רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יזם שכונת האולפנה בבית אל: ידענו שמדובר בקרקע פלסטינית פרטית

המתנחלים והפוליטיקאים טוענים שגבעת האולפנה נבנתה על קרקע פלסטינית בתום לב. הפרוטוקולים של חקירת המשטרה בפרשה מספרים סיפור אחר

תגובות

יואל צור, מנכ"ל החברה לפיתוח קריית הישיבה בבית אל, שבנתה את שכונת אולפנה בבית אל ובבעלותה 24 מ-30 הבתים המיועדים להריסה, הודה בחקירתו במשטרה לפני שלוש שנים כי השכונה נבנתה על אדמות פלסטיניות פרטיות. זאת, למרות טענת אנשי השכונה כי רכשו את הקרקע כדין.

צור, מוותיקי בית אל, הוא דמות בולטת בין עסקני יש"ע. ב-20 השנים האחרונות ניהל את החברה לפיתוח קרית הישיבה בית אל. ב-1996 נרצחו אשתו איטה ובנו אפרים בפיגוע ירי סמוך להתנחלות. בעקבות הרצח הבטיחו ראש הממשלה, בנימין נתניהו (שהיתה זו אז כהונתו הראשונה), ושר הביטחון איציק מרדכי להקים שכונה על שמם. בסופו של דבר הוקמו שתי שכונות בהתנחלות - מעוז צור, שהוקמה על אדמות שהיו חלק מהבסיס הצבאי ופונו בשל הסכמי אוסלו. השנייה היא גבעת האולפנה.

לפי המינהל האזרחי, שמנהל את רישומי הטאבו בשטחים, אדמות שכונת גבעת האולפנה היו רשומות בטאבו. המחלוקת שעמדה בבסיס העתירה של הבעלים הפלסטינים לבג"ץ נסובה סביב שתי חלקות - חלקה 34 וחלקה 39 - עליהן הוקמו חמישה מתוך 14 הבניינים בשכונה, בכל אחד מהם שש דירות. בחלקה העליון של הגבעה הוצבו שלושה קרוואנים, שגם בעניינם עסקה העתירה.

במקביל לעתירה לבג"ץ, הגישו בעלי הקרקע תלונה למשטרה בגין הסגת גבול. בעקבות התלונה, בתחילת 2009 נחקר צור באזהרה במשטרת בנימין שבמחוז ש"י. גרסתו של צור, המובאת כאן לראשונה, מלמדת כי עסקני בית אל ידעו מהרגע הראשון על הבעייתיות הרבה הטמונה בעסקה - שאותה הם מנסים להציג היום כאילו נעשתה בתום לב.

שכונת האולפנה בבית אל
רויטרס

צור סיפר בחקירתו כי באמצע שנות ה-90, החל ניסיון - באמצעות תנועת אמנה, זרוע הבנייה של מועצת יש"ע - לרכוש את חלקה 34 ו-39. "לשמחתי, בתחילת שנות ה-2000 הצלחתי לממש תחילת רכישה. ביוני 2000 נחתם חוזה על מכירת חלקה 34 במחיר 6,000 דולר לדונם, בסך הכל 183,000 דולר", סיפר. הוא הודה כי עבודות הבנייה החלו ב-1998 - שנתיים לפני החתימה לכאורה על חוזה הרכישה - והסתיימה באוגוסט 2008.

צור טען בחקירתו שחלקה 34 נרכשה כדין, אך המדינה דחתה טענה זו. חקירת משטרה שעסקה בתוקף עסקת המקרקעין קבעה כי מי שמכר את הקרקע לתנועת אמנה אינו הבעלים החוקיים. בקשות הרישום הוגשו למדינה רק לאחר הגשת העתירה לבג"ץ ב-2008 - שמונה שנים אחרי החתימה על העסקה, ועשור אחרי תחילת הבנייה.

בדצמבר 2009 כתב דורון קדמי, עוזר קצין המטה לרישום מקרקעין, למבקשי הרישום כי "המוכר לפי החוזה וייפוי הכוח אינו הבעלים של החלקה, ומעולם לא היה הבעלים של החלקה". בפברואר 2010, שב וכתב כי "אנו עדיין סבורים כי המוכר בייפוי הכוח איננו הבעלים ומעולם לא היה הבעלים". הוא ציין כי "ידוע היה לחברה הרוכשת על כך שאין זהות בשם המוכר לזה הרשום בספר המקרקעין".

קדמי כתב עוד כי פרטי הזיהוי של המוכר נבדקו, והתברר שהוא יליד 1953 וכי "מאחר וההליכי ההסדר הסתיימו בשנת 60', בזמן שהמוכר היה קטין, לא היה יכול להירשם כבעלים. המסקנה היא, כי מדובר בשני אנשים שונים". על רקע קביעות אלו התגבשה עמדת המדינה בבג"ץ כי מדובר בקרקע פלסטינית פרטית ויש להרוס את המבנים.

print-image-1.1704438-2
תצלום טלוויזיה

בספטמבר 2011, ארבעה חודשים לאחר שהמדינה התחייבה להרוס את הבתים ושלושה ימים לפני דיון בבג"ץ הגישה תנועת אמנה המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה לרשום על שמה את חלקה 34. בעלי הקרקע הגישו בתגובה בקשה לסילוק על הסף של התביעה, לאור ממצאי חקירת המשטרה בעניין. השופט אהרון פרקש ידון בעניין בראשית יולי.

"לא היו לנו חוזי רכישה של הקרקע"

לגבי חלקה 39, הציג צור גרסאות שונות - החל מטענה שהבנייה עליה נעשתה בטעות, ועד טענה כי מעמד הקרקע לא היה ידוע לו ונאמר לו שהעסקה תושלם. הוא הודה כי לא היו ברשותו מסמכים המעידים על רכישת הקרקע, ולמרות זאת החל בבניית הדירות.

"נאמר לי, לא זוכר על ידי מי, שחלקה 39 בתהליך רכישה והעסקה תושלם", אמר צור. החוקר שאל אותו אם העסקה הושלמה, וצור השיב "לא ידוע לי". החוקר הקשה עליו ושאל: "איך אתה מסיג גבול, לאדמה פרטית ובונה בניינים?". צור טען כי "מדובר בבניין אחד שהוא חלק קטן וצמוד לחלקה 34, וסגור שבטעות מוקם הבניין על הקצה של אותה חלקה, שכמובן נאמר לי שהעסקה תושלם בהמשך".

החוקר ציין כי חלף עשור מאז תחילת תהליך הרכישה ותהה "מה יכול להתקדם ולהביא לגמר העסקה?". צור ענה: "כידוע, הליך רכישות אדמות של יהודים מערבים הוא הליך ארוך ביותר, מאחר שלא רוצים לחשוף את שמות המוכרים. לכן העסקאות הנ"ל מבוצעות לאט לאט, עקב בצד אגודל, ולעתים נמשכות על פני שנים רבות".

חוקר: "אני מבין שאיך לך חוזי קנייה של הקרקע על חלקה 39". צור: "אין". חוקר: "איך אתה בונה בניינים על קרקע על סמך זה שמישהו אומר לך שקנה את חלקה 39, מבלי לראות החוזה? הרי יש פה מעין עצימת עיניים שלך, שמובילה להסגת גבול". צור: "האמת שאני לא זוכר מי מאמנה שאמר לי שחלקה 39 בתהליכי רכישה ובעזרת השם העסקה תושלם, וזה היה לפני 10 שנים. היה אישור של משרד השיכון לתכנון ומימון הפרויקט, אז הנחתי שהעסקה הושלמה או עומדת להסתיים".

בהמשך החקירה נשאל צור אם היו לו אישורי בנייה לקרקע. צור לא הסתיר כי ידע שאין לחברה אישורים. "הגשנו תוכניות למועצה המקומית בית אל וכן למשרד השיכון (גוף שאינו רלוונטי לאשר תוכניות בנייה ביו"ש - ח"ל), אך לא קיבלנו היתרים". חוקר: "יש ליישוב בית אל תוכנית מתאר מאושרת?". צור, העוסק זה 20 שנה בבנייה בבית אל, טען כי אינו יודע.

החוקר שב והקשה עליו: "איך אתה בונה בתים ללא קבלת היתר מהמועצה?". צור: "מאחר שמשרד השיכון היה שותף לתוכנית של הבתים, במימון התשתית, חשמל, ביוב, מים, כבישים, מדרכות, קירות, תמך ומעקות - חשבתי לתומי כי אין שום מניעה לבנות את הבתים הנ"ל".

חוקר: "איך אתה בונה בניינים מבלי לקבל היתרים מהמינהל?". צור: "הוגשו תוכניות למועצה המקומית בית אל, ולאחר שמשרד השיכון התחיל לממן את תשתיות הפרויקט, סברתי שלמעשה ההליך הוסדר". חוקר: "ההליך של ההיתרים הוסדר עד היום?". צור: "לפי מיטב זכרוני, לא ראיתי ולא נתקלתי במסמך בעניין הנ"ל".

מזכ"ל תנועת אמנה: "העסקה נתקעה"

בהמשך החקירה נשאל צור מי עמד בראש ארגון אמנה בעת בניית הבתים ורכישת הקרקע, ובאופן תמוה השיב שלוש פעמים שהוא "לא יודע" או "לא זוכר". מזכ"ל אמנה מאז 1989 הוא זאב חבר, המכונה זמביש - דמות אגדית בהתנחלויות, שאין איש שעוסק בבנייה בשטחים ולא יודע מיהו. תשובתו תמוהה עוד יותר לנוכח העובדה שחברת אמנה היא שהעניקה לו את הקרקע.

חבר מסר גם הוא את עדותו במסגרת החקירה. לדבריו, העסקה בנוגע לחלקה 39 "נתקעה. לא קודמה. החוזה המקורי נותר בכספת, ונותרנו עם אכזבה קשה". חבר נשאל כיצד נעשו עבודות בנייה בחלקה, והשיב: "אני לא זוכר שהתחילו לבנות על הקרקע, ואם שאלו אותי בכלל על תחילת הבנייה". חבר סירב להגיב לידיעה.

ביוני 2010 החליטה משטרת מחוז ש"י לסגור את החקירה מחוסר אשמה. ארגון "יש דין", באמצעות עו"ד מיכאל ספרד, ערער על ההחלטה לפרקליטות המדינה, שבוחנת אותה בימים אלה. לדברי ספרד, "אנו סבורים כי החקירה שבוצעה על ידי מרחב בנימין במחוז ש"י לא מוצתה וסבלה ממחדלים רבים. לא ברור לנו כיצד ניתן לסגור בחוסר אשמה, בשים לב לחומר החקירה בתיק. מה שברור ועולה ביתר שאת מתיק זה, הוא שהיחס המזלזל לקניינם הפרטי של פלסטינים, אינו רק מנת חלקם של מתנחלים עבריינים, אלא התפשט ונטע אחיזה במערכת אכיפת החוק".

החברה האם: הולילנד הולדינגס מאיי מרשל

החברה לפיתוח קרית הישיבה בית אל, המחזיקה ב-24 מהדירות בשכונה, נמצאת בבעלות חברה פרטית הרשומה באיי מרשל - מדינה המאפשרת להקים בתחומה חברות אנונימיות, המשמשת בעיקר מקלט מס. החברה הוקמה ב-1981, כחלק ממוסדות הישיבה הגבוהה בבית אל. בראשה עומד הרב זלמן ברוך מלמד, רב היישוב ומנהיגה הרוחני של מפלגת תקומה. במשך שנים ניהל את הישיבה יו"ר האיחוד הלאומי, חבר הכנסת יעקב (כצל'ה) כ"ץ (איחוד לאומי). את החברה מנהל צור, ובדירקטוריון שלה יושבים מלבדו גם הרב מלמד והרב משה גנץ.

בדיקת "הארץ" מגלה כי הבעלים של החברה היא חברה באיי מרשל, בשם "הולילנד הולדינגס". בשל החיסיון בחוק, לא ניתן לדעת מי עומד מאחורי החברה. שמות בעלי החברה ורבים מהדירקטורים המכהנים בה - חסויים.

הרשויות באיי מרשל אינן מטילות כמעט כל מגבלה על מבנה החברה, סוג החברה וצורת ההתארגנות שלה, ולפיכך בעלי החברה יכולים להיות גם תושבי חוץ. החברות אינן נדרשות לשלם מסים על פעילותן.

רק שש דירות, מתוך 30 הדירות המיועדות להריסה בשכונת גבעת האולפנה, נמכרו לבעלים פרטיים. היתר בבעלות החברה, שמשכירה אותן לתקופות שונות. אם תקיים המדינה את התחייבויותיה, כפי שהורה לה בג"ץ, ותהרוס את המבנים במקום - תפסיד החברה את הכסף שהשקיעה בבנייתם ותיאלץ לפצות את שש המשפחות שרכשו דירות במקום.

יואל צור לא השיב לפניית "הארץ". זאב חבר סירב להגיב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות