית, אלא מהשפעתו של ראש המוסד לשעבר על דעת הקהל.

דגן, אמש, הביע דאגה מטעויות אפשריות של ההנהגה בישראל והסביר כי אם תסתמן החלטה לתקוף באיראן, עליו להיות "מתריע בשער לפני שיקרה אסון". תקיפה יזומה כעת, טען, תהיה כניסה "בעיניים פקוחות למלחמה אזורית. זה מתחייב רק כשאנחנו מותקפים או כשהחרב מתחילה לחתוך בבשר החי".

איראן תגיב בירי טילים וכמוה גם חיזבאללה, חמאס "ולאור מצבה הבעייתי של סוריה, יש להניח שיש סיכוי סביר שהסורים יצטרפו", כדי להסיט את תשומת הלב מהמהומות נגד המשטר. "אני לא יודע להתנבא על מספר ההרוגים במתקפה כזו", עקץ את ברק. "אני חייב להניח שרמת ההרס, שיתוק החיים הנורמליים, המחירים שייגבו מאתנו בחיי אדם יהיו יותר גבוהים".

הוא מנה את ההבדלים בין התקיפה בסוריה לתקיפה אפשרית באיראן: הפרויקט הסורי היה מרוכז בשניים-שלושה אתרים בלבד, וליוזמי ההפצצה "מותר היה להניח שאסד לא יגיב". במקרה האיראני, אמר, האלטרנטיבה הצבאית הישראלית חייבת להיות ברירה אחרונה בלבד.

נתניהו. מודאג מהשפעת דגן על דעת הקהלגיל כהן-מגן

להערכתו, אם תיפול ההחלטה בטהראן בדבר ייצור נשק גרעיני, יידע המודיעין המערבי על כך בזמן ואיראן רק תעמיק את הקרע עם הקהילה הבינלאומית. דברים דומים אמר השבוע גם ראש אמ"ן לשעבר, האלוף (מיל') עמוס ידלין.

בזמן שהוויכוח הזה מתנהל, נדמה שאין רגע דל באיראן עצמה. שני פיצוצים באתרים ביטחוניים ריתקו בשבועות האחרונים את תשומת לבה של התקשורת העולמית. עדיין לא ברור מה מזה אירע כתוצאה מתקלה, מה בשל חבלה מכוונה ומה, אם בכלל, היה חלקה של ישראל, למרות טענותיהם של עיתונים בריטיים מכובדים.

אולם, דברים חשובים לא פחות מתרחשים בזירה הדיפלומטית. פניו של המערב לסנקציות חריפות יותר כלפי איראן - וההתקפה האלימה השבוע על שגרירות בריטניה בטהראן הוציאה אפילו את האירופים השקולים מדעתם. לראשונה, נדמה שנוצרת מסה קריטית ללחץ משמעותי יותר על איראן. ייתכן מאוד שהשלטונות האיראניים, בהסכמתם להסתערות, שגו כאן באופן חמור. כשאלה פני הדברים, נדמה שהמדיניות הנבונה ביותר של הצמרת הישראלית תהיה לשמור על שתיקה, לפחות לזמן מה.

בראיון הטלוויזיה, הציג דגן גם את ההקשר, העקרוני והרגשי, להסתייגותו ממלחמה יזומה שאינו רואה כהכרחית. האיש שאריאל שרון ואחרים תיארו כזולל ערבים, שנחשב במשך שנים לנץ נוקשה, דיבר בפתיחות על המטענים שהוא נושא עמו: מלחמת יום הכיפורים, כמובן, הטראומה של דורו, אך גם הימים הפרועים כמפקד סיירת "רימון" בעזה בשנות השבעים. כשדיין שאלה אם היה מוחק את כל זכרונותיו מהמלחמות, הרעים והטובים, ענה: "ברצון רב".

מי שנהנה לקחת חיים של אדם אחר, אמר דגן, "הוא פסיכופת. לראות אדם מת מול עיניך, כשדמו ניתז עליך, אין בזה הנאה, אין בזה כיף. זו תחושה קשה, גם אם אלה האנשים שהכי מגיע להם למות. לא מתרפקים על זה". כשדיבר על קציני שריון שנהרגו תחת פיקודו במלחמת לבנון הראשונה, היה נדמה לרגע שהלוחם שבע הקרבות הזה מתאפק שלא לבכות.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות