דיסקין לא הרחיק את התקיפה, הוא קירב אותה

האסטרטגיה של ישראל נגד איראן הביאה לסנקציות בינלאומיות חסרות תקדים, אך ראש השב"כ לשעבר, בכוחנותו האווילית, פגע בה אנושות ובאופן מודע

ביום שישי האחרון עשה יובל דיסקין שלושה מעשים חמורים. הוא פגע באופן מודע באסטרטגיה הלאומית של ישראל נגד איראן; הוא אמר אמירה פשטנית, חלקית ומוליכת שולל בעניין האיום הגרעיני הנשקף לישראל; והוא ניפץ את הנורמות המקובלות בכל דמוקרטיה מערבית בנוגע לנאמנותם של עובדי מדינה בכירים למערכת שבה שירתו.

ראש השב"כ לשעבר הוכיח שוב שבישראל החדשה שולט המודל הטורקי הישן. מפקדים מסוימים בצבא ומפקדים מסוימים במשטרות החשאיות חשים שהם טובים יותר וראויים יותר מההנהגה הדמוקרטית. על כן הם אינם מהססים להניח לפתחה משאיות תופת פוליטיות ואינם נרתעים מלבצע בה סיכולים תקשורתיים ממוקדים. אף על פי שההבנה המדינית של הטכנוקרטים הביטחוניים אינה תמיד עמוקה, הם נוהגים כמי שההשגחה העליונה הפקידה בידיהם מנדט עליון להציל את האומה מידי ממשלתה הנבחרת.

יובל דיסקין הוא ישראלי רב זכויות. הוא היה ראש שב"כ מעולה שעשה לילות כימים כדי להגן על ביטחון המדינה ועל חיי אזרחיה. אבל דיסקין הוא גם אדם כוחני אשר פעל בברוטליות כאשר עיכב לחקירה את היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד וכאשר רדף את עיתונאי "הארץ" אורי בלאו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

הפעם, הכוחנות של השוטר החשאי מספר אחת היתה אווילית במיוחד: היא גרמה נזק דווקא לנושא שאותו בא לקדם. מה שדיסקין ניסה לעשות ביום שישי הוא לרוקן מתחמושת את האקדח הישראלי המאיים על איראן בפעולה צבאית. ואולם, האקדח הטעון הזה הוא שגרם בשנה האחרונה לקהילה הבינלאומית להטיל מצור מדיני-כלכלי כבד על איראן.

ראש השב"כ לשעבר, דיסקין
ראש השב"כ לשעבר, דיסקין עופר וקנין

על כן, כשראש השב"כ ניסה לעקר את אקדח-האופציה-הצבאית, הוא דווקא העצים את הסיכון שהאקדח יירה בקרוב. יובל דיסקין לא הרחיק את המתקפה הישראלית על נתנז, אלא קירב אותה.

ואולם, יובל דיסקין העלה לדיון שאלה אחת חשובה: שאלת המשיחיות. ראש הממשלה ושר הביטחון אינם אנשים משיחיים. להפך. אבל בנימין נתניהו ואהוד ברק ממוקדים באופן דוגמטי בפתרון הצבאי של אתגר הגרעין האיראני. הם ממעטים בסיכונים הכרוכים במימוש הפתרון הצבאי. הם אינם מתייחסים ברצינות ראויה לפתרונות חלופיים. הם מעוררים את הרושם שהם ננעלו על מסלול פעולה אחד, אשר אותו ורק אותו הם מקדמים. בדוגמטיות הזאת ראוי לדון ואת הדוגמטיות הזאת נכון לבקר. בדרך שונה מהדרך שבה בחר דיסקין, יש לעסוק בשאלה הקריטית שדיסקין העלה. גם נתניהו וגם ברק חייבים להוכיח לכולנו שהם אינם צרי אופק בעניין האיראני וכי הם שוקלים לעומקן את כל החלופות העומדות בפני ישראל.

בנימין נתניהו ואהוד ברק משלמים עכשיו את המחיר על טעויות העבר שלהם. מי שבאמת הבין את אתגר איראן היה אמור לבצע בשלוש השנים האחרונות שלוש פעולות חיוניות: להקים ממשלת אחדות לאומית; לצאת ביוזמה מדינית שתעניק לישראל לגיטימיות מדינית ולכידות פנימית; ולהכין את העורף ולהכשיר את דעת הקהל לקראת רגע אמת היסטורי. נתניהו וברק לא עשו אף אחת מהפעולות הללו. הם מגיעים אל הצומת הגורלי כשישראל מבולבלת, מפולגת ומבודדת. הם מגיעים אל הקיץ של חייהם כשיש פער תהומי בין תפישת המציאות שלהם לבין זאת של הקהילה הבינלאומית, הממסד הביטחוני והציבור הישראלי. על כן מתרחשים כבר כעת אירועים של טירוף מערכות כמו אירוע דיסקין. על כן עלולים להתרחש בחודשים הקרובים אירועים חמורים פי כמה. גם אם ההנהגה הישראלית רואה את תמונת המצב נוכחה, היא לא נערכה מבעוד מועד כדי להתמודד אתה כהלכה.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות