גנץ: הלחץ מתחיל לשאת פירות, לא מאמין שאיראן תחליט לפתח נשק גרעיני

"יש בפצצה איראנית פוטנציאל לאיום קיומי עלינו", אומר הרמטכ"ל בראיון מיוחד ליום העצמאות. "זו תהיה טעות איומה עבורם לייצר אותה. אבל הם רציונליים"

"אם איראן תהיה גרעינית - יש לכך ממדים שליליים בכל מה שקשור לעולם, לאזור, לחופש הפעולה שאיראן תרשה לעצמה", אומר הרמטכ"ל בני גנץ בראיון ל"הארץ" לרגל יום העצמאות. חופש הפעולה שאיראן עלולה ליהנות ממנו עשוי להתבטא, לדעתו, "אולי גם מולנו, באמצעות העוצמה שאיראן תשדר כלפי שליחיה - חיזבאללה בלבנון, הג'יהאד האיסלאמי בעזה. ויש כאן גם פוטנציאל לאיום קיומי. בסוף, כן. אם יש להם פצצה, אנחנו המדינה היחידה בעולם שמישהו קורא להשמדתה וגם בונה כלים להפציץ אותה. אבל לא אלמן ישראל. אנחנו מדינה שקולה. מדינת ישראל היא המדינה החזקה באזור והיא תישאר כזו. אפשר וצריך לקבל החלטות בשיקול דעת, מתוך אחריות היסטורית, אבל בלי היסטריה".

שנת 2012 מתוארת כשנה קריטית לעתיד תוכנית הגרעין האיראנית. בהופעותיו הפומביות המועטות, גנץ נוקט קו זהיר: מזכיר את האופציה הצבאית, שהוא מופקד על פיתוחה והכנתה ומשאיר דלת פתוחה למו"מ הבינלאומי עם איראן. הניסוחים שלו רחוקים מאוד מהרטוריקה הדרמטית שנוקט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וחפים בדרך כלל מהשוואות השואה החביבות על הפוליטיקאים הישראלים.

כששואלים את הרמטכ"ל אם 2012 היא גם שנת הכרעה איראנית, הוא אינו מתלהב מהמונח. "אין ספק שככל שהאיראנים מתקדמים, המצב פחות טוב מבשנה שעברה. זו שנה קריטית, אך לא בהכרח go - no go. הדילמה לא נפסקת בהכרח ב-31 בדצמבר 2012. אנחנו נמצאים בסביבת זמן שבה משהו צריך לקרות. או שאיראן תחליט לעבור לגרעין לפסים אזרחיים בלבד או שהעולם, ואפילו גם אנחנו, יצטרכו לעשות עם זה משהו. אנחנו יותר לקראת סוף הדיונים מאשר באמצעם", הוא אומר.

ביחס לצעדים שנוקטת הקהילה הבינלאומית, "הלחץ מתחיל לשאת פירות. הן ברמה הדיפלומטית, הן ברמת הסנקציות הכלכליות. אני יכול גם להעריך שיש מי שבונה למקרה הצורך כלים מבצעיים כאלה או אחרים".

הרמטכ"ל גנץ בטקס יום הזיכרון בכותל המערבי, אתמול. "את האמת המקצועית והניתוח שלי אומר לממשלה בצורה חדה. אני לא שוכח את האתיקה שלי", אמרמיכל פתאל

"החלופה הצבאית היא האחרונה בסדר הזמנים של החלופות, אבל הראשונה בקרדיביליות שלה. אם לא תהיה אמינה לא תהיה לה משמעות. אנחנו מכינים אותה בצורה אמינה. זה תפקידי כאיש צבא".

איראן, אומר גנץ, "הולכת צעד אחר צעד עד למקום שבו תוכל להחליט אם תרצה ייצור פצצת גרעין. היא עוד לא החליטה אם ללכת את המייל הנוסף". כל עוד המתקנים שלה לא חסינים מהפצצה, "התוכנית פגיעה מדי בראייתה. אם המנהיג הרוחני עלי חמינאי ירצה, הוא יתקדם להשגת פצצה גרעינית, אבל באמצע עוד צריכה ליפול החלטה. היא תיפול אם חמינאי יעריך שהוא חסין מתגובה. לדעתי, הוא יעשה טעות אדירה אם יעשה זאת, ואני לא חושב שירצה לעשות את המייל הנוסף. אני חושב שההנהגה האיראנית מורכבת מאנשים מאוד רציונליים. אבל אני מסכים שיכולת כזו בידי פונדמנטליסטים איסלאמים, שעשויים ברגעים מסוימים לעשות חשבונות אחרים, זה דבר מסוכן".

זו הפעם הראשונה שגנץ מתראיין לעיתונות הכתובה, מאז נכנס לתפקידו בפברואר אשתקד. כצפוי, האיום האיראני תופס בראיון מקום מרכזי. הרמטכ"ל מגלה טפח ומסתיר טפחיים. איך ייראה סבב הראיונות הנוכחי, במבט לאחור, בעוד שנה? האם ניתן יהיה לקרוא אז את הניסוחים הזהירים של היום כאילו טמנו בחובם רמז לבאות? שר הביטחון, אהוד ברק, הביע שלשום בראיון לערוץ 2 סיפוק מכך שהאיום הצבאי הישראלי מדרבן את העולם להגברת הלחץ המדיני על איראן. נותר עדיין לראות עד כמה ישראל באמת נחושה לממש את איומיה. גנץ, מכל מקום, ממלא את חלקו בתסריט. "היכולת הצבאית שפיתחנו אינה תיאורטית, אלא מעשית", הוא אומר. "היא צריכה להיות משויפת, מוכנה ובת ביצוע. זה התפקיד שלנו".

לפני כשלושה חודשים ביקר בישראל כאורחו של גנץ, עמיתו הרמטכ"ל האמריקאי גנרל מרטין דמפסי. "אנחנו משוחחים הרבה מאוד עם האמריקאים. זה לא ברמה של דיון שבו אני רוצה משהו קונקרטי והוא אוסר עלי. אנחנו שותפים. יש בינינו לבין ארצות הברית מערך אינטרסים ויחסים גדול ומשותף, אבל אמריקה מסתכלת על אמריקה וישראל על ישראל. היה פעם פוסטר של דוד טרטקובר: ישראל זה לא אמריקה. אין בינינו לבין הבעיה שני אוקיינוסים. אנחנו חיים כאן עם אזרחינו, נשינו וטפנו, ולכן אנו מפרשים את מידת הדחיפות בצורה שונה. אמריקה אומרת את שלה בגלוי. ומה שהיא אומרת בתקשורת נאמר גם בחדר הסגור. אי אפשר לתרגם את זה לאורות, אדום או ירוק, כי אף אחד לא מבקש מהם כלום בעניין הזה".

כשיגיע רגע ההכרעה, איזה משקל יהיה לעמדת הרמטכ"ל? "המשקל שהממשלה תחליט לתת לדברים שלו", הוא עונה לאקונית. מפקדיו של גנץ בעבר (והפוליטיקאים היום) שאול מופז ובוגי יעלון משוכנעים שהרמטכ"ל ישמור על יושרה ברגע האמת. נראה שבפורומים הבכירים כבר הביע את עמדתו העקרונית. ההערכה הסבירה גורסת שגנץ מצוי, כמו קודמו גבי אשכנזי, בקוטב המתון, המבקש למצות כל אלטרנטיבה אחרת בטרם תקיפה צבאית. "אני אומר את דעתי על פי האמת המקצועית שלי והניתוח האסטרטגי שלי. אגיד בצורה חדה: אני לא שוכח את האתיקה שלי. הממשלה תחליט אחרי שהיא שומעת את הדרג המקצועי והצבא יבצע בצורה נאמנה ונחושה כל החלטה שתתקבל. במדינה תקינה, אי אפשר להוציא שום מרכיב מהמשוואה הזו".

המטכ"ל של מלחמת לבנון השנייה ב-2006, שבו שימש גנץ מפקד זרוע היבשה, סבל לדעתו יותר מבעיות בקבלת ההחלטות על אופן הפעלת הכוחות מתפקוד היחידות בשטח. גנץ יודע שבמקרה של מלחמה נוספת, ייאלץ להיאבק גם בשעון תחת הלחץ שיפעיל האויב על העורף. לכן יצטרך צה"ל להפעיל עוצמה מסיבית מההתחלה: להפעיל את רוב האמצעים שלרשותו במהירות רבה ובלא היסוסים ועיכובים.

גם תמרון קרקעי, גם אש מרחוק, גם פעילות בעומק? "אני לא מתיימר לקבוע עכשיו. אני כן מכין את הפעלת היכולת בשלמותה. הדרג המדיני יצטרך לקבל החלטות אמיצות וכואבות. יש מספר מסוים של החלטות קריטיות במלחמה. רמטכ"ל מקבל כעשר החלטות כאלה בתחום אחריותו בזמן מלחמה והדרג המדיני כמחצית מהמספר הזה". וכל מה שיתרחש, ברור לרמטכ"ל, ייעשה תחת מטחי טילים ורקטות על העורף. "למג"דים של פיקוד העורף אני אומר כל הזמן: במלחמה כולכם תשתתפו, גם אם אינני יודע מראש בגזרה של מי מביניכם זה יהיה. העורף נמצא תחת הסיכון הזה. הדבר הזה (טילים. ע"ה) יעוף מעל ראשינו ויפגע".

לנוכח הטלטלה בעולם הערבי, ההכנות הצבאיות צריכות להתייחס כעת למספר גדול ומגוון בהרבה של אפשרויות וזירות. "אני לא יודע מה יקרה בסוריה", אומר הרמטכ"ל. "אין לי מושג איך המקום הזה הולך להיראות, אבל ברור לי שרמת הגולן כנראה לא תהיה שקטה כמו קודם. אני לא יכול להוציא את סוריה מהמשוואה הצבאית וגם לא את לבנון. אני מניח שאם יהיו איומי טרור מהגולן או מלבנון אצטרך לפעול נגד הדבר הזה. אינני יכול לעשות הכל בסטנד-אוף (מרחוק). יכולת האש של האויב התפתחה מכל טווח, בהיקפים של פי 4-5 מאשר בלבנון השנייה ופי 4-5 מרצועת עזה בהשוואה למצב לפני מבצע עופרת יצוקה, שלא לדבר על הטק"א (טילי קרקע-אוויר) החדש בסוריה. אני הולך לישון כשאני מבין שמה שעשינו בתרגילים הארוכים והממצים האחרונים יכול לחזור במציאות. בתרגילים הרגשתי קצר (בפריסת הכוחות. ע"ה), אם כי לא בלי מענה. אני כל הזמן עושה ניהול סיכונים אסטרטגי".

הידרדרות מלחמת האזרחים בסוריה מגבירה את החשש בישראל מזליגת טילים לטווח בינוני ומאגרי נשק כימי לחיזבאללה בלבנון. "אנחנו עוקבים אחרי זה ככל שאנו יכולים. אני לא מכיר שיכולת כזו בהכרח עברה", הוא אומר, מסרב להרחיב. "יכול להיות שמול מידע רגיש נצטרך לקבל החלטות מבצעיות. סכנת הפרוליפרציה באזור בעייתית ואי הוודאות מטרידה". ומה שמטריד עוד יותר הוא העובדה שרק כמחצית האזרחים צוידו בערכות מגן, מנימוקי תקציב. "זו לא עלות אדירה", טוען גנץ. "אפשר לפתור את זה. צריך שלכל אחד תהיה ערכת מגן בבית".

במחלוקת על תקציב הביטחון, שטרם הוכרעה, נרגע לפחות הטון של הוויכוח. "הצלחנו לייצב סוף סוף את 2012. נפגענו אבל כעת ננסה לסיים את הנזק בשנה הזו. עכשיו חייבים להתניע מחדש בדחיפות את התוכנית הרב שנתית, שנעצרה משום שנוצרה אי ודאות תקציבית. צה"ל לא יכול לצוף כמו רפסודה בלי משוטים. המדינה צריכה להבין את האיומים והאתגרים ואז הצבא צריך תוכנית. אני אעשה הכי טוב שאוכל עם מה שהמדינה תיתן לי. זה חייב להיות צבא בכשירות. הוא לא יכול להיות חלול. אני לא יכול להחזיק סד"כ (סדר כוחות) לא מאומן. המדינה לא רוצה צבא שחושב מסכן. היא רוצה צבא כשיר, מתייעל, שלא מבזבז".

לצד חוסר היציבות האזורי, את כהונת גנץ מאפיין השימוש שעושים בצה"ל גורמים חיצוניים כדי לנהל מלחמות תרבות וקרבות פוליטיים. הסערה האחרונה פרצה בגלל החלטת הרמטכ"ל להדיח מתפקידו את סמח"ט הבקעה, סא"ל שלום אייזנר, שהכה פעיל שמאל מדנמרק. גנץ מתאר את ההתערבות הפוליטית בפרשה כאסון. "אני לא רואה אף אחד שמרוויח בסיפור הזה. החלטתי מה שהחלטתי וזה מאחורי. אני לא מבין על מה הימין מגן, את מה השמאל תוקף. מי בכלל הפך את זה לעניין פוליטי? אתה צריך להיות ימני דתי עם כיפה בשביל להיות נחוש? אתה צריך להיות שמאלן בשביל להיות ערכי? מאיפה השטויות האלה? אייזנר שגה שגיאה מקצועית ופיקודית ונכשל כשל ערכי נקודתי".

הראיון עם הרמטכ"ל התקיים מיד לאחר פרסום סרטים נוספים מהתקרית, שמהם התברר כי הסמח"ט היכה עוד פעילי שמאל. "אני לא אוהב גם את המכה הראשונה שראיתי", אומר גנץ. "לא אחפה על אנשים כדי שיגידו שאני נותן גיבוי. הסא"ל שגה וכשל ובזה נגמר העניין. אנחנו צבא שמפעיל כוח, לא אלימות. זו לא סיטואציה של פרט שמותקף ומתגונן בקרב מגע. אני שונא דיוני שיבוצים ושונא להדיח, אבל במקום שבו אין ברירה אני עושה זאת, בלי רינה. אני חושב שהמפקדים מבינים אותי, שלחלוטין ברורים להם השיקולים".

פרשת אייזנר היא רק האחרונה בסדרה. קדמו לה מחלוקות ציבוריות על נוסח תפילת ה"יזכור", שירת נשים בטקסים צבאיים ואפילו ביטול נסיעות החיילים ברכבת ביום ראשון בבוקר. "בפרשת ה'יזכור' האירוע התגלגל בהתחלה בלי שהיינו מודעים לכך. זה לא היה טוב. אבל אחר כך טיפלנו באופן שקול והגענו להסדר. ניסו לטפל לי בשירת נשים, אבל היינו למודי ניסיון והסתדרנו. גם את עניין נסיעות החיילים ניסו לקחת למקום של אמון בצבא. אכן עשינו שגיאה בהכנת הקרקע בחברה ובצבא למהלך של שינוי הנסיעות, אבל חודשיים אחרי זה עובד לא רע. חסכנו כמה עשרות מיליוני שקלים, הקלנו על האזרחים וגם החיילים מסתדרים. ביג דיל. צה"ל הוא לא תוכנית ריאליטי ולא צריך למדוד אותו במונחי רייטינג. זה ארגון רציני. אני לא כוכב נולד ולא האח הגדול. אני לא בודק עם פולי (דובר צה"ל, תא"ל יואב פולי מרדכי) כמה אס-אם-אסים אני מקבל ביום".

בעניין רגיש אחר, גיוס החרדים, אומר הרמטכ"ל שלדעתו צה"ל מסוגל לקלוט לשורותיו עוד חיילים חרדים, אם יימצא הסדר גיוס אחר בעקבות פסילת חוק טל בידי בג"ץ. גנץ, שנשאל על השלכות פסילת החוק והפתרון הרצוי במקומו, אמר כי "זו שאלה של דרג מדיני להחליט. מה שאני מחפש זה שוויון בשירות". הרמטכ"ל ביקש שלא לטפח ציפיות מוגזמות באשר למשמעות המיידית של השינוי בהסדרי גיוס. "אתה לא מצפה שמחר בבוקר אפתח עוד שתי חטיבות חיר"מ (חי"ר מובחר) כתוצאה מזה. אבל אני חושב שצריך לראות איך מרחיבים את היקף השירות ופותחים עוד מסלולים", אמר.

"לפעמים אני נרדם, אבל לא באמת ישן"

סוף כהונת קודמו, גבי אשכנזי, עמד בצל התפוצצות פרשת מסמך הרפז. גנץ קיבל לידיו בחודש שעבר את טיוטת דו"ח מבקר המדינה בעניין. כשיתפרסם הדו"ח הסופי, יידרש הרמטכ"ל להכריע בשאלת עתידו של אלוף משנה וינר, עוזרו של אשכנזי, שקידומו לתפקיד קצין חינוך ראשי הוקפא. ייתכנו גם צעדים נגד בכירים נוספים, אנשי אמ"ן, שהבדיקה חשפה קשרים בעייתיים בינם לזייפן המסמך, סא"ל (מיל') בועז הרפז. הטיוטה, אומר גנץ, לא הפתיעה אותו, למעט עוצמת חלק מהתופעות והצטברותן יחד.

כעת הוא מחכה לפרסום הדו"ח הסופי, שחיוני לדעתו כי ייעשה עוד לפני סיום כהונת המבקר מיכה לינדנשטראוס בתחילת יולי. "חשוב מאוד שמבקר המדינה, שבאומץ נכנס לאירוע הזה, גם יגמור את המלאכה ולא ייתן להתייחסויות ולביקורת על שורה כזו או אחרת יותר מדי מקום, באופן שיעכב את הפרסום הפורמלי של הדו"ח הסופי. אני צריך לפעול כמתבקש ואני לא יכול לעשות זאת מבחינת הדין והצדק לפני שזה מתפרסם. בכל הזדמנות אני אומר למבקר: אנא ממך, קדימה".

גנץ - בקצב האירועים במדינה, נדמה שצריך כבר לשוב ולהזכיר זאת - כבר היה בדרכו החוצה, בחופשת שחרור, כשנקרא ברגע האחרון להתמנות לרמטכ"ל, אחרי שהתערבות לינדנשטראוס הביאה לביטול המינוי של הרמטכ"ל המיועד יואב גלנט (בשל פרשת הבית בעמיקם). אף שרצף התפקידים שלו כלל את כל התחנות הנדרשות במטכ"ל, לתפקיד החשוב מכל נכנס גנץ אחרי הכנה של שבוע בדיוק. כשנה וחודשיים מאוחר יותר, הוא כבר מרגיש הרבה יותר נוח בכיסא.

כמו בשיחות קודמות, גם בראיון הזה (גנץ מחדש כאן מסורת, אחרי שאשכנזי נמנע כליל מראיונות במשך ארבע שנים), הוא מצטייר כאדם שקול, מחושב וענייני. רק כמה עשרות צעדים מפרידים בין לשכת סגן הרמטכ"ל, שבה שירת קודם, ללשכתו היום, אבל ההבדל בין המשרות תהומי. "אני נהנה להיות כאן, אבל מרגיש גם את כובד האחריות. תמיד אמרתי שהתפקיד שהכי אהבתי היה מג"ד בצנחנים. כמג"ד, יש לך הגדרות מוחלטות: המשימה, האנשים. עם כל השאר נסתדר. כאן, אני לא יכול לגלגל אחריות על אף אחד. האחריות באמת נעצרת פה. לכן אני אומר שאני נרדם לפעמים, אבל לא באמת ישן".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5