בין פלורידה לשומרון

הפסד כפול לביבי

יום שלשום היה יום רע לבנימין נתניהו; הוא נחל שני הפסדים במכה אחת. חטף סנוקרת כפולה. פלורידה בגדה כמו יו"ש; מיאמי כמו ירושלים. פחות מ-50% מבעלי זכות הבחירה בחרו לצאת מהבית ולהצביע-להשפיע. אפשר כמובן לתרץ את עצלותם בפגעי מזג האוויר או בעודף ביטחון עצמי, אבל אפשר גם להצביע על אדישות כללית - ביבי כבר לא עושה להם את זה; הם משועממים, כי נתפענחו להם כל להטוטיו של הקוסם, שמתקשה לרענן את מופעיו. כל הזמן אותם טריקים של זריזות הפה והידיים, ובשרוול אין כלום.

משה פייגלין, שנתניהו המציאו כדחליל להפחדה, רשם לזכותו הישג חסר תקדים. רבע מהמצביעים העדיפו אותו על פני ראש ממשלה מכהן, שנהנה מההפקר הפוליטי ומהשיממון הפרלמנטרי. זה לא מספיק כדי לנצח, אבל זה בהחלט מספיק כדי להכתיב את רשימת מועמדי הליכוד לכנסת הבאה. אמנם נתניהו נבחר לעמוד בראש - הוא ינהיג, הוא ינווט, אך רבים מהמשתרכים אחריו יהיו פייגלינים קטנים או גדולים - נעשה אותם בצלמנו וכדמותנו - ויפוגלן ביבי. הנה, גדעון סער ניתח את התוצאה, וכבר אתמול התחנף לאדוני מפלגתו האמיתיים: "נרחיב את סיורי חברון לבתי הספר בכל הארץ", מיהר להודיע. הוא גדול, והוא יתכבד במיקום טוב בשביעיות.

בנימין נתניהו בנאום הניצחון בפריימריזדניאל בר און

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

הכנסת הנוכחית, השמונה-עשרה, נבדלת לרעה בלאומניותה, בהשוואה לכל קודמותיה. היא תיזכר בזכות דמדומיה האמוניים וטשטוש חושיה הדמוקרטיים. אך עדיין לא ראינו דבר. הכנסת התשע-עשרה, לעומתה, תלך בעצת רשעים, תשב במושב לצים, בסוד משחקים בגורלנו; עוד נתגעגע. כל מי שיתאווה במפלגה הראשה להגיע לשוקת ולשתות ממנה, יהיה חייב להקדים ולשחר פני מתנחלים, ללחך את פנכתם; מגרון, שנית לא תיפול, רמת גלעד לא תועתק, ולא יחסרו מטהרי שרצים בגלימת שופטים.

בהיוודע התוצאות, מתעורר לו הספק אם סוף הפריימריז הללו במחשבה תחילה. אולי מוטב היה לדחות אותן למועד מתאים יותר. אך נתניהו, כהרגלו האינפנטילי, חותר תמיד לסיפוקים מהירים. די לו בכותרת-המחרת על "התרגיל המבריק" ועל "התכסיס המזהיר", ואיך הוא הפתיע את כולם, ואיך הוא הכניס לסילבן. רק נתן אשל היה בסוד העניינים, רק הוא צילם מתחת לשולחן את מעמד ההכרעה בשניים, רגע לפני שמזעיקים את הדובר. בהתחלה זה היה חמים ונעים, והלשכה כולה התמוגגה, וכעבור חודשיים בלבד זה רטוב וקצת מצחין ומבאס. נתניהו לא נראה לנו מאושר בליל ההכתרה המחודשת, אבל את הלחי הוא לא הפסיק לצבוט.

הסומק לא הצליח לעלות, וגם מהעבר השני של האוקיינוס הגיעו בשורות לא טובות. ידיד המשפחה המורחבת, ניוט גינגריץ', יסתפק לפי שעה בניצחונו בדרום קרוליינה, כי פלורידה לא נענתה לחיזוריו התוקפניים, ולא התרשמה מהרעיון הלונטי להקים מושבה אמריקאית על הירח; היא לא הכירה בחשיבותה ההיסטורית של הקואליציה משולשת הקצוות - נתניהו, גינגריץ', שלדון אדלסון - שניים צינים ומממן גדול. 17 מיליון דולר מהקופה המשותפת ירדו לטמיון, לרבות תרומתה של הבת, סיוון. שלדון מורגל לתשואות נאות יותר בבתי הקזינו שלו; הפעם ההימור נכשל.

עובדה מעניינת מושכת את תשומת הלב: גם בין יהודי פלורידה לא ניכרה שלשום התלהבות מיוחדת. רק אחד מכל ארבעה בני ברית שאלו לשלום ירושלים. האם ביבי וניוט דומים מדי, האם דמיונם נחשף? אמנם סיכויו של נתניהו להיות ראש הממשלה הבא עדיין טובים בהרבה מסיכויי גינגריץ' להיות נשיא, אך שוויון הנפש ילווה מעתה את שניהם; לא עוד הו-הה מי זה בא. אף אחד לא באמת מריע, ואף אחד לא באמת בא, לכל היותר - נשאר, ולא ברור מה נשאר ולמה. רק המציאות תתפוס בקרוב את קדמת הבמה, ותודיע במיקרופון גדול על פורענותיה.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5