המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

על חיילים ודרדרים

דמויות חשודות נצפו ביום רביעי שעבר מול הגגות השווייצריים של התנחלות נחליאל. ההאמר והג'יפ לא איחרו לזנק באומץ אל לב הסכנה

ההאמר והג'יפ נעצרו בחריקת בלמים בשביל של מטע הזיתים. החיילים זינקו באומץ מכלי הרכב אל הלא נודע. נחושים וחמושים, מפלסים דרכם בין הקוצים, האבנים והחביות המחלידות, הם התקדמו לעבר הדמויות החשודות. כעבור דקות החיילים קיבלו תגבורת. עוד האמר הופיע, והחיילים מזנקים ממנו נחושים וחמושים. מאחוריהם הגגות השווייצריים של התנחלות נחליאל. מולם עמדה קבוצה של כ-30 אנשים.

"מה אתם עושים פה? מי אתם? אל תתקרבו!" אחד החיילים שאל ופקד. חבריו לא כל כך ידעו מה לעשות עם עצמם. לכוון את הרובים? להשאיר אותם מידלדלים בצד הגוף? להביט לצדדים? או אולי להתבונן היישר בחבורה המשונה הזאת שביום רביעי שעבר עמדה בין קוצים, אבנים, עצי זית ותאנה כרותים, וסלילים של גדר תיל בוהקים.

אין מה להשתומם על כך שהקבוצה המסתורית שעמדה בין גדר התיל לעצים הכרותים נראתה לחיילים חריגה ומאיימת-משהו. הם לא רגילים לראות שם אנשים שאינם מתנחלי נחליאל (תאריך הקמה, כפי שכתוב באתר של מועצה אזורית מטה בנימין: אוקטובר 1984, 80 משפחות. מיקום: גוש טלמונים. סמוך למודיעין. "קהילה תורנית וחמה. מקום שכיף לגור בו").

סמ"ר יאיר בוקובזה שאל פעמיים, מה את עושה פה, ונענה פעמיים, "את תפקידי העיתונאי". הוא או חייל אחר הודיע בקשר למי שהודיע ש"הרוב עיתונאים", אבל זה לא מדויק: היו שם גם הרבה מבעלי האדמות והמטעים, תושבי הכפר ביתילו, שממוקם 19 ק"מ מצפון מערב לרמאללה. לו היו מתאמצים קצת יותר היו החיילים יודעים, שלסיור קדמה מסיבת עיתונאים ברמאללה, שאירגנו שני ארגוני או"ם, העמותה הנוצרית להגנה ולליווי פלסטינים EAPPI, "בצלם" ו"אל-חק". לו רצו לדעת, היו החיילים שומעים שהדוברים במסיבת העיתונאים הזהירו מפני חוסר המעש של הרשויות מול האלימות המתגברת של מתנחלים. "האלימות מסייעת להרחבת ההתנחלויות", נאמר לעשרות העיתונאים הבינלאומיים, שאת ההמחשה קיבלו מול הגגות השווייצריים-תורניים.

"הודות לכם (העיתונאים) אני יכול לפחות לראות את האדמה שלי", אמר אחד מתושבי ביתילו בתערובת של ציניות וכאב. לעיתונאים זו היתה הדגמה מצוינת למה שקורה אם בעלי האדמה מנסים להגיע אליה: הם מיד נתקלים בחיילים או - גרוע מכך, במתנחלים (עם כלבים) - שמונעים את התקדמותם. כך כבר שנים. בהדרגה נוצרו טבעות מתרחבות והולכות של שדות ומטעים ושטחי מרעה, שתושבי הכפרים ביתילו ודיר עמאר אינם יכולים להגיע אליהם. בשיפולי ההר, מתחת לגגות השווייצריים, יש מטע זיתים שלם. בעליו מורשים לעבוד בו רק כמה ימים בשנה. תשאלו מושבניק או קיבוצניק כלשהו אם היה מסכים לסידור כזה.

אבל ממזרח להתנחלות התורנית החמה ומצפון לה יש אדמות שאותן לא ראו בעליהן כבר מאז סוף שנות ה-80. "200 עצי זית, 500 עצי תאנה, 300 גפנים יש לי שם. אפילו תאנה אחת לא יכול לקטוף", אומר בלי ציניות, עם הרבה כאב, חקלאי שנראה זקן מגילו. "לא הורגים אותי, אבל הורגים את הלב שלי".

בעמק שמחבר את נחליאל לטלמון, מספרים התושבים, יש מעיין שופע. הילדים בכפר כבר לא יודעים מה זה להשתכשך במימיו. לפני כשנתיים אלמונים עקרו את שתילי הזית שנשתלו בחלקה שממערב למטע האסור. נותרו כמצבות החביות ששימשו להגנה על השתילים.

הלאה: אנחנו מתקדמים מערבה, מהמישור שלמרגלות ההר עם הגגות השווייצריים, אל ההר שעל צלעו המערבית בנוי הכפר ביתילו. לו יכלה, צלעו המזרחית היתה בוכה. עצים כרותים, חבולים, קוצים ודרדרים. והחקלאים מצביעים על עלים רעננים, עקשניים, שמבצבצים מהאדמה ומלמדים שפעם היה פה עץ תאנה. לפני שבועיים-שלושה - קשה לדעת מתי, כי הרי אנשים מפחדים להגיע למורדות ההר - הונחו סלילי גדר התיל. המסר ברור: שלא תחלמו ללכת אל אדמותיכם ומטעיכם שמעבר לסלילים הדוקרניים.

תחקירן "בצלם", איאד חדד, מצויד בתיק עב כרס ובו התלונות של תושבי ביתילו. תספרו, תספרו, הוא אומר ומתחיל למנות את מספר העצים שאלמונים חיבלו בהם, על פי כל תלונה בחצי השנה האחרונה: 40, 150, 9, 60, 30, 102, 30. ערב ביקורנו שם התגלו עוד 18 עצים חבולים. הרבה פעמים החבלה היא מסר לאמיצים שכן העזו להרחיק עד חלקותיהם ולחרוש את האדמה. תחרשו? תתחחו? תעקרו עשבים? תשובתנו הציונית הגאה: עצים עקורים.

זו השיטה, פה כמו באזורים אחרים בגדה המערבית: אנשים מנועים מלחרוש את האדמה ולטפל בה. העשבים גדלים, שוטים שכמותם, הקיץ מגיע, העשבים מתייבשים, קוצים ודרדרים עולים, ואז כה קל לאש לפרוץ. אש משמים או אש מעשה-ידי-אדם. ואז כה קל להגיד: הפלסטינים לא מעבדים את אדמתם. הם לא ראויים לה.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים