הממשלה החליטה לפטור באופן קבוע את המשטרה מתיעוד חזותי או קולי של חקירות חשודים בעבירות ביטחוניות, לבקשת המשרד לביטחון הפנים. בשבוע שעבר החליטה ועדת השרים לחקיקה לתמוך בהצעת חוק בעניין שהגיש המשרד, ההופך הוראת שעה זמנית המאפשרת למשטרה שלא לתעד חקירת חשודים בעבירות ביטחון, לנוהל קבוע.

רשימת העבירות המוגדרות "עבירות ביטחון" נרחבת למדי כיום, ולא עוסקת רק במעורבות ישירה בטרור: כך, היא כוללת, בין היתר, עבירות שהן חלק מתקנות ההגנה המנדטוריות, בהן הפרעה לפעולתם התקינה של נמלי הים והאוויר - מעשה אותו ניתן לייחס גם לעובדים הפותחים בשביתה או מקיימים הפגנות במתחם; עבירת החזקת נשק ללא רישיון; חברות בהתאגדות בלתי מותרת וכן סיוע או נוכחות באסיפה של התאגדות שכזאת, מבלי לתאר באופן מובהק את טיב ההתארגנות ומטרותיה.

במשרד לביטחון הפנים סיפקו לשרים שורה של נימוקים לכך שיש להתיר לחוקרי המשטרה לפעול מבלי לתעד את החקירה - בדומה לאופן שבו מעוגנים בחוק נהלי החקירות של שירות הביטחון הכללי. זאת כחלק משמירה על חיסיון מקורות, ומחשש לחשיפת שיטות הפעולה של הארגון וזהות חוקריו.

זאת אף כי בעבר כבר הוכח שתיעוד חקירות יכול לתמוך או להפריך טענות חשודים על עבירות שביצעו כלפיהם חוקרים בחקירה. כך, במקרה של מוסטפה דיראני, שתבע את המדינה בטענה שהחוקר קפטן ג'ורג' ביצע בו מעשה מגונה. סרטוני החקירה אמנם לא הוכיחו שהמעשה אכן בוצע, אולם הוכח כי איומים לביצוע מעשים כאלה אכן הוטחו בדיראני בידי חוקר אחר.

במשרד לביטחון הפנים טענו, בין היתר, כי ככל שגדלה כמות המידע והתיעוד אליהם נחשפים ארגוני הטרור, כך משתכללת פעילותם; התיעוד עשוי לסייע לאותם ארגונים להיערך לחקירות; כמו כן, תיעוד חקירות בעבירות ביטחון עשוי להרתיע נחקרים מפני מסירת מידע, בשל החשש כי שיתוף הפעולה יתגלה לארגון הטרור.

חוק סדר הדין הפלילי מ-2002 הכשיר לראשונה, כהוראת שעה ל-5 שנים, את מתן הפטור מתיעוד החקירות. ב-2007 הוארך הפטור בארבע שנים נוספות, ומשמעות החלטת הממשלה כעת היא לפטור את המשטרה מתיעוד חקירות אלה באופן קבוע. ועדת השרים אישרה את החוק החדש לאחר שראש אגף החקירות בשב"כ התייצב בפניה, והבהיר כי חקירות המשטרה האלה ממילא מתנהלות על פי כל אמות המידה הרצויות.

שלושה שרים בממשלה, דן מרידור, בני בגין ומיכאל איתן, החליטו לערער על ההחלטה וקראו לממשלה לדחות את הצעת החוק. במסמך מפורט שהגישו למזכיר הממשלה, ציינו: "הקפדה על תיעוד החקירות היא מרכיב חיוני במאבקנו נגד מסע הדה-לגיטימציה הנעשה לישראל בעולם. הימנעות מתיעוד חקירות נראית כהסתרה. גורמי החקירה מאשרים כי חקירות בישראל מבוצעות אך ורק על פי הדין, כך שממילא אין מה להסתיר ואין כל צורך למנוע תיעוד חקירות. הדבר מטיל דופי בגורמי החקירה שלא לצורך וגורם נזק בלתי הפיך לתדמיתה של ישראל".

עם זאת, גורמים המקורבים לשלושה חוששים כי אם יתקבל החוק הוא עלול להסיר את הרסן ולהביא למעידה של חוקרים והתנהגות בלתי ראויה. לדברי שלושת השרים, ישראל מחויבת, על פי האמנה נגד עינויים, לנקוט צעדים אפקטיבים כדי להבטיח כי לא נעשה שימוש באמצעים לא הולמים בחקירה. "תיעוד החקירה מאפשר פיקוח הן על ידי הממונים בגופי החקירה והן על ידי הדרג המדיני האחראי", קבעו והזכירו את הביקורת שהוטחה כלפי הרשויות בדו"ח גולדסטון, בנוגע להפרת הדין הבינלאומי. את הביקורת הזו ניתן היה להזים באמצעות הצגת תיעוד חזותי של החקירות. לדבריהם, תיעוד כזה היה בין ההמלצות המרכזיות של ועדת גולדברג לבדיקת הרשעה על סמך הודאה בלבד ובין העילות למשפט חוזר. השלושה עומדים על כך שתיעוד חזותי ניתן "לאפשר לבית המשפט להתרשם בדרך הקרובה ביותר להתרשמות בלתי אמצעית, מאופן ניהול החקירה ומנסיבות מסירת ההודאה במהלכה".

השרים ביקשו לדון בערר בממשלה ולקבוע כי הוראת השעה תוארך בשנה אחת נוספת בלבד ובה יונחו גורמי החקירה להיערך לעריכת תיעוד גם בחקירת חשודים בעבירות ביטחון. כמו כן, יונחה משרד המשפטים להכין הסדר חקיקתי "הולם" בדבר המקרים בהם יחול חיסיון על התיעוד והתנאים המתאימים לגילויו. "ככל שקיים צורך בשמירת סודיות התיעוד בחקירות מסוימות, ניתן לקבוע הוראות בדבר סודיות התיעוד וחיסיונו במקרים המתאימים, תוך יצירת איזון נכון בין זכות החשודים שלא להיות מורשעים שלא בצדק לבין הצורך בשמירת הסודיות", הסבירו השלושה.

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל מסר בתגובה להחלטת שרי הממשלה לא לחייב תיעוד של חקירות בטחוניות כי "בקשה מעוררת חלחלה לאור המציאות בשטח". עוד נאמר בתוגבה כי "המשרד לביטחון הפנים, בשם חיסיון 'המקורות' ו'שיטות הפעולה של הארגון' ומתוך קינאה בחופש הפעולה התמידי של השב"כ, מנסה להעניק כסות חוקית מתמשכת לפעילותו החופשית ללא בקרה וללא פיקוח של רשויות החוק. בקשה מעוררת חלחלה, מכיוון שבחודשים האחרונים, במקרים לא מעטים, העידו שוטרים שהאמת לא עמדה כנר לרגליהם. סרטי וידאו אקראיים של מצלמות ביטחון, העלו שהאמת לעיתים זרה לעדויות שוטרים ושאנו זכינו להצצות לא-מתוכננות בניצנים של תרבות שקר ארגונית".