שומרים על הטייקונים

חיל הים דורש 3 מיליארד שקל כדי להגן על אסדות הגז בים התיכון

שר הביטחון והרמטכ"ל אישרו תוכנית לפיה יתווספו 4 כלים ימיים גדולים לחיל ויתגייסו מאות חיילים. בעבר העריך האוצר שעלות האבטחה תעמוד על 20 מיליון דולר

תוכנית חיל הים להגנה על אסדות קידוח הגז בים התיכון, שאושרה על ידי שר הביטחון והרמטכ"ל, דורשת תוספת תקציבית חד-פעמית של כמעט שלושה מיליארד שקל.

במסגרת התוכנית, יתווספו לחיל עוד ארבעה כלים ימיים גדולים, בסדר גודל הדומה לספינת טילים. הכלים החדשים יפעלו כחלק מתפיסת ההגנה ב"מים הכלכליים" - שטח הנמצא מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל במרחק של בין 70 ל-115 מייל ימי מהחופים. כדי לאייש את הכלים החדשים, בחיל צפויים לגייס מאות בעלי תפקידים נוספים. עמדת מערכת הביטחון היא שתקציב זה יבוא בנפרד לתקציב הביטחון השוטף הנדרש ליישום התוכנית הרב-שנתית המגובשת בימים אלו, תוכנית "עוז".

כיום חיל הים מבצע באזור האסדות רק סיורים מועטים באזור, באמצעות ספינות הטילים המתקדמות של החיל, מדגם "סער 5". החל מ-2013, אז צפוי לזרום גז באסדות הקידוח, מתכוונים בחיל הים להציב כלי ימי בכוננות באזור – במעין משמר ימי שיוקם במיוחד עבור אסדות הקידוח.

המרחב הימי בו נמצאות אסדות הקידוח וההפקה מאובטח כיום על ידי חיל הים, כאשר על המתקנים עצמם שוהים צוותי אבטחה פרטיים המונים יוצאי יחידות מובחרות. סוגיית אבטחת מתקני הגז עלתה כבר בדיוני הממשלה לקראת חוק ששינסקי. בלחץ ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוסף סעיף להחלטה, הקובע כי המדינה תממן עד חצי מ“ההוצאות הכרוכות באבטחת מתקני נפט ימיים הנובעות מסדרי האבטחה המונחים על ידי משרד הביטחון”. תנאי להשתתפות במימון היה ש- 25% מהגז המופק במאגר יופנה לצריכה בישראל. בזמנו העריך האוצר כי מדובר בעלויות של 20 מיליון דולר בשנה בלבד, אך בצה"ל טענו כי הדבר יצריך משאבים נרחבים, כולל רכישת ספינות טילים והקמת מערכות חדשות להגנה.

עם זאת, בראיון ל- TheMarker, לפני כשלושה חודשים, טען תא"ל (מיל') שי ברוש, בעבר מפקד שייטת 13, כי אבטחת המתקנים אינה משימה קשה או יקרה מדי לחיל הים. "יש הרבה דיסאינפורמציה בנושא הביטחון בים", אמר אז ברוש, "אפשר לבנות בים מתקנים גדולים מאוד, ואין שום קושי להגן על מתקנים בים, בטח בטווח של 10 ק"מ מהחוף. זה דורש כמה התאמות, אבל האבטחה במעגל ההיקפי קיימת בלאו הכי". ברוש טען כי מלבד צוותי האבטחה שעל האסדות, האבטחה ההיקפית הנדרשת דומה לזו הקיימת ממילא.

במארס 2011 אושרו ברוב גדול בכנסת מסקנות ועדת ששינסקי בנושא משאבי נפט וגז בישראל. הוועדה דנה בחלקו של המדינה והציבור ברווח הנקי מהפקות הגז והנפט המתבצע על ידי אילי-הון, וקבעה כי הוא יעלה משיעור של כשליש לשיעור של 52%-62%. בשטים שמול חופי המדינה ישנם עשרות קידוחי גז, כאשר הגדולים שבהם הם הקידוחים תמר, לוויתן וים תטיס - בבעלותו של יצחק תשובה.

סוג הכלי הימי החדש שיבצע את סיורי הבט"ש במסגרת תוכנית ההגנה על אסדות הקידוח, המכונה בחיל הים "פרויקט מגן", טרם נקבע. עם זאת, בחיל הים הכריעו כי ספינות המשמר החדשות צריכות להיות בעלות משקל של כ-1,300 טון, כדי שיהיו מסוגלות להיות אפקטיביות בזירה הימית. לצד זאת, הוחלט כי יכולות האש של הספינה יהיו נמוכות בהשוואה לדגם הסטי"לים המתקדם ביותר הנמצא כיום בשורות החיל, והן למעשה יוכלו לבצע רק את משימת הסיור סביב אסדות הקידוח.

"כיום אנחנו מבצעים את מה שהצי מאפשר לנו לעשות ותו לא, ואלו סיורים ספוראדיים. הפגנת נוכחות (באזור האסדות) ניתן לעשות רק עם צי שטח, דוגמת סטי"ל. צוללת או קומנדו לא יעשו את העבודה פה, ואין חלופות", אמר קצין בכיר בחיל הים. לדבריו, כבר היום מעוררים נושא השליטה במים הכלכליים מתיחות עם טורקיה. "טורקיה הבינה את המשמעות, ויש אוניות שלה שמפליגות, ספינות טילים וספינות משמר, שכבר היום מתקרבות לקידוחים במרחק של אלפי יארדים".

מלבד זאת, כוללת תוכנית ההגנה גם סיורי אוויר, שיבוצעו על ידי שני כלי טיס בלתי מאוישים מסוג "שובל", והתקנת אמצעי גילוי ומודיעין באזור. עוד נקבע כי על כל אסדה ימוקם מכ"ם, שיוכל לזהות שיגור טילים אל עבר אסדת הקידוח, או התקרבות של ספינה "מתאבדת". איום משמעותי בתחום הטילים שעלולים להיות משוגרים אל עבר אסדות הקידוח הוא ה"יאחונט" – טיל שיוט מתקדם מתוצרת רוסיה, שנמכר לסוריה, שיכול להגיע לטווח של עד 300 קילומטר, ובעל משקל כולל של 3 טון וראש קרב במשקל 300 ק"ג – שווה ערך ל-15 טילי סקאד. ה"יאחונט" בעל שתי אפשרויות פעולה: כטיל קרקע, וכטיל ימי, שיכול להיות משוגר לכיוון האסדות, כמו גם אל מול כלי שיט אחר – אוניות חיל הים או אוניות סוחר. מפקד חיל הים, האלוף רם רוטברג, הגדיר את ה"יאחונט" כ"נשק משמעותי", ואמר כי "חיל הים יודע לתת לו מענה". הפתרון שעומד בפני החיל להתמודדות מול הטיל המתקדם הוא שיגור טילי ה"ברק" שנמצאים בספינות הטילים.

תרחישים נוספים שצופים בחיל הים שאפשריים לאור החשיבות האסטרטגית של אסדות הקידוח הם התקפות תת-מימיות, שליחת מוקשים ימיים שיביאו לפיצוץ האסדה, או התקפת טרור שתבוא מכלי שיט, ותכלול גם השתלטות על אסדת הקידוח. לכן, נקבע כי חיל הים, בנוסף לתוכנית ההגנה על אזור האסדות, יבצע גם בחינה ובקרה של רמת האבטחה במתקני האסדות עצמם, המבוצעים על ידי חברות אבטחה פרטיות. כמו כן, לפי המענה המבצעי שגובש בחיל הים, על שייטת 13, כוח הקומנדו של החיל, להיות בעלי יכולת לבצע "השתלטות חוזרת" על המתקנים, במקרה וגורמי טרור הצליחו בכל זאת להשתלט על האסדות.

מפקד החיל אמר בשיחה עיתונאים כי "בתקופה אחרונה התגלו מרבצי גז, וצה"ל וחיל הים קיבלו את המשימה להגן על הנכס המשמעותי הכלכלי של אסדות הגז. על מנת לפעול בזירה הימית ובעיקר מול המרחב של המים הכלכליים, צה"ל וחיל הים יצטרכו לגדול, כדי להגן מעל ומתחת למים". לדברי האלוף רוטברג, "הפתרון המרכזי הוא נוכחות בזירה, בשטח, כדי לקבוע את הגנת האסדות, ואת הזרמת הגז למדינת ישראל". בנוסף, הסביר רוטברג כי אזור המים הכלכליים הוא שווה ערך לגודלה של מדינת ישראל כולה, ולכן נדרש לחיל הים סד"כ נוסף. לשם השוואה, כיום "שולט" חיל הים בשטח ימי בגודל של כ-13,500 קילומטר רבוע. אזור המים הכלכליים כולו, מוערך ב-23 אלף קילומטרים רבועים.

בישראל פועלות כיום שלוש אסדות קידוח גז ניידות, המבצעות את קידוחי הניסיון והקמת בארות הגז, ואסדת הפקה קבועה אחת במאגר ים-תטיס. בחודשים הקרובים תצטרף לאסדה זו אסדה חדשה, אותה בונה כיום חברת נובל אנרג'י במספנה בטקסס, לשם הפקת הגז ממאגר תמר. האסדה החדשה תוצב בסמוך לאסדה הקיימת, שכן הגז מתמר יעבור דרך הצינור המוביל כיום את הגז ממאגר ים-תטיס לאשדוד. מאגרים גז נוספים נמצאים רק בשלב קידוחי האקספלורציה. לפיכך לא צפויות לקום אסדות קבועות נוספות ב- 3-4 השנים הקרובות.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות