אתגרי המודיעין באביב הערבי

הצצה ראשונה לחטיבת המחקר של אמ"ן

יתרונות הגיל הצעיר, הגישה אל מאחורי הקלעים של נסראללה ושינויי התפישה בעקבות נפילת הדיקטטורים. סודות המודיעין בעידן הפייסבוק

הטלטלה במזרח התיכון, זו שהשם "אביב ערבי" כבר מזמן אינו הולם אותה, הבליטה את הצורך הדוחק של ישראל בהבנה טובה יותר של המרחב סביבה. מומחי המודיעין, כמו הפרשנים בעיתונות ובאקדמיה, אולי זיהו כמה מן הסימנים המוקדמים, אבל לא חזו את עיתוי רעידת האדמה, עוצמתה והשלכותיה. מלבד הקצב הלא ייאמן של האירועים (עד שהמהפכה נעצרה בחריקת בלמים בקרבות הקשים בסוריה), הטלטלה חייבה גם שינוי יסודי באופן ההסתכלות של המודיעין.

כשהמשטרים סביב היו דיקטטורות, נוקשות יותר או פחות, רוב מה שנדרש מחוקרי אמ"ן והמוסד היה להתמקד באיש שבראש הפירמידה ובחבורה המצומצמת של גנרלים, יועצים וקרובי משפחה תחתיו. כיכר תחריר שינתה את כל זה. פתאום גם המודיעין מדבר במונחים של עמים, דעת קהל ורשתות חברתיות.

חלק ניכר מן האתגר מונח לפתחה של חבורה לא גדולה במיוחד של חוקרים, מרביתם צעירים, אינטליגנטים בצורה יוצאת דופן, בחטיבת המחקר באגף המודיעין במטכ"ל. אבל בשנים האחרונות נדמה שניטל מקצת מזוהרם של התפקידים הללו, מהמרתקים והמשפיעים שיש לאמ"ן להציע. מוקדם כנראה לדבר על משבר איוש, אבל חטיבת המחקר מוצאת עצמה מתמודדת במידה גדולה יותר של קושי על אותו מאגר מתגייסים, שממדיו בסופו של דבר מוגבלים.

תא"ל איתי ברון, ראש חטיבת המחקר באמ"ןאלון רון

מתחרה מרכזית אחת היא יחידה 8200, זו המכונה "יחידת האיסוף המרכזית" של אמ"ן. העובדה שלא הרבה אנשים יודעים מה בדיוק עושים ב 8200 לענפיה השונים אינה מעלה ואינה מורידה. די בשילוב של גאונים וטכנולוגיה, לצד הרשימה הארוכה של יוצאי היחידה שייסדו או הובילו חברות היי-טק מצליחות, כדי למשוך אליה את האחוזונים העליונים של בעלי הכישורים. קושי נוסף שבו נתקלת חטיבת המחקר נוגע להשארתם בשורותיה של חלק מהקצינים המצטיינים, בדרגות שאחרי סגן וסרן. גם כאן, הביקוש הגדול בחוץ הוא פיתוי גדול.

זו כנראה הסיבה לכך שראש אמ"ן, האלוף אביב כוכבי, החליט לאפשר מפגש ראשון של חוקרים מהשורה בחטיבת המחקר עם התקשורת. בחדר דיונים באחד המבנים חסרי החן של בסיס הקריה בתל אביב רוכזו שבעה קצינים, שלוש קצינות וחייל אחד, בטווח הגילים שבין 20 וקצת ל-30 ומשהו. כולם גדלו באמ"ן, ביחידות שונות. אחדים מהם שירתו תקופה מסוימת גם בתפקידי שטח. חלקם למדו קודם בעתודה האקדמית. כולם רהוטים מאוד, מפגינים התמצאות רבה בתחומי המחקר הספציפיים שלהם, שכוללים כל דבר, מהפוליטיקה האיראנית, דרך היבטים כלכליים, ועד פיתוח רקטות וטילים ברצועת עזה.

אל"מ ד', עוזר ראש החטיבה להערכה, אומר ל"הארץ": "אנחנו מקבלים לכאן את הכי טובים, ועדיין רוצים לשפר ולמצב את החטיבה. מחוקר טוב נדרש הרבה: יכולת קוגניטיבית, יכולת עבודה בצוות, אומץ מחקרי, כושר ניסוח וכושר ויכוח, יצירתיות, יכולת כתיבה. אין לנו די בולטות תקשורתית שתמשוך את כל המתגייסים הרצויים לנו. ועדיין, אם יש בחור עם כישורים מתאימים לנו, שרוצה ללכת לצנחנים, אגיד לו שיתגייס לשם. זה גם מה שקרה, אגב, לא מזמן עם בנו של הרמטכ"ל" (בנו של בני גנץ עזב תפקיד באמ"ן ועבר באחרונה לטירונות צנחנים, ע"ה).

בעבר, רבים מהחוקרים היו בוגרי לימודי מזרח תיכון באוניברסיטה. היום יש בהם גם בוגרי פיזיקה ומתמטיקה, כי "דינמיקת המצטיינים מובילה אותם לשם עוד בתיכון ¬ וגם במחקר זקוקים לחשיבה אנליטית".

הטלטלה האזורית הכתיבה אימוץ שיטות עבודה חדשות. "אלומת האור מכוונת למקום שבו תמצא את המטבע. אבל המזרח התיכון משתנה ולכן אני צריך פרוז'קטורים חדשים. אנחנו מנסים לפתח תפישות חדשות שיאפשרו הסתכלות יותר רשתית, יותר ניטור בזמן אמיתי", אומר ד'.

סרן קרן, שעוסקת במחקר על חיזבאללה, מתרשמת מהיכולת לקבל מבט לעומק על מאחורי הקלעים של היריב. "נאומי נסראללה אולי נראים מתלהמים, אבל כשמבינים את ההתנהלות הפנימית אפשר לקבל תמונה מלאה יותר. לפני כמה חודשים הוא נאם, בזמן שאנחנו יודעים שמחבל מחיזבאללה נעצר על תכנון פיגוע בתאילנד, אבל הסיפור עוד לא התפרסם אז. הוא מדבר ואני חושבת איזו אי נוחות עוד מחכה לו".

רב סרן אופיר מדבר על יתרונות הגיל הצעיר, בהשוואה לחוקרים ותיקים יותר, לנוכח האירועים באזור. "מי שיוצא לרחוב בתחריר הוא בגילנו. העולם הזה מתנהל במחוזות ובמושגים שאנחנו מרגישים יותר חשופים אליהם".

המדור בראשותה של קרן אחרת, רב סרן העוסקת במחקר בתחום הטרור, סייע לפני כשנה לתפיסת ספינת הנשק "ויקטוריה", שהובילה טילי חוף-ים מתקדמים מאיראן לרצועת עזה. "יש איזה מתח פנימי", היא אומרת. "הראש עסוק בזה כל הזמן, גם כשאת מוציאה את הילדים מהגן. אבל כשאני מקבלת טלפון בתשע בערב וחוזרת למשרד, בבית מבינים שזה לא כי אני הולכת לחפש סיפוקים לעצמי. כשבבדיקה של הוויקטוריה מצאו באמת טילים, כמו שהערכנו, לקח לי זמן להיזכר שתודות לזה סוכל איום דומה לזה שממנו נהרג בן משפחה של בעלי במלחמת לבנון השנייה" (על הספינה אח"י חנית).

סגן יונתן מספר על "קפיצת מדרגה עצומה ביכולת הפלסטינית לפתח רקטות מתוצרת עצמית בעזה. בסוף, מה שאתה צריך זה להביא נ"צ (נקודת ציון), שהיא מטרה לפגיעה בשביל מקבל ההחלטות. אחד האתגרים הוא ההיטמעות של מפתח הנשק בתוך האוכלוסייה האזרחית. אתה רואה אדם שמייצר אמצעי לחימה בקומה התחתונה, כשכל המשפחה שלו גרה מעליו, וזה יכול להתפוצץ בכל רגע. אנחנו נדרשים להרבה מידע ולדיוק. כדי שאתר יהפוך למטרה וייכנס לבנק המטרות, האישור צריך לעבור דרך כעשרה מפקדים".

ראש חטיבת המחקר, תת-אלוף איתי ברון, אומר ש"אנחנו שמים על החוקרים משקל עצום של אחריות. אם הם לא יבינו משהו, אנחנו לא נדע מה קורה. מה שאני מצפה מהם הוא להגיד מה הם חושבים, לייצר ויכוח שיעמת את דעותיהם עם דעות אחרות, ויאפשר לנו לבחון טוב יותר את המציאות".

בביקור הנדיר בחטיבת המחקר אי אפשר כנראה בלי להידרש גם היום לטראומת 1973. בחדר של אל"מ ד', עוזר ראש החטיבה להערכה, מוצבת תמונה מוכרת במקום של כבוד. יושבים בה בכירי חטיבת המחקר, בדיון שגרתי, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. כל אותם שמות ותפקידים השזורים בדפי דו"ח אגרנט ובאין-ספור הספרים שבאו בעקבותיה. ד' חושב שאין צורך בהסברים רבים. התמונה שם כדי להזכיר את כובד האחריות בתפקיד ואת משמעותה האפשרית של טעות. "לפני כמה שנים שירתתי בתפקיד בענף סוריה והיה ערב יום הכיפורים. אין מה להגיד: הצמרמורת אוחזת בך".
 

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות