רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות לדו"ח

מלחמות התרבות בצה"ל ותרבות הניהול הקלוקלת במשרד הביטחון

התנהלות משרד הביטחון, שלפי הדו"ח כוללת קיצור הליכים, כיפוף כללים ובדיקות חפוזות, חמורה בעיקר כי היא כבר הכניסה את ישראל לצרות בעבר

המיתוס על כשרונו של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לשימוש מיומן באמצעי התקשורת כל כך חזק, עד שהוא מתנהל כיום כמעט מעצמו. הסוגיות שנבחנות בדו"ח התקופתי של המבקר נבחרות כשנה עד שנתיים מראש. גם מועד הפרסום עצמו נקבע כבר לפני שבועות אחדים. ובכל זאת, אין ספק שלמבקר יש חוש לדרמה. הנה, בעיתוי מושלם, כשסערת (אי) גיוס החרדים מוצגת כסיבה העיקרית להקדמתן הצפויה של הבחירות, מקדיש לינדנשטראוס פרק בדו"ח לבחינת שירות החרדים שכבר התגייסו לצבא.

נקודת המוצא של הביקורת שונה מזו שעליה נסובה המחלוקת הציבורית. משרד המבקר בודק את אופן קליטת החרדים בצה"ל ומגיע למסקנה שהצבא חייב למסד את הטיפול בהם. כל עוד מדובר היה בהליך וולונטרי, נקודתי, אפשר היה לטעון שהעיקר הכוונה. חשוב לגייס חרדים, ככל שניתן. פרטי הפרטים של ההסדרים פחות חשובים. אבל בשנתיים האחרונות, עוד בטרם פסל בג"ץ את חוק טל, גייס הצבא יותר מאלף חרדים בשנה, לא רק לנח"ל החרדי אלא למסלולי השח"ר במקצועות הטכנולוגיים. הניסוי הצליח. כעת, המבקר חושב שצה"ל צריך להשתחרר מחבלי הילדות, לרכז את הפרויקט בידיים אמונות ולדאוג להסדרה מלאה של השירות - וזה כולל, בין היתר, עמידה בהתחייבויות שנתן למתגייסים החרדים.

פרק חשוב בדו"ח השנה עוסק במלחמות התרבות בצה"ל, בקרב השליטה המתמשך שמנהלים חיל החינוך והרבנות הצבאית בשאלה מי יגדיר לחיילים מהן זהות ישראלית וזהות יהודית. המבקר, בלשונו המנומסת, מאמץ את רוב מסקנות תחקירי "הארץ" בפרשה לפני שלוש וארבע שנים. הדו"ח מתאר מצב של כאוס: שתי מערכות מתחרות הנאבקות על נפשות הלוחמים, בלי שהפיקוד הבכיר יכריע ביניהן. בתחום החינוך נוצר ואקום שהמטה הכללי חושש למלאו ואשר מנוצל היטב על ידי הרבנות הצבאית. פרשי הרבנות - נחושים, חדורי מוטיבציה ומצוידים במשאבים עודפים על פני מתחריהם - מנצחים בקרבות הללו פעם אחר פעם את יריביהם החבולים והעייפים מחיל החינוך.

ברק אינו מקפיד להיכנס לפרטים, הכפופים לו מבינים שיש להם יד חופשית עופר וקנין

רשימת הגופים המעניקים שירותים חינוכיים לצה"ל, שמפרסם המבקר, מאלפת: יש בה מקום בולט לארגונים דתיים שאינם בדיוק בלב הזרם המרכזי הישראלי (מרכז "אסנט" בצפת העוסק ב"חוויית הקבלה") ולגופי ימין (עמותת אלע"ד בירושלים). חיל החינוך מודה כי אינו מצליח לפקח על תכני שבתות חינוכיות שעורכים גופים אלה ליחידות צבאיות. לינדנשטראוס גם מקדיש מקום נרחב לאזהרותיהם של קצין חינוך ראשי בצה"ל וראש אגף כוח האדם במטכ"ל מפני שבירת הסטאטוס קוו בנושאי דת בצה"ל ומהשפעתם הגוברת של הרבנים, עד כדי "פגיעה במודל צבא העם". המבקר, שאינו מחווה דעה בשאלה איזה גוף צבאי צריך להוביל את העיסוק בחינוך החיילים, קורא לרמטכ"ל לקבוע הנחיות ברורות בתחום ואומר שבשל חשיבותו, זהו גם עניין לשר הביטחון לענות בו.

אולם מי שסופג את עיקר הביקורת בדו"ח השנה הוא משרד הביטחון, במיוחד בשל שני היבטים בפעילותו: עסקאות ייצוא של התעשיות הביטחוניות לחו"ל ופרשת ההצטיידות במערכות מיגון לרכב משוריין מפני טילים נגד טנקים (ליקויים שגם הם נחשפו בתחקיר "הארץ" אשתקד). המבקר מוצא מכנה משותף בהכרעות שקיבל המשרד, ובעיקר המנכ"ל אלוף (מיל') אודי שני. הטענות כנגד שני חריפות. המנכ"ל מתואר כמי שנטל לעצמו מנדט רחב מן המותר לו ובעצם פעל בניגוד לנוהל התקין ואפילו לחוק.

לינדנשטראוס אינו חושד במנכ"ל בעבירות של טוהר המידות או הטיה לטובת חברה כלשהי, אלא מאשימו בקיצור הליכים בוטה. גם אם ראייה של טובת המדינה מאחורי החלטות המנכ"ל (שני פועל, לשיטתו, מתוך כוונה להרחיב את הייצוא הביטחוני הישראלי, המכניס למדינה כסף רב), אין לכך שום הצדקה בעיני המבקר. בסופו של דבר, לא מדובר כאן בכיפוף כללים למען צורך מבצעי דחוף, אלא בכסף. הצעדים הללו, להבנת המבקר, נעשו תוך ידיעה ברורה של צמרת המשרד, שבכל זאת המשיכה לנוע קדימה בהתעלמות מהמינהל התקין. כך, המשרד מתעלם מחובת ההתייעצות החלה עליו עם משרד החוץ בטרם סיכום עסקאות בחו"ל וכופה על התעשיות להימנע מתחרות ביניהן במדינות שונות, בניגוד לכללי המכרזים.

שר הביטחון, אהוד ברק, איננו סופג הפעם ביקורת בדו"ח, אבל נדמה שאפשר למצוא כאן קווים דומים לפרשת הבזבוזים בנסיעת השר לסלון האווירי ב-2009. כמו במקרה ההוא, ברק אינו מקפיד להיכנס לפרטים, הכפופים לו מבינים שיש להם יד חופשית – ואז נחצים כללי מינהל תקין. משרד הביטחון, נדמה שראוי להזכיר שוב, כבר חטף מהלומות לא מבוטלות וסיבך את המדינה בצרות צרורות בגלל התנהלות לא מסודרת, כמו בפרשת מטוס ה"פאלקון" לסין (שהרתיחה את האמריקאים וחוללה משבר חמור בין שתי המדינות).

חמורה עוד יותר פרשת המיגון מנ"ט, שבה קטעה מערכת הביטחון את ההצטיידות במערכת "חץ דורבן" מתוצרת תע"ש. המבקר מתאר זיגזג משונה בהחלטות, בדיקות חפוזות וחלקיות, פיקוח רופף והעדר שקיפות ותיעוד מסודר מצד גופי משרד הביטחון השונים. המנכ"ל שני, קובע לינדנשטראוס, גם חרג מסמכותו כשקבע שרפאל תהיה הקבלן הראשי של פרויקט המיגון. המבקר מגלה הבנה לתחושת הדחיפות שהדריכה את צמרת משרד הביטחון בהחלטותיה, אבל מזכיר גם שמדובר בעסקאות בשווי מיליארדים. זו, בסופו של דבר, עוד הבעיה הקטנה היחסית. להחלטות על הצטיידות במקרה הזה ישנן השלכות ישירות גם על חיי אדם, בשל טיב המיגון שלו זוכים חיילי צה"ל.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות