רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה זה רלוונטי שצה"ל פועל בשטח אזרחי כבוש?

מחרתיים יישמע פסק הדין בתביעה שהגישה משפחתה של הפעילה הפרו-פלסטינית, רייצ'ל קורי, נגד מדינת ישראל. שתי דעות הפוכות

בבוקר חורף ערפילי בתחילת 1967 הסתובבו כמה גברים צעירים בפארק המפסטד הית' בלונדון. אחד מהם החזיק דלי. צירוף משונה, שלא עורר תשומת לב, כי הצעירים בחרו בכוונה בשעה שבה דל מספר המטיילים בפארק, כדי לבצע את זממם בלי הפרעה: ניסוי ראשון ומוצלח של "פצצת כרוזים", המצאה מהעידן הטרום-אינטרנטי.

במשך כמה שנים ובתקופת השיא של דיכוי והשתקת פעילות ההתנגדות לאפרטהייד, הפצצה הלא קטלנית הזאת הביאה את דבר הקונגרס הלאומי האפריקאי לפועלים שחורים בדרום אפריקה. הגו ופיתחו אותה כמה גולים פוליטיים בבריטניה, ואז הם טוו רשת של מתנדבים לבנים למהדרין. אלה נחתו בדרום אפריקה כשהם נושאים במזוודותיהם בעלות התחתית הכפולה אלפי כרוזים מודפסים על נייר דקיק וגם כמה חלקים של הפצצה, שהם הרכיבו אחר כך בחדרי המלון שלהם ביוהנסבורג או קייפטאון, הטמינו בדליים שקנו במכולות מקומיות והניחו ברחובות הומי אדם, רובם שחורים. הפיצוץ הקל בסיוע שעוני השהיה גרם לפיזור הכרוזים לכל עבר. הם ידעו שאם ייתפסו, נציגי החוק והסדר יענו אותם ואז יאשימו וירשיעו אותם כמחבלים. זה היה לפני הגוגל, ולא היו מסכי מחשב לגלוש בהם ולגלות שהפיגמנטים הלבנים שלהם הסתירו הווה מפליל של פעילות בקבוצות שמאל בריטיות.

מקבץ זיכרונות שלהם הופיע השנה בספר שנקרא: "המגויסים של לונדון, המלחמה הסודית נגד האפרטהייד". את ההקדמה לספר כתב האדם שהיה אחראי ליצירת הרשת: רוני קסרילס, לימים שר לענייני מודיעין של דרום אפריקה החופשית. "מה מדרבן אדם להיות מעורב במאבק צודק בארצות רחוקות, למרות הסיכון האישי?" שואל קסרילס, בן למשפחה יהודית וחבר המפלגה הקומוניסטית, ועונה: עקרונות, אמונה, מינון בריא של הרפתקנות ורומנטיקה ותחושת סולידריות בינלאומית. במקרה או שלא במקרה, רבים מהמגויסים שלו היו יהודים.

רייצ'ל קורי מול הדחפור של צה"ל, 16 במארס 2003 אי-פי

"ההיסטוריה מוכיחה", הוא המשיך וכתב, שישנם גם היום "נשים וגברים בעלי עקרונות ולהט (דומים). היום בפלסטין, קורבנה של המתנדבת האמריקאית הצעירה רייצ'ל קורי, שנמחצה בזמן שישראל הרסה בתים בעזה, הוא ציון דרך בסולידריות זו".

מחרתיים, יום שלישי, ייתן השופט עודד גרשון את פסיקתו בתביעה האזרחית שהגישה משפחתה של רייצ'ל קורי נגד מדינת ישראל - כנושאת באחריות להריגתה, וכמי שנמנעה מלקיים חקירה מלאה ואמינה של נסיבות ההריגה. המדינה ענתה שקורי היא האשמה במותה.

דחפור ישראלי צבאי מתוצרת קאטרפילר האמריקאית מחץ את קורי בת ה-23 למוות כשהיא וחבריה מ"תנועת הסולידריות הבינלאומית" חיו בקרב אזרחים פלסטינים ברפיח, באזור מועד להריסות בתים ("חישוף") לצרכים מבצעיים. הם ביקשו להזכיר לצבא הישראלי שהוא נמצא ופועל קודם כל בקרב אוכלוסייה אזרחית כבושה.

קורי נהרגה ב-16 במארס 2003. את התביעה הגיש בשם המשפחה עו"ד חוסיין אבו חוסיין ב-2005. שמיעת העדויות החלה ב-10 במארס 2010. 15 דיונים התקיימו, 23 עדים העידו. יותר מ-2,000 עמודים כתובים יצר ההליך המשפטי הזה -מסמך בסוציולוגיה של הצבא הישראלי.

אבו חוסיין טען שאת המפקדים הניע הרצון לשים קץ למטרד הזה של פעילים. הוא הביא את סיכום הסמג"ד, שלא צוין בשמו, שניתן פחות משעה וחצי לאחר שנהרגה קורי: "בעקבות המצב שנוצר והניסיונות החוזרים ונשנים להרחיק את האנשים, שלא צלחו, הפגיעה באותו זר לא היתה נמנעת. שדה הראייה של ה-D-9 הינו שדה ראייה צר וה-D-9 זיהה את הנפגע רק לאחר מעשה. אסור לנו כצבא לתת למקרים כאלה להפריע למשימות השוטפות. בעיית הזרים ידועה באזור זה וכמדיניות אנו לא מפסיקים פעילות בגלל נוכחות זרים במרחב על מנת לא ליצור תקדים מסוכן... חומרת האירוע מבחינת תקשורתית ברורה וכן הנזק שהאירוע הסב לנו כצבא, אך שוב, אירוע זה היה בלתי נמנע ויש לטפל באותם זרים ולאסור כניסתם לרצועה... יש לציין שהוראות הפתיחה באש הינם בכל אדם בגיר על הציר יש לירות ע"מ להרוג".

פנחס זוארץ היה מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, ביום שבו דחפור צה"ל מחץ למוות את קורי. הוא בא להעיד במיוחד מארצות הברית, שם הפך לאחר שחרורו לסגן מנהל "ארגון ידידי צה"ל". בבית המשפט הוא אמר בפסקנות, שקורי וחבריה היו "רשלנים או תמימים, שבאופן ציני נשלחים על ידי המחבלים קדימה", כי מי שהסתובב בציר פילדלפי היה "בן מוות... כי הכוונות שלו הן לא כוונות תמימות...", ושם הרי הפעילים הסתובבו. עם זאת החיילים תודרכו שלא לפגוע בהם, אמר בעדותו, לכן צוידו באמצעים לפיזור הפגנות. בתשובה לשאלה אמר שהמקום שבו נהרגה קורי הוא בפרברי העיר רפיח.

אבו חוסיין שאל אותו אם יש לו מושג כמה פלסטינים נהרגו בתקופתו כמח"ט, בין אוגוסט 2002 למארס 2003. עורכת הדין מטעם המדינה, אירית קלמן ברום, שאלה: מה זה רלוונטי?

חוסיין אבו חוסיין: נהרגו 101 אנשים באזור רפיח בלבד, כאשר מתוכם 42 ילדים, שגילאיהם בין 10 ל-18. זוארץ: על סמך מה הנתונים שלך?

אבו חוסיין: הנתונים שלי לקוחים מנתוני "בצלם".

זוארץ: על הכיפאק.

אבו חוסיין: מה תגובתך?

זוארץ: (...) הנתונים שלך רחוקים מהאמת. אני לא יודע מה זה רלוונטי, כאילו. אתה הנציג של "בצלם" פה? מה זה השטויות האלה?



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות