פרשנות

מה יודעים מתנגדי התקיפה שיוצאים כעת מהארון

לביטחוניסטים שהתבטאו באחרונה בישירות מפתיעה נגד תקיפה באיראן אין חשבון לסגור עם נתניהו וברק. בינתיים, רה"מ פועל נגד ההתנגדות מבית ומחוץ

מה שנלחש עד לפני שבוע-שבועיים בחדרי חדרים, נאמר כעת בקול רם למדי. האפשרות שישראל תתקוף את אתרי הגרעין באיראן בחודשים הקרובים, לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר, היא עכשיו נושא לדיון פומבי נרחב ומפורט. ב-72 השעות האחרונות התבטאו בעניין זה, בישירות מפתיעה, שלושה מראשי קהילת המודיעין הישראלית בעבר. שניים מהם גם הביעו התנגדות לתקיפה ישראלית שאינה מתואמת עם האמריקאים, בעיתוי הנוכחי.

אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, אמר בכתבה שפורסמה ביום חמישי שעבר ב"ניו יורק טיימס" כי אם היה איראני, היה "חושש מאוד ב-12 השבועות הקרובים", כלומר: עד הבחירות בארה"ב. ביום שישי בערב התראיינו במקביל בערוצי הטלוויזיה שני ראשי אמ"ן האחרונים, קודמיו של האלוף אביב כוכבי בתפקיד.

האלוף (מיל') אהרן זאבי (פרקש) התייחס, בערוץ 2, לתקיפה ישראלית קרובה כמעט כאל עובדה מוגמרת, וטען כי תהיה זו טעות להוציאה לפועל כעת. זאבי הסתייג מטענת שר הביטחון, אהוד ברק, שאיראן קרובה להיכנס ל"מרחב החסינות" מפני תקיפה, ואמר כי יהיה די זמן לפעול גם מאוחר יותר (דברים דומים אמר זאבי באותו בוקר גם בראיון לאתר וואלה). האלוף (מיל') עמוס ידלין, שהחליף את זאבי בראשות אמ"ן, רמז גם הוא בראיון לערוץ 1 שהתקיפה קרובה. וגם הוא, בשפה קצת פחות נחרצת, נשמע כמי שאינו סבור שיש כעת דחיפות מיוחדת להפצצה ישראלית.

מטוסים מסוג סופה (F-16) של חיל האווירדובר צה"ל

האם הביטחוניסטים לשעבר יודעים משהו שאינו ידוע לציבור? בכירי אמ"ן לשעבר נמצאים עדיין במעגל ההתייעצויות הרחב יותר של הצמרת הביטחונית, גם אם אינם בהכרח שותפי סוד בתכנון המבצעי. אבל לא פחות חשוב מכך, הם יודעים לנתח מודיעין גלוי – וההתפתחויות של השבועות האחרונים מלמדות אותם, שהסיכוי להכרעה ישראלית בזכות תקיפה גבוה יותר מבעבר.

עדיין מתקיים כאן איזון עדין: שלא כמאיר דגן ויובל דיסקין, עמיתיהם לשעבר בוועדת ראשי השירותים, זאבי וידלין אינם תוקפים ישירות את ההנהגה. ייתכן שהם מקווים שיש עדיין סיכוי שאזהרות פומביות על תקיפה קרובה תניע את האיראנים לחתור לפשרה עם הקהילה הבינלאומית, ותחסוך את הצורך בהפצצה. אבל אין לזלזל באמירה הפומבית נגד תקיפה מזורזת. לזאבי ולידלין אין חשבון לסגור עם נתניהו וברק. אי אפשר להאשים אותם, כפי שמיהרו לעשות לשכות ראש הממשלה ושר הביטחון כלפי דגן ודיסקין, באג'נדה בלתי עניינית בוויכוח על הגרעין.

נתניהו, שעודנו מבקש כנראה לתקוף, פועל עתה נגד שני מעגלי התנגדות משמעותיים, מבית ומחוץ. בזירה הפנימית, זו התנגדות הדרג המקצועי (מטכ"ל ומוסד) לתקיפה בעיתוי הנוכחי, המגובה בגיבוי גובר של גנרלים לשעבר. בזירה החיצונית, זהו הלחץ שמפעיל הממשל האמריקאי, שבא לידי ביטוי גם בביקור שר ההגנה ליאון פאנטה בארץ בשבוע שעבר.

את העובדה שהלחץ הזה מוציא את נתניהו משיווי משקלו אפשר לראות גם בהדלפות מהמפגש שלו עם בכירי גלי צה"ל, ביום חמישי. ראש הממשלה הסביר שבמקרה של ועדת חקירה עתידית על קבלת החלטה לתקוף באיראן, "אני אהיה האחראי". אחר כך ביטא מיאוס ממה שמשתתפים במפגש תיארו כ"אווירת כסת"ח".

"אנשים מביאים לי שקפים שהם כולם לוועדת החקירה", טען נתניהו, "אמרתי להם שיפסיקו עם השקפים האלה ושיפסיק לדבר לפרוטוקול, אלא ידברו בצורה עניינית". הזעם כנראה אותנטי, אבל ראש הממשלה נשמע קצת כמו ילד שלקחו ממנו את הצעצוע החביב עליו. נתניהו הכריז בשבוע שעבר, בצדק, שהוא המוסמך לקבל את ההחלטה הסופית בעניין (בתמיכת הקבינט או הממשלה), אבל זה בדיוק תפקידו של הדרג המקצועי – להסביר את הסיכונים והסיכויים, בטרם הכרעה.
 



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5